חברות גדולות ניצלו את החלשים - ביהמ"ש סייע
פערי הכוחות בין המוכר לקונה מודגשים עוד יותר כאשר הצד החלש הוא חלש ממש. קשיש שביקש להחזיר את מכשיר השמיעה שלו כפי שסוכם בחוזה, חולת סרטן שהשיער נשר מהפאה שקנתה ונכה שסירבו להחליף לו את כסא הגלגלים - תביעות נגד חברות גדולות שהצליחו
כל עסקה באשר היא, כוללת בדרך כלל פערי כוחות בין המוכר לקונה, בין בעל החנות ללקוח, בין הקבלן לרוכש הדירה וכדומה.
פערים אלה יכולים לבוא לידי ביטוי ביתר שאת כאשר הצד החלש הוא חלש ממש: כאשר לא מדובר באדם בריא או משכיל, היודע קרוא וכתוב ומבין במה כרוכה העסקה ומה עשויות להיות תוצאותיה ותוצאות הביטול שלה. עם אלה נמנים: עולים חדשים, קשישים, מפגרים, אנשים נכים, אנשים החולים במחלות סופניות ועוד.
אין מחלוקת על העובדה, כי יש להגן על אוכלוסיות אלה. כעת נדמה כי בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים הפנים זאת: שני פסקי דין חשובים, העוסקים בהתקשרות בעסקה עם "צד חלש" ובחשיבות של בית המשפט כ"מגן החלשים" וכמי שאחראי למנוע ניצול של מצוקתם - ניתנו באותו יום בשבוע שעבר בבית המשפט, על ידי שופטים שונים.
מי סימן את מכשיר השמיעה?
ב-24 בדצמבר 2009 דן השופט אלכסנדר רון בתביעה שהוגשה על ידי קשיש בן 96, שרכש מכשיר לסיוע בשמיעה מהמכון לשיקום השמיעה בע"מ. בהתקשרות בין הצדדים הוסכם, כי אם התובע לא יהיה מרוצה מהמכשיר שרכש - הוא יוכל להחזירו ולקבל את כספו בחזרה.
התובע טען כי ניסה את המכשיר שרכש והתאכזב מהמוצר, אך כשביקש להחזירו ולקבל את כספו כמוסכם - הוא נתקל בסירוב. המכון והמנהלת שלו טענו מנגד, כי הם לא יכלו לקבל את מכשירי השמיעה בחזרה בגלל שהתובע הסב להם נזק - לטענתם, התובע השתמש בעט בלתי מחיק על מנת על מנת לכתוב סימון, שנועד להצביע לאיזה אוזן מתאים כל אחד משני המכשירים (ימין ושמאל).
התובע חלק על טענת המכון וטען מצידו, כי לא הוא כתב את הסימון על המכשירים אלא עובדת מטעם המכון, שהביאה לו אותם. השופט רון קיבל התביעה וציין, כי הוא מעדיף במובהק את טענות התובע ומאמין לעדותו בדבר הנסיבות בהן נרשם על המכשירים הכיתוב.
עוד ציין השופט, כי הוא חש אי-נוחות נוכח טענות הנתבעים, שכן לא נטען כי נגרם נזק דוגמת קלקול כתוצאה משבר, קריעת חוטים או שאר נזקים אפשריים שמקורם בשימוש רשלני או אלים של הלקוח. הוא ציין שמדובר רק בסימון על המכשירים וספק אם אפשר לכנות זאת "נזק". לפיכך השופט הדגיש, כי אין הצדקה לסירוב של הנתבעים לקבל את המכשירים בחזרה.
לאור האמור, השופט קבע כי התובע זכאי להחזר הסכום ששילם עבור המכשירים בסך של כ-19 אלף שקל, לפיצוי על נזק כללי בסך של 1,500 שקלים והחזר אגרת בית המשפט בסך של 245 שקלים.
השופט רון התייחס בפסק הדין גם לנושא של ביטול עסקה ולחשיבות של חוק הגנת הצרכן, שמאפשר לצרכן לבטל עסקה בנסיבות מסוימות. הוא קבע, כי על בית המשפט להבחין בין סירוב מוצדק של עוסק לבטל עסקה בשל נזק ממשי שנגרם למוצר ברשלנותו של הצרכן, לבין מקרים שאינם נדירים במיוחד לדבריו, בהם מבקש העוסק להתנער מזכות הביטול העומדת לצרכן בנסיבות שאינן מוצדקות.
"בנסיבות העניין מעוגנת זכות הביטול בהסכם ההתקשרות שבין הצדדים, ועל בית המשפט להגן על הסכמות אלה", כתב השופט בפסק הדין. עוד הוא ציין, כי מרגע שבו עסק נתן את הסכמתו לביטול העסקה בחלוף זמן מוגדר לאחר שימוש מסוים במוצר, הוא כלל בהסכמתו גם את הנכונות למחול על מצבים בהם ייגרם למוצר בלאי מינימאלי, בין היתר לחזות החיצונית של המוצר ולאריזתו.
השופט הדגיש כי הדבר נכון על אחת כמה וכמה בפרשה כגון זו, "כשניתן המוצר ללקוח קשיש -כבן 96 - שייתכן ויטעה במעט בשימושו במכשיר. עוסק שאין לו נכונות לכך, מלכתחילה, אל יתחייב להסכים לקבל את המוצר חזרה, אך אם יש לו נכונות לעסקה מסוג זה, אל לו להיתלות בכל אמתלה שולית ולנסות באמצעותה להתנער ממחויבויותיו", הודגש בפסק הדין (ת"ק 2939/09 משה כרמון נ' המכון לשיקום השמיעה בע"מ).
השיער נשר מהפאה
במקרה אחר דנה השופטת אנה שניידר בתביעה של אשה חולת סרטן, שקנתה שתי פאות בחנות בשם "כל השיער בע"מ. התובעת טענה ששילמה 4,500 שקלים עבור הפאות, אך השיער נשר מהפאה הראשונה והיא לא חוזרה מתיקון עד ליום הגשת התביעה (7 ביוני 2009), ואילו הפאה השנייה לא הייתה מסודרת לשביעות רצונה והחנות סירבה לסדר אותה.
התובעת דרשה סכום של 10,000 שקל, הכולל את הסכום ששילמה עבור הפאות, תיקון הפאה השנייה ועגמת נפש, שכן היא עברה טיפולים כימותרפיים שבמהלכם שערה נשר ועל כן נזקקה לפאות. בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את התביעה באופן חלקי ופסק לתובעת פיצוי של 3,000 שקלים.
השופטת, שהזדהתה עם עגמת הנפש שחשה התובעת, הדגישה: "יש לזכור כי בעת רכישת הפאות היתה התובעת שרויה במצב קשה בעקבות נשירת שערה כתוצאה ממחלת הסרטן שבה לקתה ומהטיפולים הכימותרפיים, ונקל להבין את עגמת הנפש שנגרמה לה כאשר הפאה הראשונה נלקחה לתיקון שנמשך זמן רב ביותר, כאשר בידה פאה נוספת שנרכשה למעשה עקב מחירה הנמוך ולא התאימה לה".
השופטת הוסיפה, כי משך הזמן שנדרש לצורך התיקון של הפאה הראשונה אינו סביר בעיניה, במיוחד מכיוון שמדובר בפאה שנדרשה לחולת סרטן, ששערה נשר בשל טיפולים קשים. "היה על הנתבעת לגלות רגישות ולדאוג לתיקון בזמן סביר", הטעימה.
על אף שהשופטת לא פסקה לתובעת את מלוא הסכום שביקשה, היא הביעה אמפתיה למצבה ומתחה ביקורת על התנהלות החנות - "הצד החזק" בנסיבות המקרה (ת"ק 2750/09 בנימין דבורה נ' כל השיער בע"מ).
ניצול מצוקתו הגופנית של נכה 100%
בפברואר 2009 ניתן פסק דין חשוב נוסף בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים. פסק דין זה עסק באדם נכה ומשותק בארבע גפיו, שקנה כיסא גלגלים באמצעות האינטרנט אך גילה שהוא גבוה בכמה סנטימטרים מכיסא סטנדרטי ולא מאפשר לו להגיע לרהיטים מסוימים בביתו ולרכבו. משום כך ביקש התובע להחליף את הכיסא, אך נתקל בסירוב.
השופט אברהם טננבוים דן בשאלה, האם גובה הכיסא הוא פרט מהותי על פי חוק הגנת הצרכן, ואם כן - מה הדין אם לא מגלים פרט מהותי זה לצרכן בעל מוגבלות? באשר לשאלה האם גובה הכיסא הוא פרט מהותי, השיב השופט בחיוב והדגיש כי אי גילוי של פרט זה הינו כהטעיה בנסיבות מסוימות.
עוד ציין השופט, כי חלות אף חובות מוגברות על ספק שעומד מול צרכן נכה, כפי שנקבע בסעיף 3א' לחוק הגנת הצרכן: "לא יעשה עוסק, כדי לקשור עסקה, דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה, או בכל דרך אחרת, שיש בו ניצול חולשתו השכלית או הגופנית של הצרכן...".
השופט הסביר, כי הרציונל העומד מאחורי הסעיף הוא החשש, שבמכירה לאוכלוסיה בעלת מצוקה מסוימת, ההתקשרות תכיל ניצול של הצד החלש. "בדרך כלל בהתקשרות רגילה בין צרכן לספק, נקודת המוצא היא כי הספק "חזק" והצרכן "חלש". קל וחומר כשהצרכן בעל מצוקה גופנית, נפשית או שכלית", הטעים השופט.
עוד ציין השופט, כי באי גילוי פרט מסוים לנכה 100% באשר לעסקה - יש משום ניצול מצוקתו הגופנית. "צרכן שאינו נכה יכול לבדוק לעיתים את הנכס או המוצר. גם אם נניח כי רכישתו מתבצעת דרך האינטרנט, תמיד ישנו ספק שניתן פיזית לפנות אליו ולבחון מקרוב את המוצר. במקרה שלנו ובכלל במקרים בהם הצרכן הוא נכה פיזית, הוא אינו מחזיק ביתרון התיאורטי של גישה פיזית לחנות לשם בחינת הנכס ובדיקתו", כתב השופט.
בנוסף ציין השופט, כי על הצדדים לעסקה חלות חובות מכוח דיני החוזים, הכוללות תום לב, הגינות, שקיפות, העדר הטעיה ועוד. לדבריו, הפרתה חובות אלה מטילה על הצד המפר סנקציות, ביניהן פיצויים וביטול ההסכם החוזי.
בשורה התחתונה פסק השופט כי על הנתבעת לשלם 24,525 שקלים עבור החלק היחסי מסך עלות הכסא גלגלים ששולמה על ידי התובע, וכן פיצויים של 5,000 שקלים בשל הטעייה שלא כדין, עוגמת נפש והוצאות. בסיכום חויבו החברה ומנהליה לשלם לתובע 29,525 שקלים. (ת"ק 4023/08 גל שילה נ' חב' א.ש. יבוא ושיווק כסאות גלגליים בע"מ).
הפתרון: לחייב את העסק בפיצויים גבוהים
פערי הכוחות והידע בעסקה תמיד יוטו לטובת המוכר, מן הסתם. אולם ככל שבעלי עסקים יפעלו בהתאם לחוקים הצרכניים ויחילו על פעולותיהם חובות מכח דיני החוזים כגון, תום לב והגינות - הפערים יצטמצמו ותחושת הקיפוח והעושק של הקונים תלך ותקטן.
זה נכון על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקונים בעלי מוגבלות כלשהי. יהיה זה אך הוגן להשית בנסיבות המתאימות פיצויים גבוהים על בעל עסק שמנצל את מצוקת הקונה החלש שסובל מלקות מסוימת. בדרך זו אפשר יהיה להרתיע את בעל העסק בעתיד ולגרום לו לשנות את דרכיו.
* עו"ד אורנית אבני-גורטלר , מתמחה בכתיבה ועריכה משפטית.
** יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
לפנייה לכתב/ת 
