לא הלכות צניעות, הלכות אפליה: כשמרים ודבורה שרו
מאחורי תאולוגיית הגברים המתפתים והנשים המפתות מסתתרים מאבקי שליטה על משאבי הקהילה. כל עוד נמנעת מנשים האפשרות להיות זמרות, דרשניות, מרצות, או מנהיגות דתיות בכל מקום ובפני כל קהל, נחיתותנו הקהילתית נמשכת. משום כך אסור לוותר
"מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם"
הצורך להוכיח כי בנות ישראל המקראיות שרו ורקדו בפני אלוהים ואדם, משונה ומעט מביך כֵּיוון שמדובר בפשט כה פשוט של התרבות המקראית. אלא ששנים רבות שאנו נתונות במאבקי הדרת נשים ודרישות צניעות המעוגנות באופן מלאכותי ולעיתים גם שקרי במקורות הקדומים שלנו, ועל כן יש לומר את המובן מאליו.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
השבת היא "שבת שירה", ובבתי הכנסת נקרא שתי שירות דתיות-מקראיות שהובלו על ידי נשים: שירת מרים ושירת דבורה. הצחוק המר של הגורל הוא שבחלק לא מבוטל מבתי הכנסת שירת הנשים תיקרא רק בפי גברים. גם השנה מרים ודבורה יסבו בכורסאותיהן בבית הכנסת של מעלה, ויגלו שבבתי הכנסת של מטה התחלף להן הקול.
הרשימה המלאה של הזמרות והרקדניות
בשמחה אני מצרפת למרים ולדבורה מניין נשים המרימות בכוח קולן. הנה הרשימה המלאה של בנות ישראל המקראיות השרות ומרקדות קבל עם (וכל המוסיפה לרשימה יוסיפו לה שירות ותשבחות מן השמים):
בנות שילה שמחוללות בכרמים (ונחטפות על ידי בני בנימין. שופטים כ"א, כ"א): "וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן".
בת יפתח שלא ידעה שהיא רוקדת את ריקוד המוות של עצמה: (שופטים י"א, ל"ד): "וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת".
הזמרות שהנעימו את ימיו של ברזילי הגלעדי (שמואל ב' י"ט, ל"ו): "בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע ... אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת".
ואלו שהנעימו את ימיו של קהלת (קהלת ב', ח'): "עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם".
הנשים המקוננות על יאשיהו (דברי הימים ב' ל"ה, כ"ה): "וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ" וכמוהן המקוננות המוזכרות בספר ירמיהו.
והנה לנו מניין גדול ומפואר, הגם שלעתים עצוב וטראגי, של נשים המובילות בשירתן את תפילת המרומים - ומי ייתן ויישרו מרוחן הטובה על בתי הכנסת שלנו.
סייג לפמיניזם - צניעות
"צניעותן של הנשים היהודיות, זכותן לצאת באופן חופשי מביתן וחלקן בפרנסת המשפחה השפיעו במידה רבה על תדמיתן בעיני עצמן ובעיני החברה הסובבת אותן. לדעתי, אין נושא שהשפיע על מעמד האישה במשפחתה ובחברה בימי הביניים כה הרבה כמו נושא זה" (אברהם גרוסמן, חסידות ומורדות).
דבריו של פרופ' גרוסמן מסייעים להבין מדוע פרצה צניעות בישראל בעשרות השנים האחרונות. מאחורי תאולוגיית ה"גברים קלים להתפתות ונשים קלות לפתות" מסתתרים מאבקי שליטה על משאבי הקהילה: כסף, מנהיגות והזכות להשיג ידע ולייצרו. כל עוד נמנעת מנשים האפשרות להיות זמרות, דרשניות, מרצות, שחקניות או מנהיגות דתיות בכל מקום ובפני כל קהל, נחיתותנו הקהילתית נמשכת וההשלכות הן מעבר לכל פגיעה נקודתית. משום כך אסור לוותר.
ולרגל "פרשת השבוע'' הפוליטית אשוב ואזכיר: "לא נבחרות – לא בוחרות", ואולי ובעזרת ה' נקבע: "חמישים אחוז מהקולות רק בתמורה לחמישים אחוז מהייצוג בכנסת".
אל תרבה שיחה עם האישה
דוגמא תלמודית כואבת, המבהירה את האופן שבו "הלכות צניעות" הן מסווה ל"הלכות אפליה" נמצאת באגדה שבמרכזה עומדת התנאית ברוריה (עירובין נג ע"ב): "רבי יוסי הגלילי היה הולך בדרך. ראה את ברוריה. אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? אמרה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים: 'אל תרבה שיחה עם האישה'. היה לך לומר: באיזה ללוד".
ברוריה חיה בארץ ישראל במאה השנייה לספירה, ימים שבהם התורה שבעל-פה הייתה באמת בעל-פה. הדרך היחידה להשתלב בחבורה הלמדנית הייתה בשיחה; האחד מוסר מסורת וחברו משננה. במהלך השינון היו דנים בטיב המסורת וביחסה למסורות אחרות. כך למדו תורה.
המלכוד של ברוריה
בעולם היהודי של המאה השנייה לספירה אין אפשרות להיות למדנית על אי בודד. למדנות מחייבת חברותא והחברותא, מה לעשות, היא גבר למדן. והנה, יוסי הגלילי, חכם חשוב, פוגש אגב הילוכו את ברוריה שבוודאי חושבת לעצמה: "איזה מזל שנפגשנו, אוכל לקבל ממנו ולהציע לו מסורות חדשות". ברוריה בוודאי שמחה על האפשרות המפתיעה ללמוד תורה.
אם רבי יוסי הגלילי היה פוגש את רבי מאיר, בעלה של ברוריה, אין ספק שהוא היה מחליף אתו דברי תורה. אבל ברוריה? היא אישה ולכן היא אובייקט בשולי דרכו של הלמדן, היא הווייז שלו. בלי לברכה לשלום ובלי להציע פיסת הלכה, הוא מטיח בה שאלה מחפיצה: "באיזו דרך נלך ללוד".
באמת, זה מה שאתה מבקש לשמוע מאישה מבריקה שלמדנותה עשתה לה שם בעולם, לא חבל?
ברוריה חדה כתער
אין לדעת אם רבי יוסי הגלילי היה איש צנוע, או שהוא נהנה לסנוט באישה שכל כך רצתה ללמוד אתו תורה. בכל מקרה, ברוריה היא לא אחת שתישאר חייבת, והיא עונה: "גלילי שוטה. לא כך אמרו חכמים... היה לך לומר..."
בפתיחת דבריה מצהירה ברוריה שהעומד מולה הוא לא הקולמוס הכי מחודד בשולחנו של הלבלר, ומבהירה לו שאפשר לקצר עוד יותר את השאלה הטכנית שהוא ירה לעברה, ואולי ראוי היה לו להסתפק בתנועת אצבע או עין, או בכחכוחי גרון.
והיא דווקא כן מחודדת
שהרי באבחת התיקון היא כפתה על רבי יוסי הגלילי ללמוד אתה תורה; הציעה לפניו שקלא וטריא: "לא כך אמרו חכמים... היה לך לומר", הראתה לו שהיא למדנית גדולה ממנו ושמה ללעג את תורתו המתחסדת.
תבוסה בלתי נמנעת
ועדיין בהעדר חברותא אמיתית ומכבדת לא תוכל ברוריה ללמוד תורה. היא יודעת כמה היא צודקת. היא יודעת שהיא יותר חכמה. ועם זאת, אם יבנו מצור למדני סביבה כל סגולותיה לא יועילו לה, וכנשים חכמות אחרות היא תסיים את חייה בודדה, פגועה ו"משוגעת" (ולשיטתו של רש"י - גם מתאבדת).
ובבית המדרש של הטוקבקים
לפני שבועיים ברכתי על חקיקת החוק להפללת לקוחות זנות וכתבתי ביקורת נקודתית על אחת הטענות של הסנגוריה הציבורית שהתנגדה לחוק. בתגובה קיבלתי דברי הבהרה מעוררי מחשבה מד"ר חגית לרנאו, שייצגה את הפרקליטות הציבורית, ומבקשת להבהיר שהדברים שלהלן הם עמדתה האישית. תודה חגית, הנה דברייך (שקוצרו בגלל חוסר מקום):
"אנסה להתייחס גם לגופה של עמדת הסניגוריה הציבורית. מקריאת דברייך ברור לי שאין בינינו הסכמה לגבי היחס החברתי הרצוי לתופעת הזנות. אך אבקש להדגיש שהעמדה שהסניגוריה הציבורית הביעה מבוססת מחד על מחקרים בדבר השפעות חברתיות שליליות שנוצרות מקרימינליזציה של תופעות חברתיות, ומנגד על מחקר שערך משרד הרווחה על מצבן של נשים בזנות בארץ ושיחות עם נשים בזנות...
"גם אנו סבורים שהטיעונים המבוססים על דאגה למצבן של נשים בזנות חשובים וגוברים על אינטרסים של צרכני זנות. במילים אחרות, לו הייתה קמה בארץ תנועה של נשים בזנות התומכת בחוק - הסנגוריה הציבורית לא הייתה מתייצבת נגד האינטרס שלהן. אך המציאות היא שבישראל, כמו במדינות מערב אחרות שבהן מתעורר ויכוח ביחס לחקיקת חוקים דומים, מתארגנות עובדות המין על מנת להתנגד לחקיקה מסוג זה. התנגדות אשר בישראל זוכה לא אחת ליחס משתיק ומגחיך על ידי תומכות החוק...
"החלק האחרון של עמדת הסניגוריה התייחס לצרכני זנות. חלק זה מתייחס לחשש מפני הפללה ופגיעה במסלול החיים של אנשים שאורחות חייהם נורמטיביים. רק בסוף הטיעון אנו מתייחסים לטיעון נוסף, המדבר על אכיפה בררנית, שתפגע באוכלוסיות החלשות ממילא. גם טיעון זה ידוע, מוכר ומבוסס בעולם הקרימינולוגיה והאמת היא שהוא תקף לגבי חלק ניכר של האכיפה הפלילית".
תודה רבה לך חגית. בינתיים נמשיך לא להסכים ונקווה שהימים, הניסיון וההקשבה יאלפונו דעת.
ובסרטון - בעקבות קובלנות של חלק מהחברות והחברים - אני שבה ונדרשת לשאלת הקשר בין אמונה ללימוד התורה.
לכל הטורים של רוחמה וייס
שבת שלום!
