"הדמוגרף הלאומי": אין רוב יהודי בין הירדן לים
הוא ביקר כמעט בכל קהילה יהודית על פני הגלובוס, וגאה לספר שעלה לתורה בכל יבשת: פרופ' סרג'ו דלה פרגולה נחשב לאוטוריטה בין-לאומית לחקר הדמוגרפיה היהודית בעולם, והוא מודאג: "אין ספק שהמחקרים מצביעים על הצטמקות הליבה של העם היהודי". ריאיון עם האיש הכי קרוב לתשובה כמה יהודים יש בעולם
את התחושה שהעם היהודי אוהב למנות, לסכם ולשים תווית מספרית על האלמנטים המקיפים את חייו, שוררו יפה חברי להקת הדג נחש בשיר "מספרים", כשכתבו: "גם אני כמו כל היהודים עסוק במספרים 24/7, 12 חודשים". אבל אם שואלים את הדמוגרף פרופסור סרג'ו דלה פרגולה, אדם שבאמת מקדיש את חייו ליהודים ולמספרים, הוא דווקא מגיב לכך בביטול. "אני לא מוצא עניין מיוחד של יהודים לגבי מספרם", הוא מחייך. "האנושות כולה אוהבת מספרים. רבים רוצים לדעת, להשוות ולגזור מגמות מתוך מספרים יבשים. אבל זה נכון לציין שכבר בתנ"ך היו מפקדים של עם ישראל, וכנראה שם התחיל הניסיון למנות את מספר היהודים בעולם, ניסיון שנמשך עד היום בדרכים שונות".
פרופ' דלה פרגולה (74) מהאוניברסיטה העברית נחשב כיום לחוקר הבכיר בעולם בתחום הדמוגרפיה היהודית. הוא עסק בכך עוד בשנים שבהן נחשב התחום לשולי ונטול חשיבות מיוחדת באקדמיה, לכל היותר נושא חביב לשאלות טריוויה, וצפה בהתפתחות שלו עד לימינו, שבהם הפך למרכזי ובעל השפעות חברתיות וגיאו-פוליטיות שמרתקות רבים בעולם.
המחקרים שהוא מבצע – כולל השנתון היהודי האמריקני 2016 הנמצא בהליכי פרסום ושעליו מתבססים רוב הנתונים בפרויקט הכתבות הזה – מפורטים לרזולוציה כה מדויקת עד שהם גורמים לקורא לפעור עיניים ולשמוט לסת. המידע על כל מדינה כולל מספרים, מגמות, ריבוי, הצטמקות, עבר, הווה ועתיד. מישראל, דרך ארצות הברית וצרפת, בריטניה וארגנטינה, ועד מדינות זעירות או כאלה שספק אם אדם מהשורה מעלה על דעתו שחיות בהן קהילות יהודיות פעילות – מאיי הבתולה ועד סוריה.
אז איך סופרים את יהודי העולם?
"כל מדינה לגופה. יש מקרים מסובכים ויש כאלה שקל יותר לאסוף את המידע. במקרים הקלים יש מדינות עם מפקדי אוכלוסין כמו אנגליה, קנדה או אוסטרליה, שמהם עולים נתונים שניתן לעשות בהם שימוש. לוקחים נתונים מהמפקד ומתחילים להצליב עם מספר הילדים שלומדים בבתי ספר יהודיים או עם מספר הנפטרים מקרב הקהילה. הרגע האחרון שבו יהודי נזכר בזהותו הוא בבחירת בית הקברות שבו הוא ייטמן.
"מכאן מתחילים ליישם מודלים דמוגרפיים בניתוח ביקורתי וזהיר. אפשר להשוות מגמות ותוצאות מול מחקרי עבר. מעבר לכך יש מדינות שבהן הקהילה היהודית היא גוף שמוכר על ידי המדינה והיא רושמת את מספר היהודים, כמו למשל באיטליה או שווייץ. נתוני הקהילה מספקים תשתית טובה לביצוע מחקר".
הכי קשה: ארה"ב
לצורך המחקר ביקר דלה פרגולה בעשרות מדינות בעולם, והוא גאה לספר שעלה לתורה בבתי כנסת בכל יבשת. לדבריו, מכל המדינות הרבות עם לפחות 10,000 יהודים, הוא טרם ביקר רק בצ'ילה (כ-18 אלף יהודים) ובבלארוס (כ-11 אלף יהודים).
מה עושים במדינות שאין בהן תשתית נתונים?
"המקרה הקשה ביותר הוא גם החשוב ביותר – ארה"ב. הקהילה בארה"ב היא גוף מפוזר שמשקף את התפיסה הביזורית האמריקנית. הדרך היחידה להתחיל היא מדגם של כל האוכלוסייה. כלומר, ביצוע סקרים רחבים תוך ניסיון לתפוס את הדגים הקטנים שיש לך עניין בהם. זה כלי יקר מאוד, כי עם גודל אוכלוסייה כמו בארה"ב צריך להקיף לפחות 250 אלף מרואיינים".
החל משנות ה-70 ביצע איגוד הפדרציות היהודיות בארה"ב את הסקרים בהשקעה של מיליוני דולרים, אבל בשלב מסוים הגיעו למסקנה שזה יקר מדי, וגם פחדו מהתוצאות שעוררו ויכוחים קשים והשליכו רבות על פעילות הקהילה.
מה שסייע לפרופ' דלה פרגולה בשנים האחרונות היה מחקר מקיף שביצע מכון Pew בוושינגטון על יהודי ארה"ב, במימון משותף עם משפחה יהודית מפילדלפיה, שנתנה סכום נכבד לטובת הנושא. "התוצאות היוו בסיס מצוין למחקר מעמיק ולכר פורה לדיון ציבורי", הוא מוסיף. הנתונים שהתקבלו היו מן הסתם גולמיים. מכאן התחילה העבודה.
קודם ניקח את איטליה, אחר כך העולם
סרג'יו דלה פרגולה נולד באיטליה ב-1942 אל תוך מלחמת העולם השנייה, ומשפחתו ניצלה לאחר שחצתה את הגבול לשווייץ ובסיוע של ארבעה חסידי אומות העולם. בהמשך חזרה המשפחה לאיטליה והתיישבה במילאנו. החיים היהודיים התחדשו לאחר המלחמה, ודלה פרגולה למד בבית ספר יהודי, משם המשיך ללימודים גבוהים באוניברסיטת פאביה.
שם המשפחה שלו, שנעים לאוזן ומתגלגל יפה כל כך על הלשון, אמנם אינו נפוץ - אבל לא חריג בין יהודים יוצאי איטליה. פרגולה היא עיירה במרכז המדינה, מזרחית לפירנצה וצפונית לאזור שסבל הקיץ מרעידת האדמה. יהודים שעזבו את המקום במאה ה-16 כדי לברוח משלטון האפיפיור, עברו לטוסקנה הסמוכה והנעימה יותר, ולקחו איתם את שם העיר.
בנעוריו ביקר דלה פרגולה בישראל כמה פעמים, ולדבריו ב-1960 התאהב בה סופית. "זה היה נפלא, בתולי מאוד, גברים הסתובבו בשורטס בצבע חאקי והייתה תחושת חלוציות באוויר", הוא משחזר. "אמרתי לעצמי שזה מקום מדהים וידעתי שאני עוד אחזור. בדצמבר 1966 עליתי, ולמזלי קיבלתי מִלגה מהאוניברסיטה העברית ומגורים במעונות. התחלתי ללמוד כמעין בן טיפוחים של פרופ' רוברטו בקי, שאמר לי שאם אני רוצה לעשות ברצינות את מה שאני עושה, מחקר על מבנה ודמוגרפיה של העם היהודי, אני צריך לעשות זאת בירושלים".
דלה פרגולה הציב לעצמו למטרה ליישם שיטות מחקר של מדעי החברה על הקהילה היהודית בתפוצות. הוא החל בקהילה באיטליה ולאחר מכן הרחיב את העיסוק לשאר העולם. "בניתי את הקריירה האקדמית שלי על התמחות במחקרים דמוגרפיים במדינות שונות", הוא אומר. "ניסינו להבין תהליכים, מגמות ודילמות סביב הזהות היהודית. עם הזמן נוצרה תשתית עובדתית שלא הייתה קיימת בעבר, והיא מאפשרת כיום את קיום הדיונים העמוקים על תפוצת העם היהודי ועתידו".
למי קראת יהודי?
השאלה הבסיסית ביותר שעומדת בפני כל מי שמנסה לחקור את הנושא היא מיהו בעצם יהודי? כפי שיודע כל ישראלי, יש לכך כמה תשובות שכל אחת טומנת בחובה פוטנציאל לוויכוח סוער ואינסופי בעל משמעויות הלכתיות, לאומיות, פוליטיות ועוד. הסוגיה רלוונטית מן הסתם למדינת ישראל, ודלה פרגולה מתבסס במחקריו על כמה הנחות, שהעיקרית שבהן היא "בג"ץ האח דניאל", שבמסגרתו ביקש נזיר נוצרי שנולד כיהודי להכיר בו כזכאי עלייה לפי חוק השבות. ברוב של ארבעה שופטים נגד אחד הוחלט לדחות את העתירה תוך קביעה שאדם שהתנצר לא יכול עוד להיחשב יהודי.
"בעבר היה פשוט לקבוע מי יהודי", נאנח דלה פרגולה. "מי שגר בתוך הגטו, דיבר שפה מסוימת או עסק במקצועות שמזוהים עם יהודים – נחשב יהודי. היום הדברים הרבה יותר מורכבים ובנויים על מעגלים שונים. החופש והתהליכים האינטלקטואליים שעברו על אירופה במאות האחרונות יצרו היפרדות בין הדת ללאום, והזהות הפכה מורכבת. אדם יכול להגיד 'אני יהודי על פי הלאום ונוצרי על פי הדת' או להפך".
דלה פרגולה נשען על פסיקת בג"ץ, ומגדיר יהודי את מי שנולד להורה יהודי או התגייר ושאין לו דת אחרת. מהמעגל הזה, שנקרא הליבה של העם היהודי, יוצאים מעגלים נוספים של אוכלוסיות עם זיקות שונות ליהדות. במעגל השני הוא כולל למשל אנשים שנולדו להורה יהודי אחד לפחות ולא חשובה הצהרתם או אמונתם. במעגל נוסף יש אנשים שהם לא יהודים, אבל הם חלק ממשפחה גרעינית יהודית. למשל בן זוג של יהודי או נפשות שנמצאות במשק בית שבו יש יהודי אחד לפחות.
"מעגל רחוק יותר מתבסס על חוק השבות, שמגיע עד לרמה של נכד של יהודי", הוא מוסיף. "מעגל נוסף שמתעורר בשנים אחרונות הוא הזרם של בני אנוסים או שבטים אבודים, שהם לא דור שלישי ליהודים, אבל טוענים למוצא רחוק יותר. הם שמרו כל השנים על זהות מסוימת ותחושת שייכות, כולל טקסים ומנהגים יהודיים, ואפילו ברית מילה".
במחקרים שלו מפרסם פרופ' דלה פרגולה את הנתונים של כל המעגלים הללו, והפערים בין אחד לאחר הם דרמטיים. הליבה של העם היהודי מונה כ-14.5 מיליון יהודים, אבל המעגל של זכאי חוק השבות גדול בכ-9 מיליון (בישראל לבדה חיים כ-300 אלף איש הנמצאים בפער הזה).
יש מחלוקות לא מעטות היכן לחתוך את הספירה.
"כל חוקר עוצר אחרת. אני נתפס כשמרן ועוצר במעגל הראשון והשני, קרוב למה שפסק שבג"ץ. כלומר שיש רק זהות אחת. יש חוקרים שטוענים שיש תזוזות בין המעגלים, שהזהות נזילה ושאפשר להיות גם וגם או לעבור ממעגל למעגל. יש אפילו כאלה שטוענים ש'יהודי הוא מי שבוחר להיות יהודי'. זו תפיסה שמשנה מאוד את הדרך שבה סופרים".
זו קטסטרופה, חייבים לעשות משהו
התעמקות בנתונים ובמעגלים השונים, בעיקר לנוכח התפיסה שלפיה הזהות משתנה כל העת, מעלה את השאלה אם יש למחקרים הללו משמעות פרקטית. האם בעידן שבו אנשים חשים יום אחד יהודים ויום אחר לא, יש באמת ערך לספירה ולחלוקה? לדברי דלה פרגולה, "התפיסות השונות לא מעמעמות את העובדה שהנושא הוא מעניין. עדיין קיים מושג של 'עם יהודי' שכולל לא מעט השלכות. לא הייתי ממהר לעבור לתפיסה ניהיליסטית ומבטלת. אין ספק שעם ישראל עדיין חי וקיים, גם אם לא תמיד קל לשים לו מסגרת.
"במובן רחב יותר, המחקרים העולמיים מראים שדת היא משתנה מנבא חזק ביותר של תופעות אחרות כמו כלכלה, השכלה, תוחלת חיים וכדומה. מלבד זאת, יש למחקרים הללו – לא רק לגבי יהודים – חשיבות גיאופוליטית עצומה. למשל, ההערכה שעד שנת 2050 כמחצית מכל גידול אוכלוסיית העולם תהיה מוסלמית. לנתון כזה יש השלכות משמעותיות. השאלה כיצד תיראה אירופה בעוד 50 שנה היא חשובה ביותר. יש לה השלכות גם במיקרו וגם במאקרו. המחקר על היהודים הוא חלק מהמחקרים על התהליכים הגלובליים, ויש לו ערך מלבד העניין הפרטני שמגלה בנושא מדינת ישראל".
חוקרים המציגים נתונים מהסוג הזה – קל וחומר לגבי מספרי יהודים וזהות יהודית – צריכים להיות מוכנים לריאקציה חזקה. כל אחד יכול להסתכל על מספרים באופן אחר, ובעיקר לגזור אותם לטובת האג'נדה המתאימה לו. דלה פרגולה רגיל למגוון התגובות, והוא מחלק אותן לציבוריות ומחקריות: התגובה הציבורית נעה בין "זו קטסטרופה ואנחנו חייבים לעשות משהו", לבין "זה העידן הטוב ביותר שידענו אי-פעם". תגובה שהוא מקבל מראשי קהילות בחו"ל היא, לא פעם: "אל תבלבל אותנו עם העובדות. אנחנו כבר יודעים הכל".
דלה פרגולה: "אני ידוע כסמן ימני ושמרני, אבל אין ספק שהמחקרים מצביעים על הצטמקות הליבה של העם היהודי. אולם דווקא התחזקות של המיעוט החרדי עשויה בעתיד לסייע לגידול בליבה. לגבי המעגלים האחרים אני מתעד שחיקה בזהות היהודית אבל לא היעלמות מוחלטת. למרות היחלשות באלמנטים שונים, עדיין יש לא מעט שבאים לפחות לטקס אחד בשנה בבית כנסת, תורמים למגבית היהודית או מרגישים זיקה ורגש מסוים למדינת ישראל. יש השתמרות של זיכרון גם במעגלים רחוקים יותר שכבר אינם נמצאים בליבה".
עד כמה אתה מתחבר למונח "השואה השקטה" שמיוחס להתבוללות ?
"אני שונא אותו. אני עוין מאוד את השימוש במונח שואה בהקשרים אחרים. השואה הייתה השואה, ופה מדובר על תהליכים מורכבים שאמנם יש בהם הפסד, ללא ספק, אבל זה משהו אחר".
מספר היהודים: הכל פוליטיקה
לאורך השנים נעשתה קריאה פרשנית של המחקרים שלו לצורך שימוש פוליטי, בעיקר בהקשר של השטחים וגבולות מדינת ישראל. אף שמטרתו להציג מחקר אובייקטיבי ככל האפשר, דלה פרגולה לא מתחמק מהמסקנות: "אני שנים רבות אומר שהרוב היהודי ביחידה הגיאופיזית בין הנהר לים נשחק ואף נעלם. זה נשחק עוד יותר אם מתייחסים רק להגדרה ההלכתית, כך שמוציאים מהספירה עוד מאות אלפים שנמצאים בישראל מתוקף חוק השבות, אך אינם יהודים. לפי הפרמטרים האלה אין רוב יהודי בארץ.
"האמירה הזאת מאוד לא אהובה בחוגים מסוימים, ויש זרם נגדי התקפי מאוד שמנסה לומר שזה לא נכון. התשובות נעות בין 'נשמיט את עזה מהחישובים' לבין 'נעשה חילופי שטחים', ואז הרוב היהודי יעלה. זו שאלה פוליטית נטו, והתפקיד שלי הוא להציג את המניפה. לדעתי זה נושא אינטגרלי, כי אני לא יכול לחקור את העולם היהודי בלי לטפל בשאלה הזו. אם מדינת ישראל היא הליבה של העם היהודי, שאלת הרוב וקיומה של המדינה היהודית היא סוגיה מהותית.
"אבל לא נוח לי השימוש הפוליטי בנתונים. ייעצתי בעבר לעיריית ירושלים, לראשי ממשלה דוגמת אריאל שרון ואהוד אולמרט, ויש מגעים עם המערכת המבצעת שלדעתי חייבת לדעת את התשתית העובדתית. ישנה למשל סברה שנביא לישראל עוד מיליון עולים. בתנאים הקיימים זה משולל כל יסוד. עלייה מסיבית באה על רקע מצוקה, או תחושת המצוקה. כיום אין עוצמה מספקת או קטסטרופה כדי להזיז מסה גדולה של עולים דוגמת קריסת ברית המועצות".
סברה פוליטית נוספת גורסת שבעת מצוקה העולם היהודי יתגייס לטובת מדינת ישראל.
"התשובה היא כן ולא. את המדדים של האכפתיות של יהדות ארה"ב כלפי מדינת ישראל צריכים לקרוא היטב. שליש מאוד בעד ישראל, שליש איפשהו באמצע ולשליש לא אכפת מכלום. אבל השליש האמצעי הוא לא חד-משמעי. יהדות התפוצות היא גוף מורכב. קשה לגזור ממנה מסקנה חותכת".
לפנייה לכתב/ת 
