האלטע-זאכען. אל דייויס מדדה אל הסוף הרע
בגיל 80 נאחז אָל דייויס באוקלנד ריידרס שלו, כמו בחיים עצמם. הוא אולי נכה ורפה, אבל התשוקה לפוטבול מותירה אותו עקשן ופרובוקטיבי מתמיד. אז מה אם ההחלטות התמוהות שלו גורמות לקריסתה הספורטיבית והכלכלית של קבוצתו? הוא נשאר נאמן לדרכו, גם אם זו מובילה לשום מקום. אל, תשליכוהו לעת זקנה?
בארצות הברית מספרים על זקן אחד. למרות גילו המתקדם, כבר שנים שהוא נוהג לצאת מביתו כל חורף, להסתובב לאורכה ולרוחבה של המדינה ולחלק מתנות. זו כבר כמעט ונהייתה מסורת. לא... לא רק בחג המולד, אין מדובר בסנטה קלאוס. הסבא הישיש הזה בכלל יהודי, וממש לא קדוש. במקום מזחלת שלג, הוא מתנייד בעזרת הליכון, ואת כספו הוא מבזבז בטיפשות וחוסר אחריות, ממש לא בגלל טוב לבו. זהו סיפורו של אָל דייויס.
- צפו באוהדי הריידרס מקדמים את פני דייויס וההליכון
- הספורט הישראלי מציג: סולחים ובוכים
- חמישה אנשים שהציבור צריך לבקש מהם סליחה
- הכדורסל הישראלי פיספס את העליה מברה"מ?
"אל תפחד מכישלון, אל תחשוש משגיאות, פשוט תנצח", זהו המוטו של "ביג אל". אל תפחד... אל תחשוש... אָל בהחלט נשאר נאמן לדרכו. לא שזה הופך אותו למנצח. כבר מזמן לא. הוא עדיין מלא תשוקה, נועזות וחדשנות. פעם קראו לזה אומץ הלב, היום טיפשות. כל שנותר מהמורשת האדירה הם זכרונות. ובגיל 80 גם הם הולכים ונמוגים.
דייויס מדדה אל משחק הריידרס (MCT)
ב-4 ביולי 1929 נולד בנם הצעיר של רוז קירשנבאום ולואיס דייויס. אלן הם קראו לו, עוד בן מוצלח לקהילה היהודית משכונת פלאטבוש בברוקלין, שהוציאה מתוכה גם את ברברה סטרייסנד.
למרות החינוך הקפדני של הוריו, ה'וונדער-קינד', הפך ל'וילדע חייע'. במקום לשקוד על לימודיו בבית הספר, הקדיש את מירב זמנו למשחקי כדורסל, בייסבול ובעיקר פוטבול בפארק המקומי.
לולא נופה מקבוצת הפוטבול של אוניברסיטת סירקיוז, היה ממשיך בשלו, אבל המאמן בן שוורצוולדר לא היה מעוניין בו, וכשהתגנב לאימונים עם פנקסו החשוד, סולק בבושת פנים. זאת לא היתה הפעם היחידה שדייויס נדחה, לא שהוא אי פעם הפסיק.
דייויס התעקש להמשיך את הקריירה הספורטיבית שלו. אם לא כשחקן, אז כמאמן. הוא נדנד, הציק, התעלק. מהזדמנות מוצלחת אחת למשניה, נסק והתקדם עד למשרת מאמן הריידרס - שלוש שנים אחרי היווסדות הקבוצה. אחרי שהפך אותה מנמושה למועמדת לאליפות, נבחר ב-1966 כקומישנר של ה-AFL - המתחרה היומרנית של ליגת ה-NFL הוותיקה.
קואץ' בתחת
ב-1992 הוכתר דייויס כחבר בהיכל התהילה לאות הערכה על תרומתו לשגשוג ה-NFL במתכונתה הנוכחית. מצחיק... הוא הרי בכלל התנגד לה. כקומישנר חצוף ואגרסיבי, פיתה כוכבים רבים לערוק לשורות ה-AFL ובכך גרם לאי נחת אצל מקבילו/אויבו, פיט רוזל. כך תרם בעקיפין למיזוג הגדול ב-1966 - מהלך שנעשה מאחורי גבו ובניגוד לדעתו. דייויס מעולם לא השלים עם האיחוד. הוא רצה דם.
העוינות בין רוזל לדייויס זכורה כאחת היריבויות הגדולות בתולדות הספורט האמריקני. ההשמצות, הקנוניות וכיפופי הידיים נגררו גם לבית המשפט - זירה חביבה על אל, כמעט כמו מגרש הפוטבול. לשם חזר שוב ושוב ושוב: כדי להשלים את השתלטותו הכוחנית על הריידרס כבעלים ראשי, או לתבוע את הליגה, כשזו לא איפשרה לו לעקור עם הקבוצה ללוס אנג'לס ב-1982. חזרת הקבוצה לאוקלנד ב-1995 לוותה גם היא בתביעה יומרנית, כמעט לשם התרסה. פרובוקציה.
ארט של מוצג כמאמן הריידרס. ברקע דייויס, סוכן שינוי חברתי (MCT)
פרובוקציה. לעיתים נראה כי זה מה שמניע את דייויס. לעשות דווקא. להתעקש לשם ההתעקשות, לחדש לשם החדשנות. נטייה ילדותית זו הביאה ללא מעט פריצות דרך. טום פלורס היה המאמן הראשון בליגה ממוצא היספני, ארט של היה לאפרו-אמריקני הראשון. איימי טראסק היא המנכ"לית היחידה בליגה - כולם מונו על ידו.
מעיין הנעורים
לדייויס גם היתה מאז ומתמיד חיבה למאמנים צעירים. הרי הוא עצמו היה כזה בתחילת הדרך. אבל מלבד ההימור המוצלח על ג'ון מאדן, שמונה לתפקיד בגיל 32 והפך לאגדה כאלוף, פרשן טלוויזיה ומותג פלייסטיישן, שאר ניסוייו בגיל הרך הסתיימו לרוב ככשלונות צורמים. מייק שנהאן לדוגמא מונה בגיל 35 לתפקיד ב-1988 וסולק בבושת פנים אחרי ארבעה משחקים בעונתו השנייה. אחרי עשור זכה בשתי אליפויות כמאמן היריבה השנואה מדנבר.
אל דייויס מציג את קיפין. ילד, איך קוראים לך. לאנס או ליין? (AP)
הסיפור חזר על עצמו כמעט במדויק אשתקד. ב-2007 מונה ליין קיפין לתפקיד. עוזר מאמן אוניברסיטת דרום קליפורניה בן ה-31 היה לצעיר מאמני ה-NFL אי פעם. צעיר מרבים משחקניו. מאזן גרוע בעונתו הראשונה הספיק לבוס כדי להחליט על סיום ההתקשרות עם לאנס, כלומר ליין. דייויס היה מתבלבל כל פעם. הוא היה נחרץ יותר כשפיטר את קיפין במסיבת עיתונאים מייגעת בראש השנה אשתקד - שוב...ארבעה משחקים מתחילת עונתו השנייה.
בנאומו הארוך, פירט את נסיבות פיטורי המאמן והאשים אותו בחבלה בפעילות הקבוצה ובכך שהמרה פיו פעם אחר פעם. תקריות שונות ומשונות אמורות היו לשמש כתירוץ להימנע מתשלום פיצויים. "נתראה בביהמ"ש", אמר דייויס ומינה תחתיו את טום קייבל, שמחזיק במשרה. בינתיים.
דייויס מפנה אצבעות וממנה את קייבל. מצאו את ההבדלים (MCT)
"התאכזבתי מההודעה על פיטורי קיפין", התבדח שנהאן, שעדיין ממתין לתשלום יתרת שכרו משנות השמונים. "אני הייתי באוקלנד 582 ימים. קיפין היה שם 616 ימים. הוא אוהב אותו יותר מאשר אותי. זה לא הוגן, הרי ניצחתי שלושה משחקים יותר".
מצוות עשה, ואל תעשה
אולי התנהלותו הקפריזית של דייויס אינה כה תמוהה. הוא הפנים, הראש והלב של הריידרס. ככזה, זה לא ממש משנה מי משמש כמאמן או כמנכ"ל, בסוף הוא זה שמנהל את העניינים. כמעט לבד. הוא יכול להרשות לעצמו להיות הרפתקן - להתערב, למנות, או לפטר. באוקלנד אל הוא אל - מחליט החלטות ומבריק הברקות. בעבר הביא שלוש אליפויות (77', 81', 84'). היום, דייויס עדיין חי... בקושי. הקבוצה לעומת זאת גוססת עם מאזן הגרוע בליגה בשש השנים האחרונות.
וורן סאפ (MCT)
"שימו אותו בבית לצפות בווידאו שלו, ויש לכם קבוצה מתפקדת", קבע שחקן העבר וורן סאפ. "ברגע שהוא בסביבה, הוא מתערב ומשנה תרגילים בעיצומם של משחקים דרך הטלפון. הורס את כל מה שתרגלנו במהלך השבוע". דייויס, שלפני 60 שנים התגנב בחשאי לאימוני סירקיוז כדי לשחק בנדמה לי, כבר לא צריך לדפוק חשבון לאף אחד - לא לסאפ, בטח לא למאמנים. אלו הולכים ובאים, והוא, כמו שמעון פרס, תמיד נשאר.
| כבוד | כל מי שעובד בקבוצה חייב לפנות אליו בשם 'מיסטר דייויס' |
| אמניזיה | הוא לא זוכר את שמם של השחקנים, כך שהוא יקרא להם על פי המכללה ממנה באו. לדוגמא - "היי...פלורידה סטייט". |
| תשוקה | הוא חי, נושם וישן פוטבול. הוא צופה בקטעי וידאו של שחקני הקבוצה, או מועמדים לה. הוא באמת לא עושה שום דבר שלא קשור לפוטבול, ואין לו שום מוטיבציה אחרת. |
| תהילה | הוא אוהב את תשומת הלב התקשורתית, גם אם זו יוצאת נגדו. הוא יעלה מחדש סיפורים מהסופרבול כדי להשאיר את שמו באור הזרקורים. |
| כושר | למרות מצבו הגופני השברירי, הוא עובד עם מאמן אישי בכל יום. |
| דת | הוא יהודי, אבל את המאמן שלו (ליין קיפין) הוא פיטר במסיבת עיתונאים עצומה בראש השנה |
| מוות | בבוא העת, יירשו את הקבוצה אשתו קארול ובנו מארק. לא שהם יותר מדי מתעניינים בה, או בפוטבול בכלל. |
| משמעות | כל מה שאכפת לו ממנו זה לנצח. |
ובכן, כמו נשיא מדינתנו האהוב, גם נשיא ה'ריידר ניישן' יבוא יום אחד לפרקו. בגילו המתקדם ועם לא מעט חשבונות לשלם, זה לא נהיה קל יותר. בטח לא יותר זול. על פי סקר מגזין 'פורבס' הריידרס ירדו למקום האחרון בדירוג שווי השוק של קבוצות הליגה (797 מיליון דולר). הבעלים הוותיק נקלע לקשיי נזילות, בלי אף אחד שנשאר לתבוע ממנו כספים.
חתימה טובה?
באוקטובר 2007 באו לעזרתו דן גולדרינג, דייויד אברמס ופול לף. שלישיית ברוקרים שרכשו 20 אחוז ממניות הקבוצה. לא שיש להם סמכות בכל הנוגע לניהול התקציב. כמו הקיסר הרומאי קאליגולה (אָליגולה, לצורך העניין), הוא מפזר כספים לכל עבר, ללא שיקול דעת ומבלי להתחשב בידע הפיננסי שלהם. דייויס יודע יותר טוב מכולם ואף שגיאה שלו לא תגרום לו לשנות את דעתו.
ג'בון ווקר. שמפניות יש, דקות משחק אין (AP)
ודעתו, היא הולכת ומשתבשת. יש בוודאי כבר מי שמכנה אותו אל-צהיימר. אין הסבר אחר להחלטות התמוהות שלו בשנים האחרונות: ב-2008 החתים את טומי קלי הפצוע לשבע שנים בתמורה ל-50 מיליון דולר.
| שחקן | חוזה ב-08' * | היום ב.. |
| טומי קלי | 50 ל-7 שנים | אוקלנד |
| ג'בון ווקר | 55 ל-6 שנים | אוקלנד |
| וויליאם ג'וזף | 0.654 לשנה | אוקלנד |
| דיאנג'לו הול | 66 ל-7 שנים | וושינגטון |
| ג'יבריל ווילסון | 39 ל-6 שנים | מיאמי |
| קוויים האריס | 16 ל-3 שנים | חופשי |
| קלימבה אדוארדס | 10 לשנתיים | חופשי |
| ג'ון ווייד | 5 לשנתיים | חופשי |
| דרו קרטר | 2 לשנה | חופשי |
| מרקוס טיאסוסופו | 0.731 לשנה | חופשי |
| גרג ספיירס | חוזה לשנה | חופשי |
השנה האריך חוזהו של נמאדי אוסומוג'ה בשלוש שנים בתמורה 45.38 מיליון. הקורנרבק המצטיין קיבל חוזה מפלצתי - תקדים מסוכן לליגה כולה. אוי, כמה דייויס אוהב תקדימים.
ובשביל תקדימים, צריך לקחת סיכונים. ב-2005 הימר על רנדי מוס המפוקפק, שעלה לו בבחירת סיבוב ראשון בדראפט בטרייד עם מינסוטה. שנתיים של ריבים גררו העברתו במחיר חיסול (בחירת סיבוב רביעי) לניו אינגלנד - שם הוא פורח בגדול. ב-2008 הסחרור התעצם עם הפושטק דיאנג'לו הול. "חברו הטוב של מייקל ויק" לקח את הכסף, הסתכסך עם כולם ונחתך בעיצומה של העונה. קוויים האריס סתם התגלה כעצלן ונזרק בסופה.
שגעון השופינג של דייויס המשיך עם צירופו של הפצוע הסדרתי מדנבר, ג'בון ווקר. זה עלה לו ב-55 מיליון לשש שנים. אחרי שנפצע שוב והושבת, הפעם במהלך שוד אלים בלאס וגאס, שקל הרסיבר לפרוש. דייויס שכנע אותו להישאר. טוב זה לא. ווקר, מוס, מייק וויליאמס, דרו קרטר וסילונים אחרים התרסקו ב"חור השחור" - האיצטדיון הביתי באלמדה. החיפזון מן השטן, והוא מכור לספידים.
דאריוס הייוורד-ביי עם קייבל. שליפה מהירה מדי (MCT)
גם בערוב ימיו, כשהכל מתחיל ללכת יותר לאט, דייויס סוגד למהירות ומעלה לה קורבנות. כך למשל בדראפט האחרון, כשלא התאפק ובחר בדאריוס הייוורד-ביי שביעי. הרסיבר ממרילנד אמנם חרך את מסלול הריצה במבחנים האישיים שנעשו לו, אבל בתנאי משחק ריל-טיים, הראש מתקשה לעמוד בקצב שמכתיבות רגליו. ובטח לא בכדורים התועים שיורה השולף ג'אמרקוס ראסל. את בחירת הדראפט הראשונה בתולדות הריידרס, בזבז דייויס ב-2007 על קווטרבק הנפל הזה.
אנחנו נגד העולם
כל כך הרבה טעויות, סיכונים מיותרים, הימורים כושלים... ולמרות הכל, "קינג אל" נשאר גדול מתמיד אצל האוהדים. שלא כמו במקרה גאידמק, הרציקוביץ' ושניידר למיניהם, ה"סילבר-אנד-בלאק" הולכים אחרי הקיסר שלהם באש, במים ובאלכוהול. הם ידועים כקנאים מטורפים, אלימים וצבועים שחור-כסוף. ממש כמו הרחובות הקשים של אוקלנד - הצד האפל של מפרץ סן פרנסיסקו. ממש כמו דייויס - הצד האפל של דירקטוריון ה-NFL.
אזרחי ה'ריידר-ניישן'. הולכים אחרי המנהיג (רויטרס)
"אני לא אוהב את הרעיון של להיות אנושי לגמרי. איני רוצה להיות כמו בעלי הקבוצות האחרים. זהו ממסד", הסביר בעבר. מכאן נובעת גם ההערצה הגדולה אליו - ההזדהות עם תחושת "אנחנו נגד העולם". באוקלנד מתפתים להאמין שהם עוד יצליחו לנצח ובדרכו שלו. הוא הרי עשה זאת בעבר, פעם. דייויס עצמו הצהיר כי לא יפרוש עד שהריידרס ייזכו בשתי אליפויות נוספות. הוא מתכוון לכל מילה, כך שנראה שלא יפרוש לעולם.
אל, לא אלוהים
אבל דייויס הוא כאמור לא סנטה קלאוס על מזחלת שלג, לא קדוש, אפילו לא חבר בכנופיית אופנועני 'מלאכי הגיהנום' המקומית. הוא בסך הכל קשיש מזדקן, נרגן, שאבד עליו הקלח ונאחז בקבוצתו כמו בחיים עצמם. כמו במאבק במוות. הוא גבר עליו פעם אחת, לפני 25 שנה, כשליווה את אשתו בשיקומה מהתקף לב קשה כנגד כל הסיכויים. ניצח בקרב, לא במלחמה. "אני יכול לשלוט על הכל, אבל לא על המוות", אמר. כנראה שזהו ההפסד היחיד שבו הוא יודה.
לפנייה לכתב/ת 
