"המתמחה": כוח לגמלאי רוברט דה-נירו
אחרי אינספור הופעות נפל בסרטי אקשן זניחים, רוברט דה-נירו חוזר להיות צ'ארמר משעשע - לפחות עבור קהל מבוגר. בקומדיה "המתמחה" הוא עושה את העבודה, אולם אן האת'אוויי שעומדת במרכז העלילה מאכזבת
המתמחה הוא שם קצת מטעה לקומדיה שכתבה וביימה ננסי מיירס הוותיקה ("אבי הכלה", "צרות בכותרות", "אבא מתארס"). אפשר לחשוב בטעות שהסיפור כאן הוא על גבר בשם בן, רוברט דה-נירו בתפקיד אלמן בפנסיה שמחפש משהו מעניין לעשות עם עצמו כדי למלא את החלל שנוצר בחייו מאז שסיים לעבוד. הוא מתקבל לחברה שמוכרת בגדים ברשת, שמציעה תוכנית למתמחים בגיל השלישי, כאלו שיכולים לתרום מהניסיון שלהם, ולגרום לחברה להיראות אוהבת אדם.
אלא שהסיפור לא ממש על הדמות הגברית. בן הוא הכוח שמניע אותו, אבל בפועל הוא כאן כדי להכיר לנו את ג'ולז. אן האת'וואי בתפקיד היזמית הצעירה שהקימה את החברה במו ידיה וניהלה אותה בהתחלה עם קומץ עובדים, מהמטבח שלה פחות או יותר. בן מגיע לחברה כשהיא בשיא של הצלחה מפתיעה ומסחררת, ובתהליך צמיחה מהיר, אולי מהיר מדי.
החברה שג'ולז בנתה במו ידיה תפסה כזו תאוצה שתוך שנה וחצי היא מנהלת מעל 200 עובדים, והקצב הזה גורם לה לאחר באופן קבוע בשעה לכל פגישה. במקביל גם הזוגיות שלה עם מי שהפך לאב במשרה מלאה (אנדרס הולם), וההורות שלה מוטלים בספק, או לפחות חוטפים לא מעט ביקורת מהסביבה. מופעל עליה לחץ לבחור מנכ"ל חיצוני לחברה, מישהו עם ניסיון ניהולי, שיעזור וייקח חלק מהאחריות, ובעצם גם ינהל אותה.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
בדיוק כשהיא בנקודת המשבר הזו, חוששת שהשליטה תילקח ממנה, היא נאלצת לעבוד בצמוד לבן. למה? כי אחד הגברים שעובדים בחברה אומר שהיא צריכה לשמש דוגמה, ולהראות איך היא חונכת את הפנסיונר הנחמד, כך שגם שאר העובדים יעשו כמוה.
הקומדיה עובדת במסלול הצפוי של שני אנשים שלא אמורים להסתדר, עם אי הבנות משעשעות בדרך. היא צעירה ומבינה את אורח החיים והמסחר היום, הוא מבוגר ומהדור הישן. היא מבולבלת ולחוצה, הוא בטוח בעצמו ונינוח. במהלך הסרט היא תלמד להעריך את שלוות הנפש והניסיון שלו, והוא יחבב אותה כמו בת, וגם יסתדר לא רע בכלל עם כל שאר העובדים הצעירים שמתלהבים מהדוד החייכן כמו מתיק ויטנאג' או כל פריט אספנים אחר.
זו חלק מהבעיה ב"המתמחה". הסרט כל כך מנסה להישאר על טונים נעימים וקלילים ששום דבר מהותי לא עולה בו. אף אחד לא מזלזל בבן המבוגר כמו שהיינו מניחים שיקרה במציאות. הצעירים מתייחסים אליו קצת כמו שהם מגיבים לכך שהוא נושא תמיד מטפחת בד בכיס הג'קט, או לתיק העור הישן והקלאסי שלו - התפעלות ממשהו שהיה מגניב פעם.
הוא מייעץ לאחד מהם (אדם דווין) איך להיות ג'נטלמן ולכבד נשים, וג'ולז מסבירה לו איך לפתוח חשבון בפייסבוק. יש אפילו עניין רומנטי נוח בצורת המסז'יסטית של החברה (רנה רוסו). האווירה הנינוחה הזו אמורה להיות כר פורה להמון בדיחות, אבל הן קצת שחוקות. למרות הטון הפמיניסטי שהסרט מנסה לייצר רוב הבדיחות הן פיהוק על סקס או על נשים שלא יודעות לנהוג או על אמהות איומות.
ובזמן שדה-נירו משכנע בתור אדם נעים הליכות, פנסיונר סבלני וקצת משועמם, האת'אוויי לא ממש עובדת בתור היזמית הצעירה. היא אמורה להיות דמות ניהולית למופת, מישהי שמעריכים וגם קצת חוששים ממנה. במקום זה, היא עוברת כמישהי שבעיקר לא מצליחה לזכור שום דבר, וכל מי שמסביבה, גברים בעיקר, אומרים לה מה לעשות ואיך להתנהל.
השיא מגיע כאשר בן אומר לה בעצמו שהוא מתנצל על כך שהוא זה שצריך להיות הפמיניסט מבין שניהם, ואז מעניק לה עוד עצה יקרה מפז. זה טוב ויפה שהסרט מעלה את נושא האמהות העובדות, הקרייריסטיות, ומנסה באופן קליל לטפל בו. זה נהדר שיש סרט שמראה אמא שיוצאת לעבודה כל יום ואבא שנשאר בבית לטפל בילדים. זה פחות מוצלח כשהאמא, הבוסית, האישה הזו צריכה בסופו של דבר הנחיות ותובנות מגברים, כי היא לא מסוגלת להסתדר לבד. לא באמת.
ההתנהלות הזו מוציאה חלק מהכיף מהסרט. למי שזה פחות יפריע, "המתמחה" הוא קומדיה סבירה, לא מזיקה אך גם לא קורעת מצחוק, למעט מחווה קטנה ל"נהג מונית" שמעלה חיוך.
"המתמחה" (ארצות הברית) - במאית: ננסי מאיירס. שחקנים: רוברט דה-נירו, אן האת'אוויי, רנה רוסו ואדם דווין. אורך הסרט: 121 דקות.
