הורים, החופש הגדול משגע אתכם? בצדק
היחס בין חופשות הילדים למשק בישראל הוא מהגרועים בעולם. הקייטנות גרמו בפועל להפרטת מערכת החינוך, השוויון נעלם ואפילו המורים נפגעים. הפתרון: לפרק את החופש של ילדי הגן והיסודי. הסיכוי שזה יקרה: שואף לאפס
קיץ. חום. לחות. זיעה. זבובים. והחופש הגדול. כמעט כל הורה מגיע בחודש יולי או אוגוסט, לסף ההתחרפנות. ערוץ הורים של ynet פרסם אינספור כתבות על זעקת ההורים הממורמרים, מלוות בשלל עצות של מדריכים ופסיכולוגים למיניהם, כיצד להתמודד עם הקושי.
אבל למי שנדמה שחופשה של חודשיים היא דבר טבעי ואף מבורך, ושההורים הם סתם קוטרים מפונקים שאינם רוצים להקדיש זמן לילדיהם - כדאי לבדוק את הנתונים. חופש זה אחלה, אבל החופשה בישראל היא ארוכה באופן לא פרופורציונלי, ולכן היא גם לא ממש חופשה.
עבור תלמידי התיכון, חופשה היא הזמן שבו הם יכולים להסתובב עם חבריהם ולעשות ככל העולה על רוחם במקום להתייבש בבית הספר. התיכוניסטים באמת נהנים מחופשת קיץ ארוכה, והשאלה אם זה טוב או לא היא שאלה חינוכית.
מנגד, תלמידי הגנים והיסודי צמודים להוריהם שיכולים לקחת חופש מהעבודה לשבועיים-שלושה בשנה, במקרה הטוב, שהם החופש הגדול האמיתי. בזמן הזה, יש ילדים שצועקים מ-ש-ע-מ-ם לי! ויש את אלה שמבלים עם הוריהם ונהנים מכל רגע - תלוי בהורים. מה עושים בחודש וחצי הנותרים? ההורים עובדים כרגיל, והילדים כמובן בקייטנה.
| מדינה | ימי חופשה שנתיים לעובד (כולל חגים) | ממוצע ימי חופשה שנתיים לילד | שבוע עבודה רשמי במשרה מלאה | ממוצע שעות עבודה שנתי לגבר | חופשת לידה בתשלום |
| ישראל | 24 לפחות | 105 | 43 שעות | 2,000 | 14 שבועות |
| צרפת |
30 לפחות, 40 בממוצע |
110 | 35 שעות | 1,500 | 16 שבועות |
| שבדיה | 36 לפחות | 105 | 39 שעות | 1,600 | 70 שבועות |
| רוסיה | 40 לפחות | 120 | 40 שעות | 1,600 | 25-20 שבועות, תלוי בתפקיד. מתחילה עוד לפני הלידה |
| בריטניה | 28 לפחות | 70 | 37 שעות | 1,650 | 39 שבועות |
| קנדה | 15-25 לפחות (משתנה מפרובינציה לפרובינציה) | 85 | בין 30 ל-48 שעות, תלוי במקצוע ובפרובינציה | בין 1,750 ל-1,900, תלוי בפרובינציה | 50 שבועות |
| איטליה |
32 לפחות, 35 בממוצע |
100 | 38 שעות | 1,600 | 22 שבועות, מתחילה שבועיים לפני הלידה |
| ארצות הברית | אין חובה חוקית. 13 בממוצע | 80 | 40 שעות | 2,000 | אין |
| טורקיה | 22 לפחות | 120 | 45 רשמית, בפועל - 50 | 2,200 | 16 שבועות |
| יפן | החוק מחייב 24, בפועל לוקחים פחות | 75 | אין הגדרה. בין 40 ל-60 שעות, תלוי במקצוע | 2,500 | 14 שבועות |
| סין | 5 | 70 | בין 40 ל-60 שעות, תלוי במקצוע | 3,000 | 12 שבועות |
| הודו | 30 לפחות | 120 | 66 שעות | 3,000 | 12 שבועות |
העובד הישראלי עובד הרבה. יום העבודה שלו הוא מהארוכים בעולם המערבי, ומספר ימי החופשה השנתית המגיעים לו נמוך מהממוצע העולמי. מספר שעות וימי הלימוד, לעומת זאת, הוא מהנמוכים במערב.
עקרון השוויון יוצא לחופשת קיץ
עובד ישראלי שאינו מורה זכאי ל-24 ימי חופש בשנה, כולל החגים, לעומת 28 ימים בבריטניה ו-35 ימים באיטליה. ואילו בתי הספר בארץ סגורים 105 ימים בשנה, לעומת 100 ימים באיטליה ו-70 ימים בבריטניה. ההפרש הופך לזמן הקייטנה.
הקייטנה איננה חופש. הילדים נמצאים במסגרת, ממש כמו בבית הספר, ולא בהכרח נהנים יותר. התוכן הוא כבר שאלה של כסף. בקייטנות ה"צפונבוניות" לשוחרי המדע, הטבע, האמנויות והאקסטרים למיניהן, עושים חיים, ותוך כדי כך לומדים יותר וטוב יותר מאשר בבית ספר.
מי שאין לו 6,000 שקל מיותרים זוכה לקייטנת בייביסיטר. ילדי מעמד הביניים (למעט ילדיהן של מורות) הולכים לקייטנה הקלאסית, בסגנון הקייטנות שאנחנו הלכנו אליהן - טרופית, לחמנייה, ימי בריכה וקפיצה ללונה פארק. אחלה כיף, אבל אלה פעילויות שניתן לעשות גם במסגרת בית הספר. ואילו ילדי השכבות החלשות - במידה ושני הוריהם עובדים - הולכים לקייטנות עירוניות, שבהן הם ממשיכים לשבת בחלל דחוס וממוזג (במקרה הטוב) כפי שעשו במשך כל השנה.
חוף ים בקיץ
צריך להודות בכך: מדובר, הלכה למעשה, בהפרטה של מערכת החינוך למשך חודשיים בשנה, מדי שנה, כולל יולי, החצי הראשון של אוגוסט, ורוב החגים. האחריות על הילדים עוברת ממערכת החינוך העמוסה והשחוקה, שבה יש אלמנט כלשהו של שוויוניות ונסיון לתת בערך אותו דבר לכולם, למערכת פרטית שבה העשיר מקבל הכל והעני מקבל כמעט כלום.
מורים משלימים את הכנסתם המבישה כמדריכים בקייטנות, יחד עם בני נוער שמועסקים בשכר זעום. וההורים משלמים. מחזור אחד עולה בין 500 ל-7,000 שקלים. כל זאת, בנוסף להפרטת החינוך מדי יום בין 13:00 ל-16:00, בזמן הצהרונים, שגם הם, כידוע, עולים אלפי שקלים בשנה. התוצאה: כ-40% מהנשים בישראל מוותרות על התענוג ואינן עובדות.
גם המורים נפגעים
הנפגעים הגדולים ביותר מהקומבינה הם המורים. השעות הקצרות והחופשות הארוכות שהמורים, שרובם הורים, לא בחרו בהן, הן התירוץ העיקרי של הממשלה למשכורות המבזות שהיא מעניקה להם.
מנתוני ארגון OECD עולה כי שכר המורים בישראל, הוא עדיין הנמוך במערב. המורה הישראלי מרוויח פחות מחצי מעמיתו בארה"ב, בריטניה, צ'כיה, ספרד, שווייץ, אוסטרליה, ויפן - גם אחרי רפורמת "אופק חדש", וגם כשלוקחים בחשבון הבדלים בשעות העבודה וביוקר המחייה.
אם מישהו יציע למורים לעבוד ולהשתכר כמו עמיתיהם בחו"ל - הם יקחו את ההצעה בשתי ידיים. כמובן ששינוי כזה יחייב השקעה של כסף רב, שפירושה העלאת מסים. אבל האם אתם משלמים למס הכנסה יותר מאשר לקייטנות וצהרונים? אם כן, כנראה שאתם מהעשירון העליון.
מצאו להם עונה לטיולים
למצב ההזוי הזה יש פתרון: לשנות אותו. לפרק את החופש הגדול. באופן אישי, אני לא ממש מצליח להבין: אם כבר חופש, מדוע לבזבז אותו על הקיץ. החופש הקיצי נולד בעולם נטול מזגנים, שבו קשה להתרכז בלימודים ב-35 מעלות. אבל כיום 80% מבתי הספר בישראל ממוזגים, ובמשרד החינוך מבטיחים למזג את השאר תוך שלוש שנים.
ארץ ישראל יפה וגם פורחת ארבעה חודשים בשנה, מינואר עד אפריל. במאי, הירוק הופך לצהוב ורוב הארץ הופכת למדבר. מזג האוויר נעים מאוקטובר עד אפריל. בקיץ, רק אנשים אמיצים מסוגלים להיחלץ מהמשולש שבין הים, הבריכה והמזגן. לתיכוניסטים זה לא משנה: הם ממילא חיים בלילה. והקטנים, בימי החופש המעטים של הוריהם? ים-בריכה-מזגן, מטפסים על הקירות בבית, או בורחים עם אבא ואמא לחו"ל.
כל זאת, בשעה שהיהדות, שכידוע נולדה בארץ ישראל ומתאימה לנוף המקומי, יצרה את החגים העיקריים שלה דווקא בסתיו ובאביב. בזמן שבו הארץ ידידותית למטייל, לספורטאי ולצופה הכדורגל, למתחבר לטבע, למחפש השאנטי, לממנגל, או בקיצור לכ-ו-ל-ם. בחודשים הללו הפארקים והאיצטדיונים מפוצצים והכניסה לשמורות הטבע פקוקה בטורים של משפחות שרוצות לטפס בוואדיות, להפריח עפיפונים בשדות ולצפות בפריחה החולפת.
אז מה אני מציע? לפרק את המפלצת. לקצר את החופשה בגנים וביסודיים לשבועיים-שלושה, ולשקול אם להשאיר אותה בקיץ או לחלק אותה ולהוסיף לחופשות פסח וסוכות. להעתיק חלק סביר מהצ'ופרים שמעניקות הקייטנות לבתי הספר. הילד שלכם נהנה בפארק המים, בהופעת הקוסם ובסדנת הפיסול בסוכר? גם לילד בג'אסר-א-זרקה מגיע. זה יגדיל את דמי "השתתפות הורים"? הקייטנה עולה יותר.
האם זה יקרה? ממש לא. גם אם ח"כ חרוץ או פקיד מסור כלשהו יחליט לקחת יוזמה כזאת על עצמו, קשה להאמין שהיא תעבור את המשוכות. בעלי הקייטנות יפצחו בקמפיין, יאיימו בפיטורים המוניים (של מורים בחופשה) ויגייסו פדגוגים שיקבעו שהחופש חיוני לנפש הילד.
התיכוניסטים (שלהם, אולי, באמת מגיעה חופשה) יעוררו מהומות (ואנחנו נבלבל בינם לבין הקטנים), רב כלשהו יוציא הלכה נגד חופשת פסח, מישהו יגיש בג"ץ, הוויכוח יתלהט ובסוף האוצר יקבור את הרעיון בחוק ההסדרים, הקיץ ייגמר וכולם ישכחו. המערכת השחוקה שלנו בקושי מצליחה לעמוד במוטל עליה, ואינה בנויה לתזוזות ולשינויים.
כשהמשיח יבוא, הבקשה הראשונה שלי אליו תהיה: בטל את ה"חופש" הזה. כי אף על פי שיתמהמה, בוא יבוא, ויבטל.
לפנייה לכתב/ת 
