חודש לרצח: בית המדרש של הלהט"ב
"ואהבת", בית המדרש הכמעט-מחתרתי, מכנס עשרות להט"בים - דתל"שים, אורתודוכסים וחילונים - ללימודי יהדות מתוך רצון להתקרב ולדעת: "היהדות הצליחה להתגבר על קשיים רבים שמציבה התורה, ואנחנו נעזור לה להתגבר גם על הקושי הזה. לכן אנחנו חייבים להכיר את היהדות, ולא להרים ידיים"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"כמו שאנגלי לומד שיקספיר, וכמו שאמריקאי לומד כתבי את ג׳ון לוק, וכמו שצרפתי לומד את רוסו - כך אנחנו לומדים את הפילוסופיה והמחשבה שלנו", מסביר אדיר בן טובים (29) מה מושך הומו חילוני לבית המדרש.
כל מה שחדש ומעניין - בערוץ היהדות :
- ראשי קלמארי בתוך דגי "תנובה"
- שוברים שתיקה: המחלה שהחרדים המזרחים לא מודעים לקיומה
הבן שלו סומן בצהוב: "נלחמתי כדי שהוא יתקבל"
הוא עצמו דתל"ש, בוגר ישיבת ההסדר במעלות, וכיום מנהל את מיזם הסדנאות "מכאן" להכשרת מנהיגות צעירה ושגרירי הסברה, ומתגורר בלוד – ונמנה על יוזמי בית המדרש. "אני לא בהכרח חושב שהכתבים או החוכמה היהודית הם היפים והמוסריים ביותר מכל הדתות, אך אני חושב שהיא היחידה שנותנת לי משמעות ושייכות למי שאני", הוא מוסיף.
"בדומה לאמא או למשפחה שלי, שהם אולי לא בהכרח הכי טובים ונעימים לי תמיד, אך איתם אני מרגיש הכי שייך ברובד היותר עמוק שלי. כשאדם חילוני לא קשור לארון הספרים היהודי, זה פספוס, כי יש שם עושר תרבותי".
את לימוד היהדות הוא מגדיר היום בפשטות כ"חיזוק הזהות היהודית שלי". "הייתי שליח של הסוכנות היהודית לארה"ב, ושם ראיתי שאין קשר בין זה שאתה יכול לנסוע בשבת - לבין החיבור ליהדות, בעוד שבארץ זה מאוד דיכוטומי. בתפיסת עולמי היהדות היא לא רבנים, היהדות היא יהודים... האלמנט המרכזי ביהדות ארה"ב, הוא לקחת חלק בקהילה, מתוך אורח חיים מסוים. לכן אתה יכול להיות גם יהודי דתי ושומר מצוות, וגם הומו".
"מה הקשר שלי לתורה?"
יאן כרמל (29), עורך דין במקצועו, הגיע ללימודי היהדות ממקום רחוק מאוד. הוא בן למשפחה חילונית שעלתה מרוסיה. "כבר מהתיכון נמשכתי לתנ"ך, ומטבעי אני אוהב היסטוריה וספרות. זה נכון שחלק מהדברים נוגדים באופן מלא את השקפת עולמי, אבל זה עושר בלתי ייאמן של הגות, ששונה מאוד ממה שאנחנו מכירים היום בעולם המערבי. לימודי היהדות בעיניי מחדדים את המחשבה, וזו ההיסטוריה שלנו והתרבות שלנו. מזמן לא הרגשתי כל כך בבית. בשנה שעברה אפילו לימדתי תנ"ך בתיכון".
אתה לא מרגיש שהיהדות בוחרת לדחות אותך?
"לא", משיב כרמל בנחרצות. "יש גזר דין מוות גם על חילול שבת, אז מה? נכון שיש בעיות ביהדות עם מעמד האישה, למשל, או דיני מלחמה, אבל הדבר המדהים הוא לראות איך היא הצליחה להתגבר על הדברים האלה. נכון שלא על כולם, אבל אנחנו נעזור לה. בשביל זה אנחנו חייבים לדעת ולהכיר את היהדות, ולא להרים ידיים ולהפקיר אותה לטובת מונופול אורתודוכסי".
ירדן נאור (33) פיזיותרפיסט במקצועו שיזם עם בן טובים את הקמת בית המדרש, הוא הומו דתי
בהגדרה. "תקופה ארוכה הייתה בי הרמוניה בין הנטייה ובין הדת ולא הרגשתי שזה סותר", הוא מספר. "יש אמנם מצווה להתחתן עם אישה, ו'פרו ורבו', וישנו האיסור על משכב זכר, אבל אמרתי לעצמי: 'הדברים האלה לא מכוונים אליי, יש יוצאי דופן'.
"עד שבאיזשהו שלב זה הפסיק להסתדר לי, והרגשתי שהדיסוננס מאוד חריף, ובמיוחד לאור אמירות של רבנים בנושא. הייתה תקופה שרבנים הפרידו בבירור בין הנטייה ובין האיסור למשכב זכר, אבל בתקופה האחרונה יש אמירה חדה שזה לא מסתדר עם היהדות בשום פנים ואופן, עד לשלילה מוחלטת של לגיטימציה לזוגיות בין גברים".
"אני עד עכשיו לא מבין איפה המקורות שלהם", נאור מוסיף בצער. "שאלתי רב אם להיפרד מבן-זוגי, והוא אמר: תיפרד. גם בעיני הרבנים הליברלים אין לגיטימציה לצורת החיים הזאת. מה הקשר שלי לזה? מה הקשר שלי לתורה שלא חיה אותי ולא לוקחת אותי לשום מקום טוב?"
הרצח ערער עוד יותר את מקומו הדתי של נאור, והוא מספר כי מה שהחזיק אותו לאחר האירוע, היו דווקא דבריו של הרב בני לאו. "אני יכול לספר לך על לילות שכשרציתי להירדם פשוט חשבתי על הרב בני ועל הדברים שאמר בעצרת לאחר הרצח, כדי שאצליח ליצור הרמוניה בין שני העולמות. אני אוהב את התורה ושמח בה ורוצה קשר אליה, ומצד שני, איך אפשר אם אלו האופציות שהיא מעמידה?"
איך הפיגוע במצעד הגאווה השפיע על הבירור שאותו אתה מנסה לעבור עם עצמך?
"בי זה עורר הרבה כעס, כי הרגשתי שאני יודע מי אשם בזה ולמה זה קרה. מנסים לומר ששליסל הוא עשב שוטה, אבל הוא נשען על מצע של אידיאולוגיה שלמה של אי קבלה ודחייה. יש רבנים ואנשי דת שמלבים שוב ושוב את היצרים נגד הקהילה, ויוצרים לה דה-לגיטימציה. אחרי הרצח נדמה שהם התקשחו עוד יותר, ובעלוני השבת שחולקו בבתי כנסת, דחו את האשמות נגדם והצדיקו את זכותם להגיד את הדברים, תוך שימוש באמירות מזעזעות".
"קונפליקט עם היהדות? להיפך"
אחד מהתלמידים החילונים בבית המדרש הוא חבר מועצת עיריית תל אביב, מיקי גיצין, המכהן
גם כמנכ"ל "ישראל חופשית". הוא אף מארח בלשכתו שבעיריית תל אביב חלק ממפגשי בית המדרש. ל"ואהבת" הגיע דרך חבר, איתי פינקס.
"כשהיהדות נפגשת עם קהילת הלהט"ב זה שילוב מעניין ומרתק", גיצין מספר. "זו קהילה שבתפיסה השמרנית שלה הייתה אמורה להדיר עצמה מתוך השיח היהודי, בעקבות תפיסות דתיות אורתודוכסיות בגלל האיסור בספר ויקרא. ואני חושב שדווקא הקולות שמבקשים לא לוותר על האלמנט הזה, הם קולות חשובים לחיזוק השיח היהודי הפרוגרסיבי.
"אני מרגיש היום שכחילוני אין לי לגיטימציה תרבותית לוותר על הטקסט במקורות. כצנלסון, ביאליק, אחד העם, יהודה הלוי ואחרים עיצבו במשך שנים את היהדות מחוץ לישראל, ויש בה עולם של טקסטים, מאפיינים חברתיים. ובמובן הזה אלוהים יכול להיות חלק פעיל, ויכול גם בכלל לא להיות שם.
"ברגע שאנחנו כחילונים ויתרנו על עיסוק בזהות היהודית, ונתנו לאורתודוכסיה להגדיר מהי יהדות - אז יש קונפליקט בקשר שבין הזהות היהודית ללהט"בית. אבל כשאתה לוקח חלק פעיל בעיצוב הזהות שלך, כמו שאנו משתדלים לעשות ב'ואהבת', אז אין שום קונפליקט. להיפך".
"מעולם לא התנתקתי מרצון"
ספיר (23) אשת חינוך, גדלה במשפחה דתית, למדה באולפנה ובנעוריה הדריכה ב"בני עקיבא". ורק לאחר
שחזרה בשאלה, ודווקא מתוך היותה לסבית תל-אביבית, החליטה לחזור ליהדות מהמסע הארוך שיצאה אליו. "לא הרגשתי בנוח להיות גם לסבית וגם לחיות בחברה דתית, וכשדברים התנגשו לי בחרתי לעזוב את החברה הדתית, ואז עזבתי את הדת", היא מספרת.
"בית המדרש נתן לי מקום שבו זה בסדר להיות לסבית ולהרגיש שייכת לעולם היהודי. זה הצליח לחבר דברים בחיים שלי שלא התחברו קודם. עברתי לתל אביב במסגרת השירות הלאומי, ודווקא מתוך המקום התל-אביבי התחברתי שוב. מעולם לא התנתקתי מרצון, וחיפשתי להתקרב אל היהדות ממקום בטוח ומאפשר לשאול את השאלות - וגם להיות פשוט מי שאני".
אדיר מספר שלאחר החגים מתכוננת הקבוצה לשוב ולהיפגש. "חסרים לנו משאבים רבים כדי לאפשר לקבוצה לשוב לפעילות. ואני מקווה שנצליח למצוא אותם עד לתחילת הפעילות".
לפנייה לכתב/ת 
