תסמונת חוטובלי: הישראלים שמרחיקים את יהודי ארה"ב
יחסי יהדות ישראל-ארה"ב עומדים לפני קטסטרופה, ואת התוצאות אפשר לראות בשטח: פחות תרומות, פחות תמיכה בישראל בקמפוסים ופחות חשק להזדהות כציונים. נתניהו זנח את הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם לטובת הישרדותו הפוליטית. וכשהראש מרשה לעצמו לזלזל ביהדות אמריקה, מה יגידו הציפי-חוטובלים
לו פיל היה נכנס לחנות חרסינה, סביר שהיה גורם פחות נזק ממה שגרמה סגנית שר החוץ, ציפי חוטובלי, בהתבטאותה האומללה על יהודי ארצות הברית. חוטובלי, שאמורה להבין דבר או שניים ביחסי חוץ, ויתרה לחלוטין על הדיפלומטיה בכל הקשור ליחסי הפנים בתוך העם היהודי. וכי למה לה לשמור על כבודם של מיליוני יהודים שבמשך עשרות שנים היו ועודם מעמודי התווך של הביטחון הלאומי הישראלי? יהודי אמריקה הרי לא התפקדו לליכוד. רובם לא משתייכים לקהילה שלה ואולי אפילו חושבים שלהיות ליברלי ונאור ולהתנגד לכיבוש זה הכי יהודי שיש. בדיוק ההפך מחוטובלי. אז אפשר לטנף עליהם חופשי, על הרבע-יהודים האלה, שלא לומר גויים. מי צריך אותם בכלל?
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
במפגש סגור בניו יורק בהשתתפות בכירים בקהילה היהודית וחברי המשלחת הישראלית מטעם עמותת "גשר" ומשרד התפוצות (בהם כותב שורות אלו) הגדיר נשיא מכון ראות, גידי גרינשטיין, את היחסים שבין ישראל ליהודי ארצות הברית כ"סופה מושלמת" והוסיף: "ביטול מתווה הכותל גרם לתגובה אטומית אצל יהודי ארה"ב. כל התסכול מהיחס של ישראל כלפיהם יצא החוצה".
קראו עוד בערוץ היהדות:
- הרופא המוסלמי עובר גיור: "אני שגריר של ישראל"
- ללא הכרה: הרב שטיינמן בטיפול נמרץ
- מקיגל וממתקים לקינואה ועדשים
יהודים אמריקנים אחרים, ובהם צעירים רבים הפעילים במסגרות יהודיות שונות, הגדירו את ישראל במילים קשות הרבה יותר, והשכיחה שבהן הייתה "נטל". "ישראל היא לא חלק מהקיום היום-יומי שלנו", סיפרו סטודנטים באוניברסיטת ניו יורק וגם צעירים החברים בקבוצת GatherDC, המונה כששת אלפים יהודים החיים בבירה האמריקנית. "לא כל כך מבינים מה ישראל קשורה לזהות היהודית שלנו. ישראל היא נושא שקשה לטפל בו, אז ויתרנו עליה".
פחות תרומות, פחות הזדהות
כן, בשנת 2017 הפכה מדינת היהודים לסוג של נטל עבור יהודים אמריקנים. רבים לא מרגישים שום שייכות אליה, חלקם חושבים שישראל גורמת להם נזק תדמיתי בשל מדיניותה בשטחים. מי שזהותו הדתית חשובה לו חש נפגע אף יותר בשל היחס המבזה של הממסד הדתי האורתודוכסי, שמתנער כמעט לחלוטין מכל דיאלוג או קשר ממשי עם הרפורמיים והקונסרבטיביים, שהם הרוב בארצות הברית.
בקיצור, יחסי יהדות ישראל-ארה"ב עומדים לפני קטסטרופה, ואת התוצאות כבר אפשר לראות בשטח: פחות תרומות, פחות תמיכה בישראל בקמפוסים בקרב סטודנטים יהודים, פחות ביקורים בארץ ופחות רצון וחשק להזדהות כציוני.
וכרגיל, במקום לטפל בבעיה, לגשר על הפערים ולפתוח בדיאלוג שינסה לצמצם נזקים ופערים, המנהיגות הישראלית מפגינה רפיסות וחולשה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אוהב להגיע לכנסים של איפא"ק ולנצל את הבמה כדי לצלם עוד נאום מסוגנן באנגלית לקול מחיאות הכפיים של 20 אלף אוהבי ישראל. אולם כשזה מגיע להחלטות מנהיגותיות של ממש - נתניהו דואג בעיקר לכיסא שלו. כך עם מתווה הכותל, כך עם חוק הגיור.
נתניהו, שמתיימר להכיר את אמריקה וטוען שהוא מבין את הרוח האמריקנית, זנח את הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם. הוא הקריב את יחסיה עם ישראל על מזבח הישרדותו הפוליטית והברית עם המפלגות החרדיות. וכשהראש מרשה לעצמו לזלזל ביהדות אמריקה, מה יגידו הפוליטיקאים מן הספסלים האחוריים?
ובכן, כפי שציפי חוטובלי הוכיחה אמש, הם יגידו בעיקר שטויות שיתפוצצו ברעש גדול וירחיקו עוד קצת את יהודי ארצות הברית מישראל. לרובנו כנראה לא אכפת, מי בגלל בורות ומי בגלל קנאה או שנאה או סתם שטחיות. אך דווקא בדור הזה, הדור הפתוח ביותר בהיסטוריה היהודית, מתחולל אחד המשברים החמורים בתולדות העם היהודי - אך אין מנהיגות שתטפל בו. וחוטובלי תרמה עוד בולדוזר לחורבן.
לפנייה לכתב/ת 
