הצעת חוק: הנחה לתושבי הפריפריה בכביש 6
ח"כ מירי רגב הגישה הצעת חוק למתן 50% הנחה באגרת נסיעה למשתמשים בכביש תושבי אזורי העדיפות בנגב ובגליל. תמיכת הממשלה מוטלת בספק, בשל החשש מעלות תקציבית
הצעת חוק פרטית למתן הנחה של 50% באגרת הנסיעה בכביש 6 למשתמשים בו שהם תושבי אזורי העדיפות בנגב ובגליל, הונחה השבוע על שולחן הכנסת בידי ח"כ מירי רגב (ליכוד). היוזמה מעוררת עניין, לא מעט הודות ליוזמת. אבל קבלת החוק בסימן שאלה.
סיוע לפריפריה:
להצעת חוק פרטית אין קידום חלק ומהיר ללא תמיכת הממשלה. התמיכה איננה מובטחת אם יתברר שתהיה לחוק עלות תקציבית יקרה. מכל מקום, עמדת הממשלה כלפיה תתברר סופית רק כשהצעת החוק תעלה להצבעה בוועדת השרים לחקיקה. בלוח הזמנים של נהלי החקיקה זה לא יקרה לפני החגים.
בדברי ההסבר להצעת החוק רגב טוענת כי בשל גביית האגרה, רבים מתושבי הפריפריה, שאמורים להיות רוב צרכני הכביש, לא משתמשים בו לעבודתם ולצרכים אחרים באופן תדיר, למרות שנסלל כדי לקצר את דרכם ולקרב את הפריפריה למרכז הארץ. לדעתה, מצב זה מעוות את מטרת החוק.
הספק לגבי תמיכת הממשלה בחוק טמון בסעיפים שאינם נזכרים בהצעת רגב. הם נקבעו בהתאם להסכם בין הממשלה לחברת דרך ארץ, סוללת כביש האגרה ובעלת הזיכיון להפעלתו. הממשלה התחייבה להבטיח לחברה הכנסה שנתית מינימלית ולכסות מתקציבה כל פער שיווצר בין הסכום שנקבע בחוזה להכנסות בפועל שיהיו לחברה מהאגרה.
להצעת החוק הזאת יש יתרון הודות לשיוכה של ח"כ רגב לקואליציה. הממשלה לא יכולה להתנגד לחוק כלאחר יד כפי שקורה לרוב הצעות החוק הפרטיות מסיעות האופוזיציה. אבל מי שהתוודע לטמפרמנט של רגב כבר למד שהיא לא תקבל תשובה שלילית שאיננה מנומקת בממצאים של שתי בדיקות, אם יש בכלל עלות תקציבית לחוק ומה היקפה.
בדיקה ראשונה מתבקשת מההיבט העקרוני כדי לוודא אם הושגה מטרת הכביש על פי הגדרת חלקם היחסי של תושבי הנגב והגליל מסך כל המשמשים בכביש, ואם יש בכלל בסיס לטענת רגב שרובם לא נוסעים בו בגלל מחיר האגרה.
הבדיקה השניה של ההיבט התקציבי, דרך מאזני החברה, כרוכה בהגדרת פלח הכנסות החברה מאגרות הנסיעה של כלי הרכב מיישובי הפריפריה ביחס לכלל הכנסות החברה. בדיקה זו גם תענה על השאלה אם ההנחה המבוקשת בדמי האגרה מפחיתה את נפח ההכנסות מתחת לקו האדום במידה שתחייב את הממשלה לכסות את הפער מתקציבה.
מסלול המכשולים בדרך לחקיקה
אבל גם אם הבדיקות יעלו כי ההנחה אכן דרושה להגדלת מספר המשתמשים בכביש מקרב יישובי הפריפריה ואין לכך עלות תקציבית, יוזמת רגב צולחת רק את הראשון במסלול המכשולים המצפה לחקיקה מהסוג הזה.המכשול הבא, הפוליטי, אורב בין הלחץ הקבוצתי לקידום החוק, שתארגן רגב בעזרת ח"כי הליכוד (כמו שעשתה בהצלחה בעניין מע"מ הירקות והפירות), לבין הלחץ שתפעיל מנגד חברת דרך ארץ כדי למנוע את הפסד בהכנסותיה, שלא יהיה לו פיצוי ממשלתי.
המכשולים בדרך לאישור החוק יגברו, אם הבדיקות יעלו כי ההפסד יוריד את ההכנסות מתחת לקו האדום ויחייב סובסידיה ממשלתית, כך שלחוק תהיה עלות תקציבית. כאן תיאלץ הממשלה להתמודד עם הדילמה בין המחיר התקציבי למחיר הפוליטי הצפוי מהפגיעה בפריפריה.
הכרעת הממשלה תשפיע על קידום החוק בכנסת לקו הסיום. שכן, הצעת חוק פרטית שיש לה עלות תקציבית של מעל 5 מיליון שקל, ואין לה תמיכה ממשלתית, זקוקה בכנסת לתמיכה של 55 ח"כים לפחות כדי לעבור את כל אחת משלוש הקריאות כדי שתיכנס לספר החוקים. כך על פי תיקון שהתקבל לאחרונה בחוק ההסדרים (לפני כן הספיקו 50 קולות). תמיכה בהיקף כזה מחייבת לפחות משמעת קואליציונית בצו ממשלתי.
כך או אחרת - עצם הגשת החוק לכנסת מאתגרת ומבשרת מושב חורף חם. עד אז העניין עצמו מספק גם חומר למחשבה. האם האגרה באמת מרתיעה את תושבי הפריפריה ופוגעת בכיסם של אלה הזקוקים לכביש 6 לעבודתם או עסקיהם? כלום אין היא חלק מהוצאות הרכב המוכרות לצורכי מס? ובכלל - האם אין להם הפסד גדול יותר (בדלק יקר ובזמן שווה כסף) בנסיעה ממושכת ומעצבנת בכבישים הארוכים, הצפופים והמפוקקים?
