"אנחנו החברים שלכם": לבאס את המסיבה
לא הרבה סרטים שמו את הסאונד כנושא מרכזי, ולכן אפשר לפרגן ל"אנחנו החברים שלכם" על מקוריות. גם עלילת ההתבגרות, שמשמשת כמעין בבואה למהלך הקריירה של זאק אפרון, מספקת - עד שהיא נגררת לנוסחה הוליוודיות. לפחות גילינו שהדי.ג'יי. הוא בסך הכל תקליטן, בטח לא אלוהים
"אנחנו החברים שלכם" ("We Are Your Friends") הוא סיפור של התפכחות והתבגרות על רקע עולם הסמפלרים וה-EDM. סוג של סדרת הטלוויזיה "הפמליה" פוגש את החיים האמיתיים. הסרט אולי מצליח לקיים יותר ממה שהטריילר המזעזע מבטיח, אבל התוצאה עודנה בינונית בהחלט.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
זאק אפרון, שדמותו בסרט מהווה מעין אנלוגיה לטרנספורמציה שעוברת הקריירה הקולנועית שלו, מסתם עוד "hottie" לשחקן בעל מנעד רציני יותר (ע"ע "בכל מחיר" ו"פארקלנד"), מגלם פה די.ג'יי. צעיר בשם קול. יחד עם חבריו המתגוררים בעמק סן פרננדו שבקליפורניה, ומשמשים כיחצ"ני מסיבות מקומיים - מייסון (ג'וני ווסטון), אולי (שילו פרננדז) ו"סנאי" (אלכס שייפר) - הוא מנסה לעשות את הפריצה הגדולה.
לילה אחד, קול זוכה להחליף ג'וינטים עם די.ג'יי. ותיק ונערץ, ג'יימס ריד (ווס בנטלי). כך הוא הופך למנטור שלו, ומנסה להסביר לו כיצד להחדיר את המציאות, את רעשי הרקע של החיים האמיתיים, כלומר נשמה, אל המוזיקה האלקטרונית לריקודים (EDM). זהו גם, פחות או יותר, המהלך שיחוו קול וחבריו בדרכם להפוך מ"סלאקרים" המתגוררים יחד בבתים שכורים עם בריכה המשקיפה אל העמק המרהיב, לאנשים בוגרים יותר המחוברים למציאות.
חלקו הראשון של הסרט שביים מקס ג'וזף (מנחה-שותף של תוכנית הריאליטי "קאטפיש" המבוססת על הסרט התיעודי בעל אותו שם ומשודרת ב-MTV) מנסה להכניס את הצופה באמצעים חזותיים מיושנים אל עולמו של קול: גרפיקה קופצנית, משפטי מפתח שנכתבים על המסך (ומזכירים במשהו את טורי הדעה של חדשות שישי בערוץ 10), אנימציה פסיכדלית שהיא מה שקורה אחרי שקול לוקח סמי הזיה, וגם דיאגרמות של פעימות לב - רשימה חלקית בלבד. זה נדמה כאילו מישהו שכח לעדכן את ג'וזף שהווידיאו-קליפ כבר הומצא ואפשר בהחלט להמשיך הלאה.
חלקו השני, הרגוע יותר, של "אנחנו החברים שלכם" מתמקד בקשר הרומנטי שנרקם בין קול ובין סופי (אמילי רטאייקובסקי), בת זוגו של ריד, שמשמשת בעבור הדי.ג'יי. המבוגר לא יותר מאשר קישוט. ריד, שממרומי גילו (סביבות ה-40) רואה בקול כמי שאישיותו טרם התעצבה, הוא סוג של אמן מיוסר שמטיף לבן טיפוחיו הצעיר את דבר הצורך להשתמש בחומרי - ליתר דיוק צלילי - המציאות ולהפוך אותם לאמנות. מבחינה זו, סרטו של ג'וזף הוא אחד הבודדים הזכורים שעוסקים בדבר הבלתי מצטלם הזה שנקרא "סאונד", ומבקשים להפוך אותו למרכז הסיפור.
עלילת משנה בסרט מוצאת את קול וחבריו כשהם עובדים במשרד גדול של עסקי נדל"ן. כאשר קול עונה לפנייתה של אישה במצוקה, שביתה עומד בפני עיקול, הוא משתף בכך את הבוס שלו (ג'ו ברנתל), רק כדי להיחשף לראשונה בחייו לצדה המכוער של השיטה הקפיטליסטית. העבודה בפירמה משמשת בעבור קול סוג של קריאת השכמה מוסרית, כמו גם טרגדיה שמתרחשת בהמשך, וההבנה מכה בו שהחיים אינם רק נהנתנות וטרקים מקפיצים של מוזיקה אלקטרונית רפטטיבית (הדימוי של קול חובש אוזניות, מנותק מהעולם, מקבל, אגב כך, משמעות סמלית).
הבעיה היא, ש"אנחנו החברים שלכם" לא ממש מצליח להתעלות לדרגת סרט רציני. החיבור בין הקשיש-בן-40, זה שכבר ראה הכל והיה בכל מקום, לבין השוליה שלו, אינו מספק סיטואציות דרמטיות בעלות משמעות (על אף הופעתו הסימפטית של בנטלי), והמשולש הרומנטי בעל הסממנים האדיפאליים (בהיעדר דמות אבהית אחרת בעבור קול) - לא זוכה לפיתוח מעניין. דמותה של סופי, אגב כך, לא משמשת אלא קישוט גם בעבור יוצרי הסרט.
אכן, זה מסוג אותם סרטים שבהם ברור לנו שהגיבור יפה העיניים וצחור השיניים יצליח סופסוף לפרוץ, וגם יזכה באיזו תובנה על החיים (לגבי הנערה, תצטרכו לראות בעצמכם). אבל כסרט שמנסה לומר משהו על תרבות ה-EDM ועל הדינמיקה הסובבת אותה, "אנחנו החברים שלכם" (שם שאין לו דבר וחצי דבר עם הסרט מלבד המנון המסיבות "We Are Your Friend" של ג'אסטיס המלווה את הסרט) - הוא החמצה.
"אנחנו החברים שלכם" (ארצות הברית) - במאי: מקס ג'וזף, שחקנים ראשיים: זאק אפרון, אמילי רטאייקובסקי, ווס בנטלי, ג'וני ווסטון, שילו פרננדז ואלכס שייפר. אורך הסרט: 96 דקות.