הכירו את האמא האמיתית של כולנו: מילכה
היא הסבתא של רבקה, הסבתא רבתא של רחל ולאה וגם אחיינית וגיסה של אברהם, והיא שהביאה לשושלת שלנו את המלכות, או בשפתנו: הפוליטיקה, בעיקר זו שמאחורי הקלעים. בעוד אברהם אידיאליסט, מהפכן וישיר - מילכה היא רב-אמן בשחמט. היורשת הישירה של התכונה הזו היא רבקה
פרשת השבוע, "חיי שרה", טילטלה את תפיסת עולמי לגבי אבות האומה. תמיד לקחתי כמובן מאליו את הקדימות, אפילו העליונות של "שלושת האבות" בכינון העם היהודי. הרגיש לי טבעי שארבע האמהות משניות - עזר כנגדם. עד שפרשה זו, המפגישה אותנו עם רבקה, הפכה עבורי את היוצרות.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
האל בחר ברבקה באופן ישיר. עובדה זו נחבאת בסיפור על אליעזר. עבד זה נשלח מהארץ לצפון סוריה כדי לייבא אישה עבור יצחק ממשפחתו המקורית של אברהם. מדובר במשפחה ענפה, עם נערות רבות שעונות על ההגדרה. לכן, בהגיעו לפאתי העיר, במקום להיכנס ולנסות לבחור אחת מהן בעצמו, פונה אליעזר לאל ומבקש נס: "הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל-עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה 'שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה', אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק" (בראשית כ"ד, י"ג-י"ד).
וכך היה. האל זימן את רבקה ושם בפיה את המשפט המדוייק שאותו הכתיב העבד. כך ידע אליעזר כי היא הכלה המיועדת. זו בחירתי, סימֶן האל, זו ולא אחרת.
אילן יוחסין משמעותי
חוץ מרבקה, מפורטת בחירה ישירה רק לגבי אברהם. לעומתם, שאר האבות והאמהות פשוט התגלגלו לתפקידם ההיסטורי. יצחק לא עשה דבר כדי להיבחר מעבר לכך שנולד לשרה. יעקב גם הוא לא נבחר על ידי האל, אלא על ידי רבקה שהסיטה אליו בפועל את ברכת בעלה. ולגבי שאר האמהות? שוב, האל לא מוזכר במפורש בסיפור. גם אם נאמין שהכול מכוּוַן בהשגחה פרטית, הבידול במקרא לגבי אברהם ורבקה, הוא מובהק.
הנקודה השנייה קשורה לגנאלוגיה. התנ"ך מפוצץ באילנות יוחסין ולרוב זה טרחני, אבל כאן נחשף סוד. סבתה של רבקה, דמות די אנונימית בשם מילכה, היא גם הסבתא-רבתא של רחל ולאה. כלומר, גם יעקב וגם נשותיו היו נינים שלה. כמו אליעזר, יעקב נשלח למסע ארוך ומפרך כדי להינשא דווקא להן.
בנוסף, אותה מילכה היא גם אחיינית וגם גיסה של אברהם (לפי חז"ל, גיסה משני הכיוונים), מה שממקד את הזרקור עליה - הסבתא שלנו מכל הכיוונים כולם. הזיווג המורכב של אברהם ומילכה הוא זה שזיכך, תוך שני דורות, את העם הנבחר.
תימרונים פוליטיים נוסח התנ"ך
ברור מה מביא אברהם לסיפור: אמונה אוניברסלית באל אחד. ומה מילכה מביאה לסיפור? זו שאלה יותר מעניינת. התשובה היא "מלכות"; או בשפה מודרנית: פוליטיקה, בעיקר זו שמאחורי הקלעים. בעוד אברהם אידיאליסט, מהפכן וישיר - מילכה היא רב-אמן בשחמט.
בעוד נשות אברהם ויעקב אכן משניות בעלילה התנ"כית, בדור הביניים רבקה חשובה בהרבה מיצחק. בניגוד מוחלט לשאר האבות, יצחק לא עשה דבר בחייו. אשתו ועושרו הוגשו לו בכפית, וכמו בהעברת הברכות, גם בעקידה הוא פסיבי. את ייעודו הוא מגשים דרך התמסרות לאהבותיו, בבחינת "יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כ"ו, ח'). לעומתו, רבקה לא מפסיקה למשוך בחוטים, כפי שלמדה מסבתה.
תימרונים פוליטיים לא תמיד ראויים, אבל יסוד המלכות הוא קריטי לתהליך היסטורי בן אלפי שנים. האל בחר ברבקה כי הוא סמך עליה להחדיר בצורה מדוייקת את הרכיב הזה, האנטי-אוניברסלי, לייעוד העברי. רק בזכותה הפכנו "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כ"ג, ט').
שחקנית השחמט של ההיסטוריה
אם זה היה תלוי באברהם, המונותיאיזם לא נזקק היה למשפחה היסטורית נבדלת. "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" אמר אברהם כשהאל הבטיח לו בן נוסף משרה. לגישתו, גם האסלם שייך למהפכה: מיליארד מאמינים מכל גזע ולשון. אבל לאל הייתה תוכנית התגלות היסטורית מסוג שונה, שעבורה הוא נזקק למרכיב של מילכה.
יצחק העדיף את עשיו, כי בן מוחצן זה הזכיר לו את אבא: צבר לוחם, עם עיניים נוצצות ובלורית מתנפנפת. יצחק לא דמיין שאפשר גם אחרת. שחובה גם אחרת. בתחבולות, בסיזיפיות ובסוד. לשם כך היה צריך התערבות של שחקנית השחמט.
מושגים של יין ויאנג נדמים זרים לתנ"ך. מעבר אולי לסיפור הבריאה קשה לזהות בו איזון דואלי בין זכר לנקבה ככוח מכונן. אך פרשת השבוע חושפת רובד סמוי שבו הדינמיקה הזו דווקא פועלת. היאנג של אברהם, גלוי לאור יום, מהיר וקצר-טווח, יחד עם היין של מילכה, סמוי, איטי וארוך טווח, השלימו זה את זה כדי לכונן את עם ישראל. ומכאן ששושלת היוחסין הראשית שלנו היא דווקא "אברהם, רבקה ויעקב".
לא בכדי פרק בודד בפרשה מזכיר בעל-חיים אחד בהקשר של רבקה, לא פחות משמונה-עשרה פעם (שליש מסך הופעותיו בכל התנ"ך): הגמל, ספינת המדבר השטה למרחקים ארוכים.
לפנייה לכתב/ת 
