חסיד של אמת: שנה קדיש על ארי נשר
הוא עדיין חבר קרוב של מתיסיהו: "הופעתי איתו לפני שבוע", פספס את תפקיד הזמר בסרטו של אבי נשר: "הדמות קצת מבוססת עליי", שומר על קלה כבחמורה: "כולל טבילה יומית במקווה", ומנהל מערכת יחסים אמביוולנטית עם הכיפה: "קצת קשה לי עם דגלים". אמן הג'אז הבינלאומי, דניאל זמיר, מוציא אלבום חדש - הפעם כזמר. את הקליפ הוא חלם בליל פסח
גם אחרי שחזרה בתשובה הפכה לעניין שכיח בקרב אמנים בישראל, ואף זכתה לקבל במה קולנועית ("גאולה" של יוסי מדמוני ו"סיפור אחר" של אבי נשר) - דניאל זמיר (35) הוא עדיין עוף שונה בנוף התעשייה. אולי זה כל הג'אז הזה, אולי הטעם החו"לי שדבק בו אחרי ההצלחה בארה"ב – ואולי היהדות הבלתי מגזרית שהוא מציג.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
ודווקא אליו פנה הבמאי אבי נשר, כשחיפש מי יגלם את דמות הזמר בסרטו המצוין. "הדמות קצת מבוססת עליי", מגלה זמיר, "ואפילו עשיתי את המאצ'ינג - בדיקת ההתאמה של שתי הדמויות המרכזיות - מול ג'וי ריגר, אבל בסוף הייתי 'מבוגר מדי' בשביל לשחק לצדה. לכן המלצתי לקחת לתפקיד את נתן גושן, גם עשיתי חלק מהמוזיקה של הסרט ואפילו הופעתי שם בתפקיד קטנטן".
עוד תרבות בערוץ היהדות :
- הומור: דארת' ויידר בסעודה שלישית: כל השירים שהתחברו
- קאבר: עכשיו גם וויטני יוסטון: "שירים מגוירים זה טרנד-חופה "
- קליפ: גמרא סבבה: הקרנף הוורוד בהלם
- דוקו: "ציידי" כתר ארם צובא לא מתייאשים
- עיון: אדמו"רית המיניות: כך היא ייעצה לנשים הדתיות
- מחקר: "אושוויץ של הבלקן" - מחנה ההשמדה האכזרי מכל
- ספר: הרב שנאבק למען הזכות לזוגיות לבעלי מוגבלות
- אוכל: בין פולין לאתיופיה: כך הפך הטשולנט למאכל הכי יהודי בעולם
- תיאטרון: בתו של "מהנדס הגדרות" של אושוויץ מבקשת סליחה
- תערוכה: החתימה המקורית - וכתבי יד נדירים של הרמב"ם
רגע לפני צאת אלבומו החדש (ה-13 במספר) והראשון שבו הוא זמר מבצע, ועם השקת הקליפ "מודה אני" מתוכו, כאן בבכורה לגולשי ynet – מספר זמיר על החברות הקרובה עם נשר, על החברות הוותיקה עם מתיסיהו – ועל היחסים האמביוולנטיים שיש לו עם הכיפה, אבל לא עם האמונה.
את נשר הוא מכנה "חבר קרוב", ומאז הטרגדיה שפקדה אותו עם פטירת בנו בתאונת דרכים – זה כבר חמישה חודשים – זמיר מקפיד להגיד עליו את קדיש היתום. "אחרי שארי נפצע קשה בתאונה, הייתי בבית הרפואה. אמרתי לידו את כל התהילים, התפללתי, בכיתי, שרתי לו בדמעות 'אלי אתה ואודך - אלוהיי ארוממך'", מספר זמיר. "בהלוויה אמרתי לאבי שאם הוא לא אומר קדיש, אני אגיד קדיש לעילוי הנשמה - ואז לקחתי על עצמי בלי נדר 11 חודש של קדיש עליו בכל התפילות".
"מתיסיהו קירב אותי לחב"ד"
דרך ארוכה עבר האמן הבינלאומי מאז ילדותו במשפחה חילונית בפתח תקווה ולימודיו ב"תלמה ילין" – ועד שמצא עצמו דווקא בפלג המשיחיסטי בחסידות חב"ד. מאז, זה כבר העשור השני שזמיר מסתובב עם כיפה ענקית על הראש, ועליה הכיתוב "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח".
"כמעט ואין שיטה רוחנית או דתית שלא חקרתי", סיפר בעבר בראיון ל-ynet. "היהדות תמיד נראתה לי כמו אנשים שמנים, מצחינים, עם בגדים שיצאו מהאופנה לפני 120 שנה ועם כובעים עם הכי מוזרים. אבל מה שמדהים הוא שאף לא חשבתי למה הם עושים את זה, או אם יש שם משהו. היה ברור לי שאין שם כלום". כחסיד חב"ד מוצהר, אמר אז: "תמיד הייתי קצת שונה, וגם עכשיו. אם אני נמצא במקום שכולם צועקים 'יחי אדוננו', אז אני לא אצעק. אם לא יצעקו 'יחי אדוננו' - אז אני אצעק"
"הוא סיפר שבשמחת תורה החב"דניקים יצאו לתהלוכות המסורתיות, שרו ורקדו איתו בדרך ל-770. הוא למעשה קירב אותי לחב"ד. מאז נשארנו בקשר חברי והדוק מאוד. אנחנו מופיעים ביחד גם בארץ, גם בארה"ב וגם באירופה והאמת שממש בשבוע שעבר, שוב נפגשנו והופענו ביחד".
ב-2011 מתיסיהו עזב את חב"ד, ובדרך ויתר גם על הזקן והכיפה. "אבל הוא נשאר מאוד קשור ליהדות", מבהיר זמיר. "הוא מאוד קשור למסורת ולאמונה, בדרכו שלו. אני לא רוצה לדבר בשמו, אבל הוא מוצא את הקשר שלו עם הבורא והבריאה. צריך להבין שאדם עובר דרך והחיים הם לא סטאטיים. בקבלה מוסבר שבעולם האמת הנשמה עומדת. בעולם שלנו הנשמה מהלכת, ולכל אדם יש זכות לעבוד דרך".
"המעשים שלי מייצגים אותי בלבד"
בהופעותיו מופיע זמיר עם כיפה גדולה ועליה הכיתוב "עד מתי?!" "אני הכי מתחבר עם חב"ד, אבל בהקשר החברתי אני לא רואה את עצמי חרדי או משתייך לאיזשהו זרם", הוא מסביר. זמיר מגדיר עצמו "חרדי לגמרי" בתחומים מסוימים: הוא לובש על גופו באופן קבוע ציצית צמר, טובל בכל יום במקווה, וכמובן מניח תפילין בכל יום, אך לא לחומרא: "כולל תפילין דרבינו תם, שימושא רבא וראב"ד".
"אני שמח שיש לי את החיבור לשרשרת הנפלאה הזו של היהדות", הוא אומר. "שמח שיש לי מה להנחיל לילדים שלי - לתת להם מערכת ערכית, מסורת חזקה, להביא אותם למקום שהם יודעים מאיפה באו ולכן גם לאן הם הולכים. אני שומר שבת וכשרות גלאט, גם כשזה מאתגר בהופעות בחו"ל".
אבל אתה לא חובש כיפה באופן קבוע.
"אני רואה בכיפה סוג של דגל, וקצת קשה לי עם דגלים. אני לא רואה את עצמי ראוי לייצג שום דבר חוץ מאשר אותי ואת משפחתי. המעשים שלי מייצגים אותי בלבד ולא אף אחד אחר. בהופעות אני תמיד עם כיפה, גם כשאני עם הילדים וכשאני מברך ומתפלל. להוריד את הכיפה זה גם דגל שאני לא רוצה להניף".
אלבום? "זה לא מוצר כלכלי"
הילד שגילה כבר בגיל חמש חיבה למוזיקה ולמד לנגן על פסנתר, תופים וכינור, התמכר בגיל 12 לאהבת חייו – סקסופון-אלט ומוזיקת ג'אז. הוא למד ב"ניו סקול" בניו-יורק ושם גם פגש במוזיקה היהודית: "בסוף כל יום הייתי מתאמן ומלחין במשקלים לא-סימטריים. קראתי לזה מוזיקה מזרח-תיכונית, מוזיקה אתנית, מוזיקת עולם, עד שהמוזיקאי ג'ון זורן פגש אותי ואמר שזו פשוט מוזיקה יהודית".
זורן, שנחשב לאגדה בעולם הג'אז, החתים את הצעיר מפתח תקווה בחברת ההקלטות שלו, "צדיק" (TZADIK), ומאז, במשך קרוב ל-20 שנים, זמיר מצא את ייעודו בייצור מוזיקת ג'אז יהודית. לזמיר יש תשובה מפתיעה ומרעננת כמעט לכל שאלה ששואלים אותו. כאשר הוא נשאל למה הוא עומד להוציא בקרוב אלבום חדש, הוא משיב בכנות: "אני באמת לא מאמין במוצר הזה. זה לגמרי לא כלכלי".
אז למה להתעקש?
"כי ברמה האמנותית יש לזה חשיבות, זה סוג של אמירה. אלבום הוא הצהרת כוונות, מה שמעיד על המצב המוזיקלי שבו אתה נמצא או הכיוון שאליו את הולך. סינגל לבד לא עושה את זה, ואלבום מעיד על המקום שבו אתה נמצא על המסלול, למרות שאני חייב לומר - אני לא אחראי למסלול של החיים שלי. אני אף פעם לא דמיינתי או תכננתי להיות במצב הנוכחי. כך קרה".
חלם את הלחן בליל פסח
"מודה אני" הוא הסינגל השני מתוך האלבום "אליי" שזמיר מוציא בקרוב. "השיר מבוסס על התפילה הראשונה שיהודי אומר בבוקר - 'מודה אני לפניך מלך אל חי וקיים'. בחסידות מוסבר שהמילה יהודי מקורה במילה להודות. הכוונה היא גם להודות שאני לא מרכז העולם, ושיש מלך לעולם".
את המנגינה, הוא מספר – לא כתב ולא תכנן. "בליל הסדר הייתי אצל חבר ופשוט חלמתי את הפזמון 'מודה אני לפניך...' במנגינה הזו. כשקמתי בבוקר המנגינה עוד התנגנה לי בראש. בגלל שזה חג, אסור לכתוב את התווים ואסור להקליט, ולכן הייתי צריך לזכור את המנגינה. הבעיה היא שצריך להתפלל, כולל את תפילת הלל, וכל היום אתה מוצף בשירים ותכנים מוזיקליים. זה היה מאתגר לסחוב מנגינה קרוב ל-20 שעות, עד למוצאי החג שאפשר לתעד. היה רגע שחשבתי שאיבדתי את המנגינה וזה היה מלחיץ, אבל היופי הוא שדווקא כשאתה מרפה ומאמין שמי שנתן את השיר ולקח, גם יחזיר - זה חוזר. מרגש מאוד שזה הפך לשיר אמיתי".
זה כאמור אלבום הסולו הראשון של זמיר שבו הוא מבצע את שיריו. אבל בהופעות המתוכננות הוא מתכוון לתת גם ביצועים ותיקים ומוכרים לקהל שנוהר אחריו כאמן ג'אז. "זו מוזיקה שהיא גם עמוקה מבחינה נפשית וגם גבוהה מבחינה אינטלקטואלית", הוא מסביר את הקשר שלו עם הז'אנר.
"בג'אז יש אלמנט של אלתור - זה דבר מדהים כי הרבה מומצא ונוצר על המקום, ומביא לעומקים נפשיים. כשאתה עומד באמצע החיים, מול הבורא, ומאלתר צלילים - מתרחש תהליך רוחני. אני מרגיש שהולכים עד הסוף, חותרים למיצוי האמת, וזה משך אותי - החופש, החירות, לא לפחד משום דבר, אפס התחשבות בשיקולים שהם לא מוזיקליים".
- דניאל זמיר ישיק את אלבומו בזאפה ת״א (6/3), אורחים מיוחדים: Leszek Możdżer, זוהר פרסקו; בזאפה ירושלים (13/3), אורח מיוחד: ישי ריבו; ובזאפה חיפה (2/4), אורחים מיוחדים: יוסי פיין ובן אילון.
