"קומדיה אלוהית": הברית הלגמרי מגניבה
הדרמה העוקצנית "קומדיה אלוהית" אינה אחידה, אך יש בה רעיונות קטנים ומשעשעים שמעוררים מחשבה. הבמאי הבלגי ג'קו ואן דורמאל ממשיך בדרכו הסגנונית הייחודית כל הדרך לעונת הפרסים על אפם וחמתם של השמרנים
"קומדיה אלוהית" הוא השם שניתן לסרטו הרביעי של הבימאי הבלגי ג'קו ואן דורמאל. שמו המקורי של הסרט "Le Tout Nouveau Testament" יכול להיות מתורגם, באופן מדויק יותר ל"הברית הלגמרי חדשה". שם שעלול להיות קצת רעיל במדינה שהולכת ומתחרדת.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
כעת נושא הסרט שם המזכיר את "הקומדיה האלוהית" של דנטה, יצירה כבד משקל וערך תרבותי הנעה מהגיהינום ועד גן עדן. המהלך המחבר את ממלכתו של האל לעולם האנושי קיים גם בסרט שלפנינו. אך ואן דורמאל הוא במאי הבוחר לסנוט ברעיון האלוהות, ועושה זאת בדרכו של ילד רב דמיון.
הסרט, שזכה בפרס הקולנוע האירופי על עיצובו, מצטיין בעושר של הפתעות חזותיות - חלקן משעשעות ורבות השראה, חלקן עלולות להיחוות כגימיקים. איכותו אינה אחידה. חצי השעה הראשונה מוצלחת במיוחד, אך בהמשך המבנה שלו הופך לסוג של שטאנץ שבו פרקים מתמקדים בחיי דמויות, ורמתם משתנה. רק בחלקו האחרון חוזר הפוקוס הנדרש למסלולו העלילתי.
הדרך הטובה ביותר ליהנות מהסרט (וזהו אכן סרט המציע לא מעט הנאה) היא לבוא ללא צפיות לאמירות פילוסופיות מטלטלות, אלא לרעיונות קטנים יותר, המוצגים בחן רב. ב-24 שנות קריירה זהו רק סרטו הרביעי של ואן דורמאל. מי שראה את סרטיו הקודמים - "טוטו הגיבור" (1991), "היום השמיני" (1996) וסרטו השאפתני ביותר שהפך לכישלון כלכלי מהדהד "אף אחד לא מושלם" (2009) - יזהה חזרה לסגנון ולתמות.
הנטייה לריבוי המצאות חזותיות ונרטיביות, לעיצוב המסוגנן שיכול לעיתים להיחוות אף כמצועצע. ומנגד, ברמה הנושאית, היותו במאי השואף תמיד לעיסוק בשאלות הפילוסופיות של זהות ומסלולי חיים אפשריים.
"קומדיה אלוהית" מתחיל במקום משכנו של אלוהים, שהוא באופן פרוזאי ביותר דירת מגורים חשוכה בבריסל. אלוהים (בנואה פולוורדה, הזכור מהופעתו ב"איש נשך כלב") הוא מנוול לא קטן. עצבני וזעוף, מראהו מוזנח ולא מגולח, הוא צועק ומשפיל את אשתו (יולנד מורו), ומתאכזר לבתו בת ה-10 איאה (פילי גרואין). מה הפלא שבנו בכורו (המכונה JC) ברח מהבית?
בחדר העבודה שלו, שדלתו סגורה במפתח הנותר צמוד אליו, הוא מנהל את ענייניו של המין האנושי באמצעות המחשב שלו. יחסו לברואיו הוא כיחסו לבני משפחתו. הוא מתענג על יכולתו להסב להם אי נוחות וכאב. הוא משחק במודלים של העולם האנושי וזורע הרס. הוא משתעשע כאשר הוא מחוקק חוק חדש (בנוסח "הפרוסה תמיד תיפול על הצד המרוח") שיחולל עוד הצקה קטנה.
המרד של איאה כנגד רודנותו של האב מתרחש כאשר היא מתגנבת לחדר העבודה ולתוך מחשב הבריאה. באמצעות הודעות SMS היא מעבירה לבני האדם הודעות אינדיווידואליות לגבי המועד בו כל אחד עומד למות. ברגע הזה היא מסלקת את מרכיב העוצמה המרכזי של אלוהים. אך מטרתו של הסרט היא לא לעסוק באלוהים חסר הכוח, אלא בבני האדם המגלים את רגע מותם, והאופן בו הדבר משפיע על התנהגותם.
זהו מהלך הפתיחה המוצלח של הסרט. בחלקו השני איאה מצליחה לחמוק מהדירה בדרך יוצאת דופן, ומתחילה את המסע שלה בעולם האנושי. מטרתה היא לגבש חבורה של שליחים שיהיו נושאי הבשורה החדשה אותה היא כותבת. כל אחד מהם זוכה להצגה של מסלול חייו כרצף של וינייטות מסוגננות, עד הרגע בו הוא פוגש את איאה והמסלול של חייו החל מרגע זה.
על כתיבת הספר היא ממנה קבצן בשם ויקטור (מרקו לורנזיני), ומשם משיכת לששת השליחים הנוספים - אוראלי (לאורה ורלינדן) היפה וקטועת היד, ז'אן-קלוד (דידייה דה נק) גבר בגיל העמידה התקוע בעבודה חסרת ערך, סוטה מין בשם מארק (סרז' לריוויר), מרטין (קתרין דנב) עקרת בית עשירה ומתוסכלת, פרנסואה (פרנסואה דמיין) סוכן ביטוח חיים שהפך לרוצח סדרתי, ו-וילי (רומן גלין) ילד שזמנו קצוב ורוצה לסיים את חייו כבת.
כאמור, הרמה הלא אחידה של הפרקים חוברת לאופי אקלקטי מבחינה סגנונית. רגעים נעים הנעים מהפיוטי, למטריד,
לגגים ויזואליים. במקביל לכל אלו יש את הקו העלילתי המשעשע שבו אלוהים הנרגן ונטול הכוחות מסתובב בקרב בני האדם בחיפוש אחר בתו הסוררת.
סגנונו של הסרט מזכיר את "אמלי" (2001) של ז'אן-פייר ז'אנה, אך כוונותיו של ואן דורמאל שאפתניות יותר. גם אם קשה יותר להתייחס לסרט כחוויה שלמה ומספקת לחלוטין, זהו עדיין קולנוע מקורי ולפרקים אף מעורר מחשבה.
"קומדיה אלוהית" (בלגיה) - במאי: ג'קו ואן דורמאל, שחקנים ראשיים: פילי גרואין, בנואה פולוורדה, יולנד מורו, קתרין דנב, פרנסואה דמיין. אורך הסרט: שעה ו-53 דקות.
