אמא עובדת, קשה מאוד, בגלל חופשות המורות

שלום לחברותי האמהות העובדות, ניצולות חג המרור. היה לכולנו "חג" קשה, אלא אם אתן אמהות-מורות, גננות או כל מי שנספח לזכויותיהן (למשל מנהלות משפחתונים למיניהן, עוזרות גננות וכד'). לא, אתן לא שותפות לצרות של האמהות העובדות - אתן עול נוסף על צווארנו.

• עוד בערוץ קריירה
• כשמועמד מעדיף ימי חופש על פני משכורת גבוהה
• איפה נעצר עידוד נשים לעבודה? אצל המטפלת
  

כשבוע לפני ליל הסדר נסגרו מקומות עבודתן של המנויות לעיל והן, יחד עם ילדינו שלנו, יצאו בהמוניהן לחופשת טרום חג. כל אותו זמן המשכנו אנחנו, האמהות שעובדות כל הזמן, להשכים ,להתארגן בבהילות ולהתנהל כמידי בוקר בפקקים האין סופיים אל מקום עבודתנו. אלא שעתה נאלצנו למצוא סידור לילדינו, פליטי מערכת החינוך שהפנתה לנו גב קר.

ועד כל יכול

ככה זה כשהמורות מוגנות על ידי וועד עובדים אימתני שלידו ועד עובדי הנמלים מתנהג כמו ילד טוב ירושלים. מזה עשרות בשנים יוצאים המורים לחופשות ממושכות הצמודות לחגי ישראל ומתמשכות על פני כל החול-מועדים הממושכים שלהן ומותירים אותנו לשבור את הראש איך להבטיח שילדינו הקטנים לא יסתובבו ברחוב.

המאושרות בינינו מצוידות בסבתא המתגוררת בסמיכות לנו והיא פנויה ומוכנה לשמור על הקטנים, אחרות משלמות הון עתק לכל מיני "בייבי סיסטרס" שעושות קופה יפה על גבינו. אלו שאין להן שרותי סבתא או ממון נגררות בעל כורחן עם הילדים למשרד והופכות את יום העבודה שלהן ושל כל אלו העובדים עמן או לידן לקקופוניה רועשת ובלתי נסבלת בעליל, למגינת ליבו של הבוס. אותו בוס שלא הוא נאלץ להתמודד עם חובות המשפחה אלא אשתו, שבוודאי גררה את ילדיו אחריה למקום עבודתה.

נותנים - לא יקחו?

עכשיו, שלא תחשבו שעיני צרה במורים, להיפך: אנחנו יודעות כי עבודתם (בואו נהיה כנים, עבודתן, כי יש מעט מאוד גברים במערכת) החשובה היא קשה ושוחקת. אנו נוכחות מידי יום באלימות הפושה בקרב הנוער והופכת את מקצוע ההוראה לבלתי נחשק ובלתי מוערך. בכלל, לי כשלעצמי אין כל טענה למורים שהרי לו היו מציעים לי לעבוד שמונה חודשים ולקבל משכורת במשך שנה תמימה, הייתי מסכימה מיד. גם אתן. הרי אם נותנים - לא ניקח?

טענתי מופנה אל משרד החינוך, אל משרד האוצר, אל אלה הממונים על עתיד ילדינו, ואני שואלת: הטחו עיניכם מראות? מידי שנה אנחנו נוכחים בדאבון לב כיצד הולך ומתדרדר מעמדנו באותה רשימה שבה מדורגת רמת ההשכלה של תלמידי המדינות השונות בעולם. זאת, אחרי שבשנותיה הראשונות של המדינה כבשו הישגי תלמידינו את המקומות הראשונים.

חופש לילדים - לא למורות

כל שר חינוך מגיע עם פתרונות פלא משלו ואילו הפתרון המצוי מתחת לאפם, דווקא ממנו הם מתעלמים:  

1. יתכבד ויעבוד כל מורה, ללא יוצא מן הכלל, את אותם ימי עבודה הנהוגים בכל המשק, כמוהו כמונו (בתמורה הולמת כמובן!).

2. תותקן במערכת החינוך תוכנית העשרה מיוחדת למתקשים בכל אותם מקצועות שמעמדנו נשחק בהם. התוכנית הזו תופעל באותם ימים שיתווספו לימי העבודה של המורים.

3. תלמידים שאינם זקוקים לסיוע לימודי יזכו לבקר בהשגחת המורים במוזיאונים, בקונצרטים ובהצגות וגם יועסקו בפעילויות חברתיות שונות, כנהוג מזה שנים רבות ברחבי העולם

המערבי.

טענתם של המורים כי הילדים זקוקים לחופשה, אינה מוטלת בספק. הענין כבר הוכח במחקרים שונים. אלא שמה לכל זה ולענין חופשותיהם של המורים? חופשה מלימודים אינה מחייבת חופשה מעבודת עובדי מערכת החינוך. שיהיו אלו ימי חוויה וכיף - במוסדות החינוך.

כי החופש של המורות הוא הסבל של האמהות הנאלצות לבצע להטוטים בלתי אפשריים בין מקום העבודה למשפחה ולילדים. ולוח השנה המלא חגים, ימי גשר, חול המועד וימי לימוד מקוצרים - מקצר לנו את החיים. 

הכותבת, ע. גורן, ביקשה שלא למסור פרטי התקשרות עמה.