עם כיסוי ראש, לא בהפרדה: "אישה ששרה היא לא חפץ"
על הלימודים ב"רימון": "גדלתי באווירה נוקשה, ופתאום היה הרבה רוך סביבי", על שירת נשים: "אם אישה על במה זה משהו מיני, אז זו החפצה של נשים וגברים", ועל ההלכה: "אני מאמינה בעצמאות רוחנית". מוריה נוה, נשמה חופשית, מוציאה אלבום - וחושפת כאן קליפ אהבה ראשון בבכורה
הקול של מוריה נוה מלטף, מטלטל, סוחף. אחרי עמל של שנים מוציאה המוזיקאית הצעירה אלבום חדש המשלב טקסטים מן המקורות עם טקסטים אישים שכתבה היא עצמה. קליפ ראשון מתוך האלבום המיוחד נחשף כאן לראשונה, ומספק הצצה מסקרנת אל יצירתה של נוה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
נוה (לבית באט) גדלה בעפרה מגיל 6. כבר בכיתה ב' החלה לנגן בפסנתר, בהמשך עברה לגיטרה ובתיכון חזרה שוב לקלידים. "תמיד ניגנתי ותמיד כתבתי שירים", היא מספרת. "בדרך כלל המנגינות נוצרות לפני המילים, אבל לא תמיד. אני מרגישה שהשפה הפנימית שלי היא קודם כל מוזיקלית, למרות שאני גם אוהבת לכתוב מילים. קורה גם שאני חולמת את עצמי שרה שיר שאני לא מכירה, ואז קמה ומיד כותבת אותו".
עוד תרבות בערוץ היהדות :
- קולנוע: מלך האריות: כשהערכים הוחלפו באקונה מטטה
- תערוכה: עדויות לעבודה הזרה שקדמה לחורבן
- דוקו: חוף המבטחים של הנשים
- וידיאו ארט: החרדיות החדשות: "אנחנו מקהילת הלא מייצגות "
- קליפ:"לא זורקים ילד מהבית
"
אחרי שירות לאומי ולימודים במדרשה, החליטה ללמוד בבית הספר למוזיקה "רימון" שברמת השרון. כשאני שואלת אותה עם לא חששה מלימודים במקום חילוני, היא עונה בכנות: "אני לא, אבל המשפחה כן. הם חששו גם מהמסגרת החילונית וגם מהלימודים שהם לא בדיוק תואר רגיל באוניברסיטה. עם הזמן הם ראו שטוב לי, ונרגעו. היה לי מאוד טוב ברימון. מצאתי את עצמי הרבה יותר מאשר בעפרה. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי שייכות. הרגשתי שאני נמצאת מקום שמצמיח אותי. ברימון יש אווירה של חופש וקבלה, למדתי בסביבה של הרבה אנשים שהם אמנים רגישים. גדלתי באווירה נוקשה יותר, ופתאום היה הרבה רוך סביבי".
היום את שרה גם מול גברים. עד כמה ההחלטה הזו וסוגיית שירת הנשים העסיקה אותך?
"עד שהגעתי למקום של בהירות ושלמות עם עצמי, עברתי חיבוטי נפש רבים וקשים במשך כמה שנים. אבל ברגע שהתבררתי זה הפסיק להיות עיסוק. גדלתי בחברה שהיה ברור בה שנשים לא שרות בפני גברים, וכך גם חשבתי שאהיה.
"מצד שני, מאוד הפריע לי היחס לנשים בעולם הדתי. בהצגות בבני עקיבא הבנים שיחקו גם את תפקידי הבנות, והבנות עשו מקסימום ריקוד בחושך עם סטיקליטים. אני חוויתי את זה כדיכוי. אם אישה ששרה או מדברת או מציגה זה משהו מיני, אז זו החפצה גם של נשים וגם של גברים.
"יש לי אמון בגברים שהם מסוגלים לראות אישה שרה ולהתמלא מזה רוחנית. ואם יש גבר שזה מפריע לו, אז הוא לא חייב לשמוע. לא מכריחים אותו. בסופו של דבר, כולנו מקבלים מתנות כדי להיטיב עם העולם. למה המתנות של גברים הם לכל העולם, ומתנות של נשים הן רק לנשים?"
"לא חיכיתי לאישור של רב"
נוה מסבירה כי חוותה בירור עצמי בדרך הארוכה לקדמת הבמה: "יש לי את הדרך שלי, אבל לקח לי זמן להגיע אליה. פעם אחת דיברתי עם הרב נחום אליעזר רבינוביץ', ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים, שהוא הרב של אבא שלי. הרב רבינוביץ' מאוד הפתיע אותי, כשהוא אמר לי שלעניות דעתו, שירה שהיא בצניעות ובקדושה מבחינת התוכן וצורת ההגשה, איננה בעיה, וכמובן שגם גברים צרכים להיות ערים לדרך שבהם הם שרים.
"זה הפתיע אותי, אבל זה לא שחיכיתי לאישור של רב. היה ברור לי מהרגע הראשון שזה עניין שלי מול הקב"ה. בסופו של דבר, את התשובה קיבלתי כשמצאתי את השאלה הנכונה, וזו הייתה מול בורא עולם: למה נתת לי את הכישרון המוזיקלי? למה התכוונת ה'? במקום הזה הצלחתי לגבש תשובות שהביאו לי שקט בלב והשלמה. המשפחה שלי מכבדת לגמרי את הבחירה שלי, וגם לאיש שלי, שגדל בארה"ב בחברה פמיניסטית, זה היה מובן מאליו".
זה הולך ביחד לשיר מול גברים ולחבוש כיסוי ראש מלא?
"אני מאוד מחוברת לכיסוי הראש. זו מצווה שאני מאוד אוהבת. אני לא עושה את זה כי אני חייבת או כי מישהו מכריח אותי, אני נשמה של חופש. אני מאוד מחוברת לתורה, הכול נובע משם, אבל זה חיבור שלא בא ממקום של חיוב או מצורך לייצג את העולם הדתי.
"לפעמים אני מרגישה שכדי לחזור בתשובה באמת, אני צריכה לקלף שכבות של דוסיות שחוצצות ביני ובין אלוקים. כי אלוקים הוא לא דוס, וכל אדם צריך להתקרב אליו מתוך הלב והאישיות שלו. הדרך שלי היא דרך של אהבה וחופש. ידידיה האיש שלי, למשל, הוא אדם מאוד הלכתי. הוא למד לרבנות ועובד בתחום, והשפה הזאת מתאימה לו ומקדמת אותו. לי יש שפה אחרת.
"הרבה פעמים מה שהעולם הדתי קורא לו הלכה או 'מחוייבות להלכה' זה בעצם פוליטיקה. כשאת פוגשת את הטקסט ההלכתי עצמו, את רואה שיש בו הרבה מרחב. התפקיד של ההלכה הוא להנחות ולהדריך אותנו, אבל אסור שההלכה תהפוך לכלי כדי להשיג שליטה באנשים. אני מאוד מאמינה בעצמאות רוחנית, בקשר ישיר עם הבורא. לא כדאי לוותר על הבירור העצמי בדרך לעבודה הרוחנית".
חיים בגעגוע
כמה זמן את כבר עובדת על האלבום?
"כמה שנים. עברתי דרך ארוכה. השנה שעברה הייתה יחסית אינטנסיבית ובה הקלטתי בעצם את רוב האלבום. בשנה הזו עבדתי על שני קליפים לשני שירים מתוך האלבום".
הקליפ הראשון שנחשף כאן לראשונה, "הנך יפה רעייתי", מושקע במיוחד. הוא הופק על הבמאית יהודית פסל. את השיר עצמו כתבה, הלחינה ושרה מוריה בהשראת "שיר השירים", והסיפור שמסופר בו על החיפוש האינסופי של בן/בת הזוג.
"הגעגוע הוא אלמנט יסודי בחיי כולנו. אנחנו כל הזמן מחפשים דברים כמו אהבה ואור ואת עצמנו ואת אלוהים. בקליפ רציתי לבטא את הרעיון שהדבר שאנחנו משתוקקים אליו נמצא ממש קרוב, אפילו מאחורי הגב, אבל רק מסעות שלמים בנפתולי הלב הם שיאפשרו לנו לפגוש אותו ולהכיר בו בתוך מסע החיים. כל מציאה ובחירה יש בה גם צמצום וקבלה של מה שנבחר, וויתור על האינסופיות שבלא לבחור - וגם על דמיונות ופנטזיות".
בקליפ איתך שר ומופיע הזמר יובל מעין. במבט ראשון זה נראה כאילו שהוא בן הזוג שלך.
"בקליפ ראיתי את עצמי כשחקנית, אני מספרת פה סיפור. זה לא הסיפור של החיים שלי אלא סיפור כללי. האמת שלא הייתי רוצה להביא את הזוגיות האמיתית שלי לבמה. דווקא יותר נח לי עם זה שאני לא חושפת פה משהו אישי, אלא מביעה רעיון כללי – איך אנחנו לא רואים כמה מה שאנחנו מחפשים נמצא קרוב אלינו, ממש מאחורי הגב".
לנגן בזמן הצירים
אחד השירים היפים בדיסק הוא "יעלת חן" שיש בו ניחוח מזרחי. "זה שיר שנכנס ברגע האחרון לדיסק. אחותי ילדה בת וביקשה ממני להקריא את הפיוט המרוקאי הזה בשמחת זבד הבת שלה. אמא שלי מרוקאית ואני מאוד מחוברת לשורשים המזרחיים שלי. התלהבתי מהמילים והלחנתי אותם. אני שמחה שזה נתן ביטוי לצד המרוקאי שלי".
"ילדתי גם את דוראל (בן 4) וגם את זהר ליבא (בת 3) בבית בליווי מיילדת, וכך יכולתי לנגן עד צירי הלחץ. הנגינה סייעה לי מאוד. היא מיקדה את המחשבה שלי במקום אחר, וכך הצירים עברו מעליי".
לצד העיסוק במוזיקה נוה גם מלמדת יוגה. את ההרפיה בסוף השיעור היא מלווה במוזיקה חיה. "הדברים הכי יפים שאני מנגנת זה תמיד בסוף שיעורי יוגה. יש משהו ביוגה שפותח את הגוף והנפש ומביא לחיבור פנימה, כך שהמגינה יוצאת ממש מכווננת".
"אתה שואל, ה' מה נסגר איתך?"
האלבום הקודם שנוה יצרה נקרא "נשימה", ומקובצות בו יצירות המתאימות לשיעורי יוגה, הרפיה ולטיפולים אישים. משפחתה המורחבת של נוה התמודדה עם כמה אסונות. בן דודה, יונדב הירשפלד, נרצח ב-2008 בפיגוע בישיבת מרכז הרב. דודה, מיכי מרק, נרצח ב-2012 בפיגוע ירי סמוך לעתניאל. בן דוד נוסף שלה, שלומי מרק, נהרג לפני כחצי שנה בתאונת דרכים.
"המוזיקה עוזרת לעבד את חוויות החיים ולרפא כבאים עמוקים", נוה אומרת. "הטרגדיה של שלומי כבר הייתה קשה מנשוא. באותו יום שישי שתי אחיותיו היו אצלי בבית והקלטנו שיר לזכר האב, מיכי מרק. במצבים כאלה אתה שואל, ה' מה נסגר איתך? אי אפשר להבין את האסונות הללו. עם הזמן את פשוט מבינה שאת לא מבינה. אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, אנחנו מנסים לבחור בחיים ולהודות על כל היש".
את האלבום הקדישה נוה לעילוי נשמתו של סבה, הרב אהרון באט, שנפטר לפני שמונה שנים: "כשיונדב נהרג גרתי אצל סבי וסבתי בירושלים. הם לקחו את זה מאוד קשה, וקצת אחר כך סבי חלה ונפטר.
"סבא שלי היה תלמיד קרוב של הרב סולביצ'יק. כששאלתי אותו על שירת נשים, גם הוא אמר שזה נראה לו יותר פוליטי מאשר הלכתי. הוא עודד אותי להמשיך עם המוזיקה. היינו לומדים חברותא יחד, וגם הייתי מנגנת ברקע בזמן שהוא למד. את האלבום הקדשתי לו כאחת הדמויות שעיצבו את חיי והקשיבו לניגון שבלבי".
מה החלום שלך?
"להמשיך ליצור כל הזמן מוזיקה. יש לי עוד המון יצירות שאני רוצה להוציא לאור. האלבום הזה הוא רק יריית הפתיחה. לכן פתחתי פטריון - פלטפורמה לגיוס המונים שפועלת על בסיס חודשי, כמו רכישת מנוי. זה מאוד מקובל בארה"ב.
"המצטרפים תורמים החל מ-2$ בחודש, ומקבלים קבצי מוזיקה ואמנות על בסיס חודשי, ובנוסף הם מקבלים ראשונים את כל האלבומים שיצאו ושעתידים לצאת בעז"ה. זו דרך לשתף את היצירה שלי עם הקהל, ולמצוא את הקהל שמתחבר ליצירה שלי".
לפנייה לכתב/ת 
