הכירו את הרפורמים האמיתיים: החרדים
פשקווילים מזהירים מכך ש"הערבים הולכים יותר בצניעות מאתנו... והרי זה חילול השם נורא", ופוסקים שאוסרים על הפלות כי "אפילו הנוצרים אוסרים". כך מנהל דעא"ש ההלכה היהודית, ואחרי זה עוד אומרים שאני רפורמית. אני דווקא לא חושבת שאנחנו הכי מוסריים. זו הפרשנות שלי לצניעות, וכך אני רוצה לחיות את חיי הדתיים
ראשית ההדרה
בפרשת "בא" מתחיל טפטוף המצוות האלוהי, שיהפך לשיטפון של ממש בהמשך ספר "שמות" ובספר "ויקרא". עם בוא המצוות מגיחה לעולם גם הדרה חדשה – ההדרה החלקית-אך-קבועה של הנשים מהפולחן היהודי.
לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"פטור" ממצווֹת הוא הדרה
יסודה של מצוות לימוד תורה, בחובה למסור לדורות הבאים את ההיסטוריה הלאומית שלנו שבמרכזה יציאת מצרים. חובה זו מוזכרת שלוש פעמים בפרשת השבוע, ובכולן מובהר ששרשרת הלימוד והמסירה היהודית היא גברית (שמות י', ב'):
"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִֽידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'", וגם (שמות י"ג, ח'): "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְך בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצרָיִם", ולקינוח (שמות י"ג, י"ד): "וְהָיָה כִּֽי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". אב ובן – כך עוברת מורשת החירות והגאולה היהודית מדור לדור.
אשריי, יתומה אני?
לכאורה, אנו אמורות להודות לאלוהי החופשות על הפטורים הרבים והמגוונים שהעניק לנו. לכאורה, נוח לחיות
באֵזור הסְפר של מערכת המשפט; רחוקות מהחובות ומהרדאר המבהיל של מערכת האכיפה. ברגעים מסוימים בפרשת "בא" – ב"מכת בכורות", למשל, או בהקדשת בכורות האדם לאלוהים - נראה ששולי הדרך מציעים הטבות משמעותיות.
אלא שהרחקה מהחובות היא הגליה ממערכות הכוח וההנהגה של הקהילה. מי שלא מצווה ללמוד וללמד, מנושלת מהיכולת להכיר את החוק, מהיכולת להשתמש בו בתבונה - ובוודאי ולהיות מעורבת בתהליכים משפטיים-פרשניים המשפיעים על הקהילה, על קבוצת ההשתייכות שלה ועליה.
באזור הסְפר ההלכתי-למדני נמצאות נשים ונמצאים אנשים שההלכה משפיעה עליהם בלי שתהיה להם יכולת להשפיע עליה בחזרה.
כשהפרשה מדברת כמו ח"כ מרב מיכאלי
בניגוד להרגלה, בשני מקומות מקפידה פרשת השבוע על נימוסי המגדר המבורכים של ח"כ מרב מיכאלי, ומזכירה נשים וגברים כאחד. כאשר משה רב עם פרעה על הרכב יוצאי מצרים, בעודו טוען שיציאתם היא רק לצורך עבודת אלוהים, הוא דורש (שמות י', ט'): "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ ..." פרעה מסרב ותובע להשאיר את הנשים במצרים (י"א): "לֹא כן לְכֽוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה'".
גם כאשר מורה אלוהים לבני ישראל לנצל את המצרים, הוא מדגיש את שיתופן המלא של הנשים - הן מנצלות ומנוצלות כמו הגברים (שמות י"א, ב'): "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב".
אז מתי אנחנו חלק?
מפרשת "בא" נלמד שאנחנו, הנשים, חלק מהקהילה כאשר אנחנו מועילות; ביציאת מצרים אנחנו הכרחיות, שכן אחרת איך ייוולד הדור הבא, ואיך ימשיכו אבות ללמד את בניהם מסורת ותורה?
ובעניין ניצול המצרים – אם אצליח להתאפק מהצעת אוסף הבדיחות השוביניסטיות המתבקשות (אני אצליח), אומר שכאשר צריך "לספור ראשים", וכאשר צריך מקסימום ידיים עובדות – אנחנו תמיד שם. אנחנו נספרות כשאנחנו מועילות, אנחנו לא נספרות כשאנחנו רוצות.
למה החופש שלנו כל כך מפחיד אותם?
השבוע הסתובבתי באחת השכונות החרדיות בירושלים, ולבי נעכר מריבוי המודעות העוסקות באלימות ובאובססיביות בצניעות שלנו, הנשים. חיצי המודעות כוונו אל הנשים החרדיות המכסות את ראשן בפאה. עוצמת ההפחדה שבמועדות הדהימה אותי. כמה אלימות יוצאת מהפטריארכיה כשהיא נתקלת בנשים שרוצות לעשות (לפעמים, ואפילו רק טיפה) מה שבא להן. כולה פאה במקום מטפחת - והפטריארכיה משתוללת.
הפחד שלהם מוצדק
חרדת הפטריארכיה מנוסחת בבהירות כבר בפתיחת "מגילת אסתר". כל התנגדות למנהיגות הגברית מערערת את המבנה הקיים של הפירמידה האנושית. אם אישה מגלה, רחמנא לצלן, שביכולתה לומר "לא" לחוקים שחוקקו נגדה גברים – לא יהיה לזה סוף. הרבנות מאוימת מכל גילוי, ולו הקלוש והקל ביותר של חירות נשית. ואני חושבת שהם לא טועים בהבנת המציאות, הם רק טועים בהכרעה המוסרית.
החרדים הם הרפורמים האמיתיים - פרק א'
אחת ממודעות התרעלה נגד חובשות הפאה הדהימה אותי בכנותה. זה מה שנכתב בה: "נוצר היום מצב שאצל הערבים הולכים יותר בצניעות מאשר אצל ישראל, והרי זה חילול ה' נורא".
הנה, יצא המרצע מן השק. ההחמרות המתחדשות מדי יום בסוגיית צניעותן של הנשים נקבעות בהתאם ל"חוקות הגויים". פתאום כן מעניין מה הגויים עושים ומה הם חושבים. וכך החמאס ואולי דעא"ש מנהלים את ההלכה היהודית. ואחרי זה עוד אומרים שאני רפורמית.
החרדים הם הרפורמים האמיתיים - פרק ב'
עדות נוספת כנה ותמימה גם היא, של פוסקי הלכה חרדים, המיישרים קו עם "חומרות" הגויים - מצאתי לפני שנים
רבות כשעסקתי בסוגיית ההפלות בהלכה היהודית. עיון במקורות התלמוד מלמד בבהירות שהפלות מרצון לא מהוות אתגר הלכתי של ממש. עובר איננו אדם, ודי בקושי קל ונפשי של האישה על מנת להתיר הפלה.
לימוד מקורות אלה (אשמח לשלוח אותם למי שת/ירצה. פנו אלי במייל או בפייסבוק) מעורר שאלה קשה על ההתנגדות הקיצונית להפלות בעולם האורתודוכסי בדורות האחרונים. את הקושיה פתר עבורי רב שהעיד בדבריו על מניעי ההקצנה ההלכתית שלו (הרב מ.י הלוי צווייג: על הפלה מלאכותית, נעם, במה לבירור בעיות הלכה, ספר שביעי, עמ’ לו-נו):
"לא רק גדולי הרופאים ואנשי חוק ומשפט מתנגדים להיתר הפלה מלאכותית... גם הכמורה והעומד בראשה יצא בגלוי דעת האוסר לפי אמונתם המתת העובר אם כי ייוולד גם כבעל מום וכיצור בלתי נורמאלי. אם כן, יש עוד איסור נוסף משום חילול השם אם אנו נתיר... ומעשה כזה יגרום חס וחלילה לחילול השם בעולם כולו, ועל כגון דא נאמר בוודאי כי עם קדוש אתה. לא תעשה עם אחר קדוש ממך... ולכן לדעתי אין מקום להתיר הפלה מלאכותית".
שוב הגויים, הפעם נוצרים, מנהלים את ההלכה היהודית. האם אנחנו חס וחלילה ניתן לאפיפיור להיות צדיק מאתנו? ואחרי זה עוד אומרים שאני רפורמית.
כן, אני רפורמית
אין לי עניין בבדלנות, ואני רוצה שהדת היהודית תושפע מפירות הידע שרוכשים בני האדם. אני גם רוצה להעניק לכל באי עולם מאבני החן של הדת היהודית. אני לא חושבת שאנחנו הכי טובים, הכי מיוחדים או הכי מוסריים, ולא גס לבי באפשרות להיות בסך הכל חלק מהמין האנושי. זו הפרשנות שלי לצניעות, וכך אני רוצה לחיות את החיי הדתיים.
אבל מנהיגים חרדים המנהלים בריש גלי "תחרות אדיקות" עם הגויים – זו כבר רפורמה של ממש.
בין חכמים, לנשים וגויים
אני לא בטוחה שהעובדה ששתי ההלכות ה"רפורמיות-אורתודוכסיות" האלו העוסקות בגופן של נשים, היא מקרית. בשתי הדוגמאות מאוימת הפטריארכיה מהמחשבה שיש בעולם דת שמכניעה את הנשים טוב ממנה. מישהו הצליח לשעבד נשים יותר מהיהודים, ומי יערוב לנו שמגמה זו של שחרור נשותינו לא תלך ותתחזק? ואם תתחזק – תאבד לעד עליונות הרבנים.
והנה מצאנו גם קצה חבל לשיתוף פעולה בין-דתי. מי אמר שאי אפשר להשכין שלום בין הדתות המונותיאיסטיות?
ובבית המדרש של הטוקבקים
משה (טוקבק 33 משבוע שעבר) כתב: "ברגע שפתחת את הכתבה במשפט 'אלוהי החכמים לא מסוגל' , איבדת אותי משתי סיבות. א. ה' הוא האלוקים של כולנו, גם של אלה מאיתנו שלא כל כך חכמים... ב.תוספת המילים 'לא מסוגל' מאוד צורמת לי כאדם מאמין, המאמין בא-ל אחד כל יכול ומבין כל".
משה יקר, תודה על דבריך. כשכתבתי "אלוהי החכמים" לא התכוונתי, חלילה, שרק לאנשים בעלי איי-קיו גבוה יש אלוהים, גם לא לאמונה בריבוי אלים. התכוונתי לאופן שבו חכמי המשנה והתלמוד תופסים את האלוהים.
וכשאמרתי שאלוהיהם "לא מסוגל", לא התכוונתי למסוגלות הטכנית, כמו בשאלה הפילוסופית: "האם אלוהים מסוגל לברוא אבן שאינו מסוגל להרים". "לא מסוגל" היה עבורי, בהקשר זה, דומה ל"בוחר", או "רוצה". אגב, האם האלוהים שלך, כלומר שלנו, יכול לבחור או לרצות?
ול"נבוך" היקר (טוקבק 29 מן השבוע שעבר), אני ממש רוצה לענות לך - אבל עדיין לא הבנתי מה אתה טוען. אנא בטובך – היה סבלני איתי והסבר שוב.
שבת שלום!
