שלב אחרי שלב: כך נחרבה ירושלים

באביב של שנת 70 לספירה מצעיד טיטוס את לגיונותיו משפילת החוף לירושלים. הוא רותח מכעס. כבר 4 שנים שהצבא הרומי אינו מצליח לדכא את המרד העקשני שפרץ ביהודה. היהודים נאבקים בנחישות על כל פיסת אדמה, ואפילו המפקד הנערץ אספסיאנוס - אביו של טיטוס - לא הצליח להכניע אותם.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >> 

עם בלי עבר - אין לו עתיד: היכנסו לעמוד תשעה באב

תשע"ט באב בערוץ היהדות : 

• אפר מהשריפה ואבנים מהחומה: בעקבות העדויות לחורבן
• רבבות בכותל המערבי: "באנו להתאבל ביחד עם כל ישראל"
  

סקר תשעה באב: האם אתם צמים? וגם: מתי יוצא הצום - וכל ההלכות

המערכה האחרונה של המרד הגדול נגד הרומאים יוצאת לדרך. בחשכת הלילה מעלה טיטוס את חייליו לירושלים משלושה כיוונים. עם אור בוקר של י"ד בניסן, ערב פסח, מתעוררים תושבי ירושלים למראה מקפיא דם: 60 אלף חיילים רומאים, צמאי מלחמה, מקיפים את העיר מכל עבר.

רק עכשיו, כאשר הרומאים עומדים בשערי העיר מתבהרים ממדי האסון שגרמה מלחמת האחים שהשתוללה בירושלים. בהתכתשות בין הפלגים השונים נהרסו חלקים שלמים של העיר, מחסני מזון שיכלו לספק אוכל חיוני בזמן לחימה ומצור עלו באש, ולא נותר מהם דבר.

כך נפלה החומה החיצונית

מאוחר מדי מאחדים המורדים כוחות מול האויב האמיתי. על המחסור בנשק וחיילים הם יפצו באומץ לב ותעוזה חסרת מעצורים. הם לוקחים את היוזמה לידיים ומגיבים במהירות, תוקפים את הרומאים בפראות עוד לפני שהספיקו להתמקם - והרומאים המופתעים מתפזרים לכל עבר. טיטוס עצמו ניצל ממוות בעור שיניו.

אחד הממצאים הקשים המעידים על הקרב: זרוע של בחורה יהודייה ולצדה חנית. נלחמו עד טיפת הדם האחרונה(מכון מגלי"ם - עיר דוד)

עד שהרומאים מצליחים להתאושש, היהודים כבר חזרו להסתתר מאחורי חומותיה האדירות של ירושלים. חומות אלו הן הבעיה העיקרית של טיטוס. ירושלים יושבת על גבעה ומוקפת שלוש חומות מבוצרות שכל אחת מהן חזקה מחברתה. כדי להבקיע חומה כזו, טיטוס חייב להקים סוללות עפר ענקיות עד לגובה החומה, ולהעלות עליהן את מגדלי המצור ואיליי הניגוח שיבקיעו אותה.

בחפירות שנערכו בירושלים, במגרש הרוסים, נמצאו שרידים לחומה השלישית – החיצונית - של העיר הקדומה. "יש לנו פה עדויות מהקרב", אומרת ד"ר רינה אבנר, מנהלת חפירת החומה השלישית מטעם רשות העתיקות. "מצאנו למעלה משבעים אבני בליסטראות ממש בקו החזית של החומה. הכמות, הצפיפות והמיקום שלהן, זו העדות לקרב שנערך פה בתקופה הרומית".

באבני הבליסטראות העצומות הללו הפגיזו חייליו של טיטוס את המגינים היהודים, וכך הבטיחו שלא תופרע הקמתן של סוללות העפר. כל אחת מהאבנים האלו שקלה כ-26 קילוגרם, ועפה במהירות של עשרות קילומטרים בשעה. כשאבן כזו התרסקה על החומה, היה רצוי לא להיות שם.

הקרב על מצודת אנטוניה

תחת חיפוי ארטילרי כבד מטפסים איליי הברזל אל החומה ונוגחים בה, הרעש מחריש אוזניים. הנגחן הגדול מכולם, בכינויו "המנצח", מבקיע ראשון את החומה. החיילים הרומאים פורצים אל שכונת בית זיתא. הם טובחים בלי רחמים בתושבים ומעלים את השכונה כולה באש.

ראש חץ רומי שמעיד על הקרבות(מכון מגל"ים - עיר דוד)

תוך מספר ימים גם החומה השנייה נופלת. מערך ההגנה היהודי מתחיל להתפורר. לחץ התושבים להימלט מן העיר גובר. המורדים היהודים מהדקים את הפיקוח על שערי העיר, ומאיימים בעונש מוות על כל מי שיעז לערוק לשורות האויב. הפצרות הכניעה של יוסף בן מתתיהו - מפקד חבל הגליל שערק - נענות בבוז ושנאה.

טיטוס מחדש את ההתקפה ומקדם את חייליו אל החומה הפנימית והחזקה ביותר של ירושלים - החומה הראשונה. את עיקר מאמציו הוא מרכז כאן, מול מצודת האנטוניה, הגדולה והחזקה ביותר בירושלים. היא נבנתה על ידי הורדוס מצפון להר הבית כדי לשלוט על בית המקדש.

המהלך של טיטוס מחושב היטב: ברגע שהאנטוניה תיפול, בית המקדש ייפול, והיהודים יאבדו כל תקווה. אבל שום דבר לא הכין אותו למה שמתרחש עכשיו: בפעולה נועזת מצליחים חייליו של יוחנן מגוש חלב לחפור מנהרה מתחת לסוללת העפר שמול האנטוניה, להצית את יסודותיה ולמוטט אותה על חייליה. באותו זמן ממש תוקף שמעון בר גיורא את הסוללות מול החומה הראשונה, ומעלה אותן באש. מאות חיילים רומאים נהרגים ונפצעים. בבת-אחת המתקפה הרומית נבלמת, והצבא הרומי כולו נהדף מהעיר.

עשרה בטבת: תחילת המצור על ירושלים

המום מהכישלון מכנס טיטוס בדחיפות את מפקדיו, ומחליט על שינוי טקטיקה: אם אי אפשר להבקיע אל תוך העיר, הוא יקיף אותה מבחוץ בסוללת מצור, וירעיב את היהודים למוות. בזמן שיא של שלושה ימים בלבד מקים טיטוס חומת סגר ענקית סביב ירושלים. טבעת חנק באורך 7 קילומטרים מהדקת את אחיזתה בעיר וחוסמת את כל קווי האספקה. עכשיו מכה הרעב בעיר באכזריות. אנשים אמידים מחטטים בביבים למצוא שאריות אוכל, וילדים קטנים שהוריהם גוועו ברעב, משוטטים ברחובות בחיפוש אחר פרוסת לחם.

אבני הבליסטראות ששמשו לפריצת חומות העיר: 26 קילוגרמים, ומהירות של עשרות קילומטרים בשעה(מכון מגל"ים - עיר דוד)

המתח בעיר גובר. מי שנותר בידיו מעט אוכל - אוכל בסתר, אחרים מנסים לחמוק מהקנאים ולברוח מהעיר. רובם נתפסים על ידי הרומאים ונצלבים על קורות עץ סביב חומות העיר. העייפות והרעב מחלישים את הלוחמים היהודים, וזו ההזדמנות של טיטוס להנחית את מכת המחץ על ירושלים.

הצבא הרומי, מרוכז כולו במשימה אחת - לכבוש את מצודת האנטוניה ולהבקיע את הדרך אל בית המקדש. "יהודים ניסו למנוע את כיבושו של הר הבית, וחיבלו בעבודת בניית הסוללות", אומר הארכיאולוג פרופ' גבי ברקאי, מאוניברסיטת בר אילן. "הם ירו חיצים בוערים, השליכו סלעי ענק ושפכו שמן רותח על ראשי החיילים הרומאים.

"בסינון העפר מהר הבית, נמצאו ראשי חצים עשויים ברזל בעלי שלושה כנפיים, אלה שימשו לירי של קטפולטות - מכונות לירי חיצים שיצרו מטח כבד של אש, שאפילו האמיצים שבין הלוחמים היהודים לא יכולים היו לעמוד בו".

י"ז בתמוז: היום שבו נפלה המצודה

לאחר קרבות עזים משתלטים חייליו של טיטוס על האנטוניה. בי"ז בתמוז הוא מצווה עליהם למוטט את המצודה האדירה עד היסוד. יום זה, שבו על פי המסורת "הובקעה העיר", נחרט כיום אבל בלוח השנה היהודי. עבודת המקדש הושבתה כליל, ובשלושת השבועות הבאים - ימי "בין המצרים" - יאבקו היהודים בקרבות פנים אל פנים רוויי דם על כל שעל בחצרות המקדש.

מפתח הניצחונות של הרומאים: רק ירושלים נותרה(מכון מגל"ים - עיר דוד)

איליי הניגוח פורצים את החומה המערבית של הר הבית, סולמות מושענים על שרידי החומה - וחיילים הרומיים זורמים בהמוניהם אל רחבת המקדש. נראה שהמערכה הזו קרובה להכרעה, אבל מה שקורה בהמשך הוא בלתי נתפס.

כאשר היהודים מבינים שבית המקדש בסכנה ממשית, הם מתנערים מכול תחושת רעב וחולשה. אלפי אזרחים - נשים, גברים, זקנים ובני נוער - כל מי שמסוגל להחזיק נשק בידיו, מצטרף אל הלוחמים. יחד, כאיש אחד, הם מתנפלים על הרומאים ובולמים בגופם ממש את הדרך למקדש.

רק נשק אחד יוכל לנצח את אש האמונה שיוקדת בליבם של הלוחמים היהודים - האש השורפת של הלפידים. בליל תשעה באב שולח טיטוס אש בשערים המקיפים את הר הבית. בדרך אל המקדש פורצים הרומאים פנימה, הורגים, דוקרים ורומסים את כל מי שנקרה בדרכם. הדם שוטף את ריצוף האבן הצבעוני של הר הבית, וגופות החללים נערמות לגובה. הלהבות מתפשטות במהירות ומתקרבות אל פתח המקדש.

ט' באב: הפקודה ניתנה לשרוף הכול

רגע לפני שהוא עולה בלהבות, טיטוס מכנס את מפקדיו לדיון אחרון שיחרוץ את גורלו של בית המקדש. יוסף בו מתתיהו מספר שטיטוס התנגד להרס המקדש, שהיה בעיניו פאר היצירה האנושית. השריפה נגרמה, לדבריו, בטעות על ידי חייל רומי שלא נשמע להוראות, והשליך לפיד בוער להיכל. אבל, רוב החוקרים אינם מאמינים שכך היה.

למרות הסנגוריה של יוסף בן מתתיהו: טיטוס שרף את בית המקדש(מכון מגל"ים - עיר דוד)

הכעס על האבדות שגרמו היהודים והמחשבה שכל עוד המקדש עומד, ימשיכו היהודים להילחם ברומאים - הכריעו את הכף. ב-ט' באב לקראת ערב, טיטוס נותן את הפקודה. למחרת, י' באב, חייליו מציתים אש בהיכל. בית המקדש שבמשך מאות שנים היה מקור השראה, אמונה, מוסר וצדק לעם היהודי ולאנושות כולה - עולה עכשיו בלהבות.

זעקות הכאב של היהודים בוקעות עד לב השמים. טיטוס מצווה על שרפת העיר התחתונה. בעיר העליונה, המשיכו המורדים להילחם בעקשנות עוד חודש ימים, עד שהרומאים השתלטו עליה והעלו גם אותה באש. סימני השריפה וההרס שגילה פרופ' נחמן אביגד במה שהייתה פעם שכונת יוקרה, מספרים את סיפור ההרס המוחלט של ירושלים.

המורדים מנסים להסתתר, לשווא

עדות מצמררת על רגעיה האחרונים של העיר נמצאה כאן, בין שכבות ההריסות והאפר –זרוע כרותה של אישה צעירה ולידה מונחת חנית. נראה שגם היא לא הספיקה להימלט אל המפלט האחרון של המורדים, אל תעלות הניקוז שמתחת לאדמה.

המורדים היהודים נאבקו עד טיפת הדם האחרונה(מכון מגל"ים - עיר דוד)

"בתעלות האלו הסתתרו המורדים לפני אלפיים שנה", מספר אלי שוקרון, מנהל החפירה באתר. "אחרוני תושבי ירושלים הסתתרו בתוך המנהרות. חושך, מחנק ופחד נורא אפפו אותם. הרומאים חיפשו אותם, מצאו ושברו את תקרת התעלה. הם פרצו פנימה והרגו את כולם.

"בין הממצאים שנתגלו כאן והעידו על הזוועה הייתה החרב הרומית, הגלדיוס. בקרבת מקום נמצאו סירי בישול, נרות חרס וחפצים שונים של היהודים שהסתתרו ומצאו את מותם בתוך תעלת הניקוז".

הסוף: היציאה לגלות הקשה

ייתכן שמוות במעמקי האדמה היה עדיף למורדים על פני הזוועות שסבלו אחיהם שנלקחו בשבי - אלה נמכרו לעבדות לכל חייהם, או מצאו את מותם במשחקי דמים נגד חיות טרף וגלדיאטורים. כואבים והלומיי צער, הוצעדו השבויים היהודים ברחובות רומא, ולנגד עיניהם שלל המלחמה הרומאי - מנורת הזהב וכלי הקודש של בית המקדש.

שער טיטוס: תיאור מנורת המקדש הנשאת על כתפי החיילים הרומיים בתהלוכת הניצחון(צילום: אסף אברהם)

רומא חוגגת את ניצחונה בתהלוכות ניצחון, במונומנטים עצומים ומטבע מיוחד המפאר ומנציח את דיכוי יהודה. ירושלים, בוכייה ואבלה, שוקעת בתוך שכבות של אפר וחורבן. חמש שנים לאחר שהחל המאבק העיקש מול האימפריה החזקה בעולם, הבית השני חרב.

• הכותב הוא מנכ''ל מכון מגלי''ם מבית עיר דוד