חוק הפיקדון נכנס לספר החוקים; הוא עדיין מבלבל
החוק המורחב הוחל גם על בקבוקי פלסטיק הגדולים מ-1.5 ליטר, אולם לא ייגבה עליהם פיקדון ולכן לא ברור אם לצרכנים יהיה תמריץ להשיב אותם לחנויות. מנגד, הצרכנים ישלמו פיקדון גדול יותר על הבקבוקים הקטנים, וסביר להניח שהם לא יטרחו להחזיר אותם. מישהו כבר יעשה קופה נאה מהתוספת
חוק הפיקדון המורחב על מכלי משקה נכנס השבוע לספר החוקים עם כוונות טובות בתוספת חוסר בהירות רבה. סוף סוף הוא חל גם על בקבוקי הפלסטיק הגדולים מ-1.5 ליטר ומעלה, אבל לא כמו על הבקבוקים והפחיות הקטנים. שימו לב: על הקטנים תשלמו מעתה פיקדון יותר יקר - 30 במקום 25 אגורות. על הגדולים לא תשלמו אפילו אגורה אחת.
חוק הפיקדון
- אושר: היצרנים יחוייבו לאסוף גם בקבוקים גדולים
- רק בכנסת: הציבור ישלם פקדון, המיחזור יישאר נמוך
- חוק הפיקדון: בארגוני הפשע מחככים ידיים בסיפוק
למה נדפקים הצרכנים הקטנים? לא בגלל המדד אלא בגלל בנק ישראל שהוציא מהמחזור את המטבע של 5 אגורות. תירוץ קלוש. רוב הצרכנים לא טרחו להחזיר את הקטנים ואם ניסו - דחו אותם. אבל אם כבר נמצא סוחר צדיק ושומר חוק שלא דחה והחזיר את הפיקדון, זה היה בהתחשבנות שלא הצריכה עודף של 5 אגורות.
מסקנה - מישהו יעשה קופה וירוויח עוד 20% מהתוספת של 5 אגורות. מי? כל אותם קמעונאים שלא יתבקשו להחזיר את הפיקדון ובעיקר אותם אספנים פיראטים, חלקם בשליחות ארגוני הפשע, אשר ניקו את הסביבה מהפסולת הזאת שהצרכנים נפטרו ממנה בדרך הקצרה. הפיקדון נטמע מזמן בתודעה הציבורית כחלק ממחיר המשקה.
הפטור מהפיקדון שניתן לבקבוקים הגדולים עלול לבלבל את הצרכנים. בעיקר נוכח החידוש בחוק המורחב מאיים על המרכולים וסניפי רשתות השיווק בפיצוי הצרכן עד 1,800 שקל על סירוב לקבל את המכלים הריקים (חנויות המכולת הקטנות יצאו בנס מהטרחה הזאת). קשה לחזות הרתעה מוחצת מאיום בסדר הגודל הזה.
האם ינצלו את זכותם החוקית ויטרחו לבזבז זמן ועצבים בבתי המשפט אפילו תמורת הפיצוי המרבי הנקוב? ספק אם זה שווה את המאמץ. בהכרת שופטי ישראל הרחמנים, בעבירות חמורות יותר, סביר להניח שבסוף הדרך יפצו אותם בתשלום סמלי בן 3 ספרות.
סיפור הבקבוקים הגדולים טיפוסי לקומבינה ישראלית. המשרד להגנת הסביבה נתן לה יד תחת כיסוי בעלה תאנה חינוכי של הגברת המודעות לניקיון הסביבה. איסוף הבקבוקים הריקים למחזור יימשך באמצעות ה"כלובים" שבחוצות הערים. עד כה פזורים רק 8,000 והניסיון אתם איננו סיפור הצלחה. הם קלטו בקושי 10% מהבקבוקים שיוצאים לשווקים.
הפטור מדמי הפיקדון לבקבוקים הגדולים ניתן בתמורה להתחייבות היצרנים ויבואני המשקאות להגדיל את מספר הכלובים ל-20 אלף, בפריסה שתהיה בהישג יד של כל אדם בכל יישוב. מסע הסברה ינסה להגביר את השימוש בהם, אבל נוכח הניסיון והכרת נפש הצרכן המצוי מעריכים המומחים כי ייאספו לא יותר מ-25% מהבקבוקים ששווקו.
יש מלכוד בקומבינה הזאת. האחריות לאיסוף ולמחזור עוברת ישירות לתעשיית המשקאות מתאגיד המחזור שהוקם עם החוק המקורי ולא הגיע ליעד האיסוף של 85%. בחוק החדש ניתנו הנחות. יעד המכלים הקטנים ירד ל-77%, ושל הבקבוקים הגדולים נקבע ל-50% בכל אחת מ-4 השנים הבאות. אם הגדולים לא יעמדו ביעד, נשלם פיקדון גם עליהם.
אם גם הכלובים לא יגשימו את הציפיות, והיעדים החדשים שנקבעו אינם כה ריאליים כמו שמדמה המשרד להגנת הסביבה, אולי עוד ניווכח בקומבינות נוספות. החוק החדש אמנם מאיים באותם קנסות כבדים שבחוק המקורי על מי שלא יעמדו ביעד האיסוף. אבל סביר להניח שהאחראים החדשים ידעו לעמוד על המיקח גם מול הסנקציה הזאת.
החוק מבטל את האפשרות להעניק הנחות בהתאמת היעד החוקי ליעד שהושג בפועל, כפי שתאגיד המחזור לחץ וקיבל כל שנה. התאגיד והאחראים החדשים הם אותה גברת בשינוי אדרת ומבנה משפטי. הם יישארו חזקים ויציבים לעומת חילופי השרים במשרד.
השר גלעד ארדן ער לתוחלת החיים של התפקיד. לא בטוח שנראה אותו מתמודד עם לקחי הפריסה הרחבה של הכלובים בתום 4 שנות הניסיון. אצה לו הדרך להישג פוליטי מיידי, כשמיהר לסגור בכל מחיר, טלאי על גבי טלאי, את הכללת הבקבוקים הגדולים, שנטחנה בכנסת בטרם התקבל החוק המקורי בין הירוקים שתמכו לתעשיית המשקאות שהתנגדה.
עוד יתברר שהחוק החדש יתגלה כמיותר כשארדן יגיש בימים הקרובים את הצעת חוק האריזות, הכי ירוק שאפשר, להסדרת האיסוף למחזור של כל סוגי הפסולת - פלסטיק, זכוכית, מתכת, קרטון - במכלים נפרדים שקיימים בכל מדינה מתקדמת. כמו גדולים.
אצלנו, בינתיים, שיטת הקומבינה תמשך. יהיה מי שיחתוך קופונים מבלבול המוח של הצרכנים. זה לא מבטיח איכות טובה יותר לסביבה ולצרכנות.
עסקאות מתמשכות: שירותי רפואה
מליאת הכנסת אישרה השבוע בקריאה ראשונה תיקון נוסף בחוק הגנת הצרכן, בסדרת ההגנות על צרכנים שהתקשרו בעסקאות מתמשכות. החוק החדש קובע סייגים לרכישה בתשלומים של שירותי רפואה כגון הזמנת אמבולנס, לחצני מצוקה, ומכשירי א.ק.ג.
יוזמת התיקון היא אורית נוקד, סגנית שר התמ"ת לענייני צרכנות. המניע היה "המקרים הרבים שבהם נרמסו זכויות הצרכנים משיקולים מסחריים". נוקד ניזונה מתלונות רבות שהעלו חשש "להטעיה והפעלת לחץ שיווקי אגרסיבי תוך ניצול מצוקותיהם ותמימותם לרוב של חולים וזקנים". שיטות אלה הביאו להחתמה על חוזים אחידים שאינם ניתנים למיקוח, של צרכנים שנזקקו לשירות החיוני עד כדי תלות מוחלטת בו.
החוק החדש הוא נדבך נוסף בסדרת ההגנות על המתקשרים בעסקאות מתמשכות. נוקד מתבססת על העקרונות שנקבעו בתיקונים קודמים לגבי רכישת מוצרים בתשלומים לטווח ארוך ומנויים חודשיים על שירותי תחזוקה ותקשורת. התיקון נוגע בעיקר להתקשרויות שהחלו בביקור בית של סוכן מכירות, או נעשו מרחוק בטלפון והאינטרנט.
החוק החדש מחייב לעגן את העסקה בחתימה על חוזה בכתב לאחר קבלת טופס גילוי נאות של תנאי העסקה ופרטי העוסק. הצרכן יוכל לבטל את העסקה בתוך 30 יום מהחתימה ללא דמי ביטול. בעסקה לתקופה קצובה, פרק הזמן הסביר להתקשרות הכובלת לא יעלה על שנה אחת וכל הארכה נוספת עד חצי שנה בהסכמת הצרכן וללא שינוי התנאים.
ברכישת שירותי רפואה בכרטיס אשראי הצרכן לא יחויב לפני שחלפו 30 יום מקבלת המסמך המעיד על העסקה. תנאי נוסף וייחודי לזקנים וחולים: תוקף החוזה יפקע בפטירת הצרכן, או במעבר לאשפוז סיעודי או לבית אבות. שאיריו או קרוביו לא יחויבו להמשיך את ההתקשרות ולשלם את תמורתה עד תום התקופה.
ועדת הכלכלה תכין בהקדם את התיקון לקריאה שניה ושלישית כך שהוא ייכנס לספר החוקים לפני תום שנת העבודה של הכנסת.
"חוק המצות - בטל"
ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ) הגיב השבוע על הצעות חוק פרטיות חוזרות בענייני צרכנות שהגישו ח"כי הסיעות החרדיות. זכות היוצרים שייכת לאופיר פינס שהתפטר לאחרונה מהכנסת, ויוזמותיו נגנזו. הורוביץ מחזיר אותן לחיים.
* בחוק איסור ההונאה בכשרות הוא מציע לחייב הטלת פיקוח על מתן תעודת הכשרות והשירותים של משגיחי הכשרות, תוך קביעת תעריפים מרביים, ולשלול הרשאה להעניק תעודת הכשר ממי שגבה תעריף גבוה ממה שנקבע. לדבריו, "בהעדר פיקוח, משגיחי כשרות מתנהגים כמונופול ומנצלים לרעה את תלותם של בתי העסק בשירותיהם בגביית תעריפים גבוהים יתר על המידה".
* על הצעות החוק האחרונות לתיקון חוק חג המצות משנת 1986 הסוגרות את הפרצה שפתח בית המשפט לפני שנה, והמאפשרת מכירת חמץ במקומות סגורים, כך שתיאסר מכירת חמץ בכל דרך - הוא מגיב בהצעה בעלת משפט אחד: חוק חג המצות – בטל. "האפשרות לא לרכוש חמץ עומדת לבחירתו של כל אדם. אין סיבה להתערבות החוק ובוודאי שלא להטיל אחריות פלילית על מוכר החמץ", נאמר בדברי ההסבר.
לפנייה לכתב/ת 
