היד הקלה על המקלדת

עוד דעות ב-ynet:

20 שנה אחרי - חשבון הנפש הוא גם בתוכנו

לעצור את האלימות ולהניע את התקווה

גם היום "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה"

המאבק של החד הוריות לקורת גג יציבה

לקח הרצח - משבטיות לחברה משתפת

עוצמת האירועים ותדירותם זכו בתקשורת המקוונת הפלסטינית להכלה כאינתיפאדה נוספת, השלישית במספר וגם לה יש שם ("אינתיפאדת אל-קודס") ותאריך התחלה (1 באוקטובר, מועד רציחת בי הזוג הנקין ז"ל).

אולם כמו שאין זו האינתיפאדה או העימות הראשון, כך גם הביטויים המקוונים, האתגרים, ההתמודדויות, הדילמות וההשלכות - הם אלו אשר היינו עדים להם בסבבי עימות קודמים. נתקלנו בסוגיות דוגמת נוכחות מקוונת, הסברה, הסתה ערבית ויהודית, הנרטיב המקוון הפלסטיני למול זה הישראלי, הפצת תמונות זוועה בערוצים המקוונים השונים, פרסום מידע אמת על נפגעים בטרם עת, לצד פרסום מידע שקרי.

בכל אלו התמודדנו בעימותים ומבצעים צבאיים בעבר, וכעת שוב, כמעט מבלי להפיק לקחים, ברמת המשתמש הביתי המהווה צרכן (ואף יצרן) של החדשות, כמו גם גורמים ממלכתיים שונים האמונים על התמודדות עם הסתה יהודית וערבית, או יצירת הסברה מהירה ויעילה ו"קול אחר" בשיח התקשורתי המקוון והוויראלי כל כך.

יש פעילויות שהן נחלתן של הרשויות הרלוונטיות מבחינת יצירת נרטיב ישראלי נגדי, התמודדות עם הסתה ערבית ויהודית ואיתור ביטויים מקוונים אשר יש בהם כדי להעיד על כוונות לביצוע פיגועים. אולם בעידן זה של תקשורת מקוונת, אנו משתמשי האינטרנט הביתיים, איננו רק צרכני תקשורת פאסיביים. עוצמתן של הרשתות החברתיות ואפליקציות הסלולר השונות הן בכך שהן מאפשרות לנו להיות לא רק צרכנים, אלא גם יצרנים של חדשות, גם כאלו שיש בהן נזק או אף הפצת מידע שיקרי לחלוטין. מדיום זה מאפשר הגעה ישירה של מפרסם הפוסט או ההודעה ישירות לקהל היעד, לצרכנים, בצורה מהירה, חסרת צנזורה וגורם מתווך, אך גם ללא כל עריכה, בקרה, אימות ושיקול דעת הקיימים באמצעי התקשורת המסורתיים.

בשל אופיו של מדיום זה מחד גיסא, והאופי האנושי מאידך גיסא, אנו נתקלים שוב ושוב באירועים להם היינו עדים בסבבי עימות קודמים.

לא אחראי

הסתה והתלהמות מקוונת, שנאת האחר, גזענות, וביטויי שנאה מקוונים כלפי האחר, האויב, תופעות המהוות רעה חולה מתמשכת בחברה הישראלית. לצד זאת, אנו שוב עדים לגילויים של רצון משתמשי רשתות החברתיות וצרכני החדשות ליצור חדשות בעצמם, להיות ראשונים, לפרסם פרטי מידע כמה שיותר מהר; "אני יודע באיזה חיל שרת החייל שנרצח בבאר שבע", "הנה שמו ותמונתו", כל זאת עוד לפני שפרטים אלו הותרו לפרסום. לצד פרסום תמונותיו של האיש שנרגם ולאחר מכן נדרס למוות. כמו גם אירועים שבהם מדווח מידע שקרי.

במבצע "צוק איתן" היינו עדים למקרים בהם נודע לקרובי משפחה מקבוצות הווטסאפ על מות יקירם, בטרם הגיעו אליהם גורמי ממשל מוסמכים לבשר להם את הנורא מכל, או דיווחים שגויים על פצועים והרוגים. כאילו לא למדנו דבר, שמות, תמונות, מידע אישי, כל אלו מתגוללים בזירה המקוונת לעין כל, בצורה החשופה ביותר ובשל כך בעלת השלכות הרסניות על קרובי הנפגעים.

לצד הרצון לדווח מהשטח, להיות הראשון, לקבל קרדיט על התמונה, על הדיווח, כל אחד מאיתנו צרכני ויצרני החדשות בזירה המקוונת, צריכים לסגל

 לנו ערכים דוגמת חמלה, איפוק, התחשבות. להימנע מ"יד קלה על המקלדת", הן לשם הימנעות מהסתה והתלהמות כלפי האחר והאויב, והן על מנת להימנע מפרסום מידע שלא לצורך כלפי הקורבנות מבית.

בעת פרסום ברשתות החברתיות וקבוצות הווטסאפ השונות, היו אתם העורכים של עצמכם, הפעילו שיקול דעת, חמלה. נסו לקרוא את שכתבתם שוב לפני שחרור הידיעה למרחבי האינטרנט, נסו לראות את שכתבתם בעיני מי שיקרא את הפרסום או יראה את התמונה.

בדיוק אותם ערכים הנכונים לגבי כל כתיבה בזירה המקוונת המסתכמים בראשי התיבות THINK; האם המידע אמיתי, עוזר, מעורר השראה, נדרש, אדיב ?אלו ערכים הצריכים לשמש אותנו בכל ימות השנה, קל וחומר בעתות חרום שכאלה.

ד"ר טל פבל, מומחה לאיומי איטנרנט וסייבר, עורך האתר Middleeasternet.com ומרצה במחלקה לתקשורת שבמכללה האקדמית כנרת