הצרכן הישראלי יכול להרוויח מהמיתון
על הצרכנים לעמוד מול החברות הגדולות, ולא להיות מקובעים. כוח המיקוח עבר אליהם, ועליהם לנצל זאת לטובתם. המחיר הוא שינוי בהרגלים, אך זהו מחיר פעוט ביחס לתמורה
הצרכן הישראלי יכול לנצל לטובתו את המיתון שבפתח, אך זה דורש ממנו מאמץ פסיכולוגי שישחרר אותו מכוחו של ההרגל.
מחקרים רבים הראו כי אצל בני האדם קיימת הטיה התנהגותית של סטטוס-קוו, או במלים פשוטות - כוחו של ההרגל. מתברר כי לעתים קרובות אנו מעדיפים להישאר במצב הקיים, גם אם אנו יודעים שהשינוי ישפר את מצבנו. ההסבר לתופעה זו הוא הפחד מתהליך השינוי, שעשוי להיות ממושך, ובסופו נצטרך להתרגל למצב החדש. נוסף על כך, אנו מייחסים לתהליך השינוי אי-ודאות וסיכון, ומעדיפים את המצב הקיים והוודאי.
הסטטוס-קוו משפיע למשל על מי שלא מרוצה ממקום עבודתו או מהקריירה שלו, אך פוחד מתהליך השינוי גם כשהוא יודע שבסופו של התהליך, מצבו ישתפר.
הסטטוס-קוו בולט גם אצל הצרכן הישראלי, והופך אותו לצרכן לא יעיל, שמשלם לעתים סכומים גבוהים מדי בעבור השירותים או המוצרים שהוא מקבל. למרות שהישראלי יכול להפגין יכולות מיקוח גבוהות בעולם העסקים או בשוקי המזרח ודרום אמריקה, כשמדובר בצרכנות ארוכת טווח, יכולת המיקוח שלו חלשה מאוד.
כוח המיקוח עובר לידי הצרכן
דוגמאות לא חסרות: למרות הרפורמה שמאפשרת מעבר מחברת סלולר אחת לשנייה תוך שמירה על המספר, לא הרבה ישראלים ניצלו את האפשרות שהעניק להם חוק הניידות. אנו מעדיפים להישאר עם החברה הקיימת ואולי לשלם יותר, כי כבר התרגלנו אליה.
אנו נוטים להישאר באותו בנק שנים רבות בגלל כוחו של ההרגל, למרות ששינוי יכול להפחית את העלויות. תופעה דומה מתרחשת עם סוכן הביטוח, קופת הגמל, קרן הפנסיה ויועץ ההשקעות. ישראלים רבים טוענים כי גם כך "כולם אותו הדבר", ולכן אין צורך בשינוי, אך הדבר לא תמיד נכון.
ומה לכל זה ולמיתון המתקרב?
אנו צריכים לעמוד מול החברות הגדולות הנותנות לנו שירותים שונים, כשירותי סלולר, שירותים פיננסיים ושירותי תקשורת, ולא להיות מקובעים. מעכשיו כוח המיקוח נמצא בידי הצרכן הישראלי, והוא צריך לנצל זאת לטובתו. המחיר שנצטרך לשלם הוא שינוי בהרגלים, אך זהו מחיר פעוט ביחס לתמורה שנקבל.
אז איך עושים את זה?
- לא להתעצל ולבצע השוואת מחירים - גם לפני שמחליטים באיזה סופרמרקט לקנות וגם לפני שמבצעים רכישה גדולה יותר.
- לא להסס להתמקח - ולדרוש יותר תמורה בעבור הכסף שאנו משלמים לחברות הסלולר או התקשורת.
- אם צריך - לא לחשוש לעבור לחברה המתחרה (ולא להשאיר זאת בגדר איום בשיחת הטלפון העצבנית עם המוקדן).
- לשבת ולבדוק את העמלות שאנו משלמים לבנקים ואת דמי הניהול שאנו משלמים להנהלת קרן הפנסיה. במקרה הצורך, רצוי ונדרש להתמקח על גובה התשלום. תתפלאו, הבנקים יכולים לגלות גמישות מופלאה כשלוחצים אותם לקיר.
גם הרגולטור הישראלי נדרש לסייע לישראלי להפחית את העלויות בתקופת המיתון, על ידי הבטחת התחרות ההוגנת ומניעת תיאום מחירים בין החברות.
המיתון המתקרב לא יהיה קל, אך ניתן למנף אותו לשינויים שיעזרו לנו גם לאחר שהמצב הקשה יסתיים.
ד"ר טל שביט הוא מומחה לניהול סיכונים ולפסיכולוגיה של ההשקעות בבית הספר למינהל עסקים שבמכללה למינהל
לפנייה לכתב/ת 
