מי מוכן לשלם על שקיות הניילון?
השבוע בכנסת: האם אתם מוכנים ליום שבו הקופאיות ברשתות השיווק יחייבו אתכם בתשלום תמורת שקיות הניילון? מיהם הח"כים שדואגים שחג הפסח הקרוב יהיה לא רק שמח אלא גם בעיקר כשר מתמיד? וגם: האותיות הקטנות בקרוב יהיו גדולות
מתקרב היום שבו הקופאיות ברשתות השיווק יחייבו אתכם במחיר לא זול, אפילו חצי שקל, תמורת כל שקית פלסטיק עם ידיות שניתנת היום בחינם. באיקאה, למשל, כבר עושים זאת. הכנסת מקדמת חוק שמחייב לקבוע תקן כימי חדש לייצור וייבוא "שקיות הגופייה" לפי הכינוי העממי, כך שחלוקתן בחינם לא תשתלם. מכון התקנים כבר בתמונה. החוק לא יחול על השקיות ללא ידיות מהסוג הנצרך בדוכני הירקות והפירות ומוצרי החלב.
המטרה היא סביבתית – לעודד מעבר לשקיות "ירוקות", רב פעמיות או מתכלות. הקיימות שאינן מתפרקות בטבע נהפכו למזהם סביבתי בהיקף וסכנה שגוברים מיום ליום. כ-500 מיליון שקיות נצרכות מדי חודש – כ-2 שקיות לנפש מדי יום – כשליש מנפח הפסולת הארצית הכוללת. היא גוזלת שטחי הטמנה יקרים שאוזלים, או מתפזרת בשטחים פתוחים, חונקת בעלי חיים ומחבלת בצמחיה ובאיכות הקרקע. הכל בגלל שהשקיות ניתנות בחינם.
במקביל יידרשו העוסקים להציע לצרכן את השקיות ה"ירוקות" אמנם לא בחינם, אבל לפחות יותר בזול. זה אמור להיות ה"גזר" שבחוק. העלות תחושב על פי התקן שיקבע מכון התקנים יחד עם התקן המחמיר לחיסול "שקיות הגופייה". מחיר החלופה הירוקה חייב להיות סביר, מסובסד או בסבסוד מלא של השקיות המתכלות כהמלצת הארגונים הירוקים. אחרת, איך יחזקו את המודעות להגנת הסביבה אם לא דרך הכיס של הצרכן?
ביי ביי לחמץ
אם שכחתם שחג הפסח מתקרב, שתי קבוצות ח"כים דאגו השבוע להזכיר לכם בשתי הצעות חוק דומות שתכליתן אחת: לא רק חג שמח אלא בעיקר כשר. הן חותרות לסגור את הפרצה בחוק ובגדר המסורת, המאפשרת למעשה למכור מאכלי חמץ בפסח במגזר העסקי שאיננו מקפיד על הכשרות.
חוק חג המצות (איסורי חמץ) התקבל בכנסת לפני כ-25 שנה בלחץ המפלגות הדתיות, בנוסח של פשרה עם הסטטוס-קוו שהיה קיים בארץ עד קום המדינה. הוא אסר לראשונה מכירת חמץ בפומבי. החוק התקיים מאז, פחות או יותר, אך לא נאכף כראוי. הרשויות המקומיות לא השקיעו מאמץ ומכירת החמץ הפיראטית גברה משנה לשנה באין מפריע.
את הגדר פרץ בית המשפט בפרשנות מתירנית למושג "פומבי". בעל עסק ערער על דו"ח שקבל בגלל עבירה על החוק. פסק הדין הגביל את האיסור להצגת חמץ למכירה רק בדוכן שמוצב ב"רשות הרבים" כלומר במקומות פתוחים, מה שהתיר למעשה את המכירה בין כותלי חנויות ומרכולים.
עכשיו מבקשים יוזמי החקיקה להכניס תיקון קטן בחוק. להחליף את ה"פומבי" במושג הרחב של "מקום ציבורי" כהגדרתו בחוק העונשין. היא חלה בין השאר על "מקומות שיש לציבור זכות או רשות לגשת אליהם או שהם פתוחים להתקהלות ציבורית", למעט בישובים אשר רוב תושביהם אינם יהודים.
בכנסת הקודמת ניסו חברי יהדות התורה וש"ס לתקן את החוק אבל לא התקדמו. ש"ס חידשה את המאמץ בכנסת הנוכחית בתקווה שתיעזר במעמדה בקואליציה ובשליטתה במשרד הפנים. השבוע היא קבלה תגבורת לא צפויה בהצעת חוק פרטית מקבילה עליה חתמו 24 ח"כים בהרכב מגוון של 11 חרדים ודתיים ו-13 חילונים - 13 מהקואליציה ו-11 מהאופוזיציה.
הנוסח עליו חתם ההרכב המשולב מוקיע בדברי ההסבר את הפרשנות של בית המשפט. היא "מעוותת את כוונת המחוקק ויוצרת אבסורד לפיו בחנות גדולה דוגמת סופרמרקט, אשר עוברים בה אלפי בני אדם, תותר בה הצגת חמץ, ואילו בדוכן למכירת פיתות או בייגלה בסמטה חשוכה תיאסר המכירה".
עיתוי הגשת החוקים נקבע במטרה כדי שיספיקו לתקן את החוק לפני פגרת הפסח. עד לפגרה נותרו כ-9 שבועות. די זמן למלחמות היהודים הצפויות אשר יחצו את המחנות. אם ינצחו – זה רק בקרב. המלחמה האמיתית תתחולל אם הרשויות המקומיות יפתחו באכיפה, מה שלא בטוח בכולן וגם באחרות הניצחון בספק.
סוף לחבילות הערוצים
צרכני הכבלים והלוויין לא התקבלו בפרחים בימים האחרונים בבואם לנצל את זכותם הזמנית לבטל את המנוי ללא תשלום קנס בגלל הורדת ערוץ הולמרק. קשה לדעת כמה מהלקוחות באמת הצליחו לבטל. קל יותר להבין שהרוב אפילו לא ניסו, בגלל שתפסו את המלכוד בו הם נמצאים. הערוץ הפופולרי בחוגים רחבים, שודר בשתי הרשתות וירד בהתאם.
מי שהתנתק מ"הוט" בגלל הולמרק, לא מצא את מבוקשו ב"יס" ולהיפך. בדיוק כפי שקרה גם עם הסדרה הוותיקה והמרתקת "צעירים חסרי מנוח" שירדה השבוע משתי הרשתות. בעלי הרשתות טענו השבוע בכנסת כי זה טבעה של הטלוויזיה הרב ערוצית - "ערוצים וסדרות עולים ויורדים". איפה כאן התחרות על הצרכן שהובטחה לפני שעלתה לאוויר?
ברירת התוכן של הצרכן הסביר מוגבלת לקומץ מתוך ים הערוצים. נראה כי הברירה המועדפת דומה בשתי הרשתות. לגבי כל השאר, ההבדלים לא משמעותיים. אין טעם להאשים את הרשתות. הצרכן שבוי בידי כל אחת בגלל חקיקה מפגרת ומחוקקים קצרי רואי שהולידו שרשרת פיקוח עם חוליות חלשות וחיבורים רופפים.
המועצה לשידורי כבלים ולוויין אמורה לפקח על הרשתות - אבל המחוקק כבל את ידיה. הוא שקבע את מודל חבילות הערוצים, ואסר על המועצה להתערב בתכני החבילות. לכאורה, הדמוקרטיה חוגגת, אבל הצרכנים נופלים בין הכיסאות, והוותיקים נזכרים בתקופת הצנע. הירקנים מכרו אז חצי קילו עגבניות טריות רק עם קילו של תוצרת עייפה.
אם טובת הצרכן לעיני המחוקק, הוא חייב להתאים את כללי המשחק שבחוק למציאות. בעיקר אחרי הברירה החדשה לקבל חינם רק את הערוצים הציבוריים דרך ממיר מיוחד. טכנית הוא מסוגל להעביר ערוצים נוספים, תמורת תשלום עבור כל אחד בנפרד. המועצה תקבל שיניים אם תוסמך לפקח שלא מזייפים בתוכן ושהמחיר בהתאם לעלות.
עבר זמנו של מודל החבילות הישן שמנפח אותן בערוצים לא נחוצים כדי ליצור מראית עין של תמורה הוגנת למחיר המנוי. החשבון הסופי החדש אולי יוזל, אבל גם אם לא – הצרכן לפחות ידע שהוא משלם רק על טעמו האישי ולפי כיסו. ככה צריך להתנהל מסחר הוגן.
בשעה טובה: האותיות הקטנות יגדלו
השבוע קיבלה הכנסת סופית, בקריאה שניה ושלישית, את התיקון בחוק הגנת הצרכן שנסחב מהכנסת הקודמת וכבר נכתב עליו רבות. להלן תזכורת –
* "האותיות הקטנות" בחוזים האחידים, בפרסומות ובכל מידע כתוב לצרכן, יגדלו כך שיהיו קריאות וברורות לעין הסבירה ולא עוד התחכמות עם הצרכן;
* הצרכן יוכל לבטל עסקאות שנעשו ברוכלות או מרחוק (בטלפון, אינטרנט וכו') ברכישת נכס או שירות, תוך 14 יום מקבלת החוזה עם פרטי העסקה; ביטול עסקת הרכש לא חייב בדמי ביטול, קל וחומר אם העוסק הפר את החוזה;
* בעסקת שירות. הביטול כרוך בתשלום התמורה בעד ימי השירות שניתן עד לביטול, אם ניתן; עסקה למתן שירותי תיירות לא ניתנת לביטול ב-7 הימים שלפני מועד הנסיעה, האכסון או הטיול;
* הצרכן יוכל לבטל עסקת שירות מעבר ל-14 יום אם נוכח שהוטעה או שהעוסק ניצל את מצוקתו. הביטול אפשרי ב"פרק זמן סביר" מהמועד שבו גילה את ההטעיה או שניצלו את מצוקתו לרעה.
החוק ייכנס לתוקף בתוך ימים ספורים אבל רק מסמיך את שר התמ"ת לעגן זכויות אלה בתקנות כדי להוציאן אל הפועל. הצרכן יוכל להפעיל אותן הלכה למעשה רק לאחר שהשר יחתום על התקנות. זה כבר תפקידה של יוזמת החוק, סגניתו אורית נוקד, לעמוד לו על הראש שלא יתמהמה.
לפנייה לכתב/ת 
