אלי ויזל ז"ל: האיש שנתן את הלב בשקט למדינת ישראל
הוא ראה בשואה ערך שווה למעמד הר סיני, פעל בחשאי למען ישראל בבית הלבן, כינה את יחס המדינה לניצולי השואה "חרפה" - וסירב בצניעותו להצעות לכהן כנשיא מדינת ישראל. ד"ר יואל רפל, אחד האנשים הקרובים ביותר לאלי ויזל, על האדם שתוכו היה רצוף אהבה
לפני 33 שנים נפגשתי בפעם הראשונה עם אלי ויזל. הוא קבע את מועד הפגישה ומקומה. גם הקביעות הללו היו, כך מסתבר, מאוד לא מקריות. כאשר נקשתי על דלת דירתו בצד המערבי של מנהטן, היא נפתחה וראיתי איש קטן קומה עם חיוך, חום ולבביות שהמסו אותי עוד בטרם נכנסתי על פי הזמנתו.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
יחד עמו עמד ליד הדלת איש נוסף, והוא מיהר להכיר בינינו: היה זה פרימו לוי. באותו יום הם נפגשנו לראשונה - ומאז נקשרו נפשותיהם של שני היוצרים הגדולים, ניצולי מחנה ההשמדה אושוויץ, והם פיתחו תוך פרק זמן קצר מערכת יחסים הדוקה כאחים קרובים. בשנותיי בארכיון אלי ויזל מצאתי את חליפת המכתבים ביניהם שהייתה מאוד אינטנסיבית בשנים הספורות, עד לפטירתו של פרימו לוי.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- "ארץ צבי" בביצוע מיוחד: המילים רלוונטיות מתמיד
- בין אדמו"ר למנהיג כת: אסתי היא קורבן של השפה המכובסת/ רוחמה וייס
- "רבי נינג'ה": הצעיר החרדי שמשגע את אמריקה
קורות חייו של אלי ויזל סופרו ועוד יסופרו בימים הקרובים ובשנים הבאות. את כל חייו - מאז השואה ועד אתמול (שבת) - הקדיש לעם ישראל. בארכיון שבו כמיליון מסמכים, מתועדת ההיסטוריה של עם ישראל בשבעים השנים האחרונות, כפי שאינה מתועדת בארכיון אישי אחר בעולם.
השואה - כמעמד הר סיני
מי שכתב 57 ספרים, מהם רק חמישה על השואה (בשונה ממה שנוטים לחשוב), התחיל לכתוב בגיל עשרים. בשנת 1948 הוא נכנס בשערי ירחון ביידיש בצרפת. הוא התקבל כמגיה, ותוך זמן קצר עבר לכתיבת מאמרים. שמונה מאמרים גדולים כתב, והם היו לימים תעודת הכניסה לעולם העיתונות בכלל – ול"ידיעות אחרונות" בפרט.
את שמונת המאמרים הביא לד״ר הרצל רוזנבלום וליהודה מוזס, מייסד העיתון, בביקורו הראשון במדינת ישראל - ובאמצעותם התקבל. ב-22 שנותיו ב"ידיעות אחרונות" פרסם בעיתון אלפי מאמרים, והיה לחברו הקרוב ביותר של דב יודקובסקי, עורך העיתון.
ארכיון אלי ויזל גדוש במאות-אלפי מכתבים שקיבל. יותר מכל היו יקרים לליבו עשרות-אלפי המכתבים שקיבל מתלמידים שקראו את ספרו "הלילה" – ספר השואה הנפוץ ביותר בעולם, שנמכר ב-40 מיליון עותקים ותורגם ליותר משלושים שפות. זה ספר מכונן שבהרבה ממדינות ארה"ב נחשב עד היום כספר חובה לקריאה. הייתי מצפה שכך יהיה גם בארץ.
הוא ענה לכל תלמיד, בין אם במסגרת מכתב כיתתי – ובין אם במכתב אישי, כאשר השאלות והתגובות שקיבל העידו על התעניינות עמוקה. המפגשים עם התלמידים היו חשובים לו ביותר, והוא קיים מאות כאלה. עבורו הייתה זו ההוכחה הטובה ביותר כי השליחות שנטל על עצמו מגשימה את עצמה, ותודעת השואה חודרת ומעמיקה לתוך לבבותיהם של צעירים שיעבירו אותה לדורות הבא.
עבור אלי ויזל הייתה השואה שקולה למעמד הר סיני. לא פעם כתב על כך, ולא פעם שוחחנו על כך. מבחינתו, התחלקה ההיסטוריה היהודית לשלושה: עד מעמד הר סיני, מאז ועד השואה - ומהשואה ועד ימינו אנו.
עימות עם הרבי מלובביץ'
מדינת ישראל הייתה קרובה לליבו, והוא לא ראה את חייו בלי הקשר לארץ ישראל ולמדינת ישראל. את חייו הקדיש לעם - ואת ליבו למדינה, שלא תמיד ידעה להוקיר ולהעריך את שפעל למענה.
באחד ממאמריו מצאתי פעם כתוב ״אם ייזכרו אותי בעתיד, הייתי רוצה שזה יהיה עבור פעילותי בנושא יהדות ברית המועצות״. שאלתיו על כך, והתפתחה שיחה ארוכה על השואה, לקחיה והקשור בה לעולם כולו - ולעם היהודי בפרט. אלי לא היסס, והשיב תשובה חד-משמעית: במשך 25 שנים, מאז ביקורי הראשון בברית המועצות וספרי "יהודי הדממה", הקדשתי את עצמי ליהודים שמאחורי מסך הברזל.
"הנאצים", כך אמר, "השמידו שישה מיליון יהודים ברצח, בהריגה ובכל צורה אחרת שמצאו. הרוסים הורגים את היהודים רוחנית - וזו השמדה של ממש. הלקח שלי מהשואה הוא שחובה להילחם לפני שיהיה מאוחר מדי״.
הלקחים האישיים שלו הביאו אותו לעימות ארוך, אך מכובד, עם הרבי מלובביץ' זצ״ל על דרך המאבק למען יהודי רוסיה. לימים הודה הרבי במכתב כי הצדק היה עם ויזל, שעורר את העולם כולו לנושא.
ראה ביחס לניצולי השואה חרפה
ויזל התגאה מאוד במוריו, ולצערי לא השלים את הספר שכתב עליהם. יותר מכל היה גאה בקרבתו לשלושה אנשי רוח יהודים שהשפיעו עליו עמוקות: המורה האגדי שושני, שמכתבים שקיבל ממנו שמר תמיד תחת ידו; הפרופ׳ אברהם יהושע השל והפרופ׳ שאול ליברמן, גדול חוקרי התלמוד בדורות האחרונים.
17 שנים היה ויזל חברותא לליברמן, לשני מפגשים ארוכים בכל שבוע. יותר מששת-אלפים שעות למדו יחדיו. אותם מפגשים היו המעיין שממנו שאב את מלוא יצירותיו על דמויות מקראיות, תלמודיות וחסידיות. ליברמן קרא כל ספר שלו, העיר והאיר ועודד אותו במכתבים רבים לכתוב עוד ועוד בנושאי יהדות.
ויזל היה איש העולם הגדול. מנהיגי העולם שחרו לפתחו. הוא היה בן בית בבית הלבן, וכל פגישותיו הוקדשו תמיד לנושאים הקשורים בעם ישראל ומדינת ישראל. בעתיד וודאי ייפתחו אותם מסמכים המסגירים את פעילותו הסודית והנמרצת למען המדינה, בעיקר בימים קשים שבהם התבקש לפעול באמצעות קשריו האישיים.
היחס של ישראלים לפעילותו כאב לו, אך לא הרפה את ידיו. מעולם לא עשה שימוש אישי בכסף שקיבל על פעילותו בנושא השואה. את הכל תרם בארץ - ורק בארץ. עם זאת, כאב לו מאוד יחסה של מדינת ישראל לניצולי השואה. הוא ראה בזה חרפה, ופנה בעניין זה פעמים רבות.
בארכיון מצאתי פעם מעטפה גדולה, אישורים על העברת סכומי כסף גדולים מאוד לטובת קליטת ילדים אתיופים בישראל. שני "בתי ציפורה", על שם אחותו שנספתה בשואה, שהוקמו בקרית מלאכי ואשקלון היו רק חלק מפעילות שגודלה, היקפה ומשמעותה טרם סופרו.
האיש שלא רצה להיות נשיא
כאשר הוצע לו לכהן כנשיא מדינת ישראל, הוא לא רק סירב - אלא פשוט צחק מההצעה. פעמיים הציעו לו -
אולמרט ונתניהו - ופעמיים הוא אמר לי במפורש: הם חושבים שאסכים לדבר כזה? אני איש של מילים פרטיות, אני לא איש של מילים ציבוריות.
אלי ויזל לא שנא את הגרמנים, ולא האשים את ילדי הרוצחים ברצח. הוא לא חיפש נקמה במי שפגעו כה קשה בעם היהודי. הוא רצה למנוע שואה נוספת, ולבנות עולם טוב יותר. על מאבקו זה זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1986.
- ד״ר יואל רפל הוא מייסד ארכיון אלי ויזל באוניברסיטת בוסטון, ומי שניהל אותו בשנים 2009-2015
לפנייה לכתב/ת 
