צריח, גשר ופיתוח מואץ: טיול על ארבע ביבנה

מידע שימושי:

אורך המסלול: כ-5 ק"מ.

אופי המסלול: הליכה מעגלית קלה.

נקודת התחלה וסיום: מגרש החניה שליד בניין המועצה המקומית (1). הגישה מרחוב גיבורי החיל. למגיעים בתחבורה ציבורית, כל קווי האוטובוס החוצים את יבנה בשדרות העצמאות, עוצרים סמוך לנקודת ההתחלה, ליד מפגש השדרה עם רחוב הראשונים ושדרות דואני. עם אלה נמנים קו 353 של חברת מטרופולין בין תל-אביב ובאר-שבע; קו 303 של אגד בין תל-אביב וגדרה; ומספר קווים של חברת ויאוליה - מתל-אביב (180), רחובות (212 ו-48) ואשדוד (212). תחנת הרכבת של יבנה שוכנת כ-400 מטרים מדרום לשביל המטפס אל תל יבנה ממערב (4).

יבנה המודרנית קמה מחדש לאחר מלחמת העצמאות, מצפון ובצמוד לתל יבנה. עד שנות ה-80 של המאה הקודמת היתה יבנה עיירה מנומנמת, אולם אז החלו להקים בה שכונות חדשות בשיטת "בנה ביתך", אוכלוסייתה הכפילה את עצמה בכעשר שנים והיא הוכרזה עיר.

עם-זאת תולדות העיר החלו אלפי שנים קודם לכן. המקום היה מיושב לפחות לפני 4,000 שנים, והעיר הגיעה לשיא חשיבותה לאחר חורבן בית שני, עת שימשה משך כ-65 שנים, כמרכז הרוחני של יהודי ארץ-ישראל שלא גלו מארצם. הדים להיסטוריה העשירה של העיר השתמרו בצידה הדרומי, אם כי האתרים המשמעותיים ששרדו הם מהאלף האחרון בלבד. אתרים אלה, יחד עם הנוף הנשקף מהתל הנישא ושביל האופניים שנסלל לאורכו של נחל שורק במזרחה של העיר, מבטיחים טיול מהנה.

הדרך פתוחה בפנינו. שביל האופניים ביבנה (צילומים: אורי תאר)

ד"ש מיבנה וחכמיה

הפעם הצטרף אלינו לטיול גם חברי הטוב טומיר (יש לי עוד חברים טובים חוץ מחברו הטוב ביותר). טומיר התנה את בואו בכך שהכלבלב לא ירייר עליו באוטו, ואני הרגעתי אותו והסברתי לו שדוברמן זה לא בולדוג; הם לא ממש מריירים. גם לי היה תנאי. בעצם שניים. הראשון הוא שאני נשאר מפקד הטיול, והשני הוא שטומיר לא יגע במצלמה, שכן יש לו נטייה אומנותית לצבוע את השמיים באדום מזעזע. מאידך, הודעתי לו ברוחב לב כי יוכל לנהוג את חברו הטוב ביותר מפעם לפעם.

את הרכב השארנו במגרש החניה הצמוד לבית העירייה (1), ויצאנו דרומה במעבר המרוצף והרחב העובר בין מרכז המוזיקה והמרכז הקהילתי, בצילם של עצי תמר, אל גן הסנהדרין. הגן הוא מלבני ומוצל ומנציח בשמו את העובדה שלאחר חורבן בית-המקדש השני גלתה הסנהדרין מירושלים ונשיאה הזמני, רבן יוחנן בן-זכאי, קבע את מקום מושבה החדש ביבנה. הסנהדרין שימשה כסמכות הרוחנית והפוליטית העליונה בארץ-ישראל, וחכמי יבנה תיקנו תקנות כדי להתאים את החיים היהודיים בארץ למצב החדש שנוצר לאחר שבית-המקדש פסק מלהתקיים.

עיקר העניין בגן הוא במבנה הקבר (2) הניצב בצידו המערבי והמיוחס לרבן גמליאל דיבנה, ששימש כנשיא הסנהדרין לאחר רבן יוחנן בן-זכאי. המבנה הוקם בשני שלבים: חדר הקבורה הוקם בתקופה הצלבנית ושימש ככנסייה, ואילו המבואה שמוליכה אליו מצפון נבנתה בתקופת הסולטאן הממלוכי בייברס, עת הפך המבנה למסגד. לאחר 1948 הלכה והתפתחה מסורת יהודית לפיה במקום נקבר רבן גמליאל דיבנה, ואילו המוסלמים סברו כי המבנה הוא מקום קבורתו של אבו-הוריירה, מידידיו של הנביא מוחמד. רבן גמליאל חי כאלף שנה לפני שהצלבנים הניחו את כף רגלם בחופי ארץ-ישראל, ואבו-הוריירה חי ופעל בעיר מדינה בחצי-האי ערב; אבל אמונה, כידוע, היא עניין שבלב, ואינה בהכרח תלויית-הקשר היסטורי או עובדות.

היסטוריה מול אמונה. קבר רבן גמליאל

שלוש קשתות בצידו הצפוני של המבנה מוליכות מרחבה מרוצפת ובה שדרת עצי תמר אל מבואת המבנה. אולם הקבר שמעליו כיפה מחולק לעזרת גברים ונשים; במרכזו המצבה ובקיר הדרומי קבוע המחראב – הגומחה המציינת את הכיוון אל מכה.

בשביל מה צריך כלב בארץ?

-"לא" השבתי "זה דוברמן". הילד הסתפק בתשובה.

-"יש לך כלב?" המשיך טומיר את השיחה.

-"בשביל מה?" הקדימה אימו של הילד תשובה למכה ופסקה: "בישראל לא צריך!".

-"בישראל לא צריך?" התפלאתי.

-"כן" אמרה האם "באתיופיה כלב שומר על הבית. אבל רק בחצר. אסור בתוך הבית. זה כתוב בתורה".

-"ובישראל לא צריך לשמור על הבית?" הקשה טומיר.

-"לא" ענתה האם "קומה ארבע ויש פלדלת, אז בשביל מה? חוץ מזה אין חצר, אז איפה נשים אותו? לך יש כלב ושני ילדים" - סיכמה את השיחה - "לי יש שישה ילדים".

-"גם לי לא" השבתי "כשטיילתי עם הכלבלב בבני-ברק, אמרו כל מיני דברים, אבל לא את זה. גם לא בטוקבקים".

-"אולי כדאי שנצליב את המידע?" ניסה טומיר.

-"זה לא ממש משנה" השבתי לו בעיתונאיות נייטראלית "מה שחשוב זה שזו האמת שלה!"

תל יבנה

יצאנו מהגן דרך פינתו הדרום-מזרחית אל רחוב חטיבת גבעתי, והמשכנו אל שדרות העצמאות, אותן חצינו ופנינו ימינה (דרומה). צעדנו לאורך הכביש, בין התל לשמאלנו והמבנה האימתני של מפעל "מולטילוק" מימיננו (3), עד ששביל ברור פנה מהמדרכה מזרחה, פחות או יותר מול הקצה הדרומי של המבנה הגדול (4). תל יבנה המשתרע על פני שטח של 155 דונם, לא נחקר בצורה מסודרת, והוא אף לא הוסדר כאתר ביקור. לכן אין בו שבילים מרוצפים ועל שילוט אין בכלל מה לדבר. עם-זאת שבילי העפר הכבוש המוליכים אל התל וממנו, רחבים וברורים והם אינם תלולים.  

בקצה העיר: הנוף מתל יבנה

על התל שני גלי אבנים גדולים – הראשון מעט לאחר תחילת העלייה (5) והאחר בשיא הגובה, ליד מגדל המים (7) – אבל אלה הם בעיקר שרידים של הכפר הערבי יבנא ששכן במקום עד מלחמת העצמאות. שתי הסיבות העיקריות להעפיל את התל הן הנוף ההיקפי הנשקף ממנו אל כל השפלה ועד הרי יהודה במזרח, וצריח המסגד (6) השוכן עליו והנראה למרחוק. במקום שכנה כנסייה צלבנית שהפכה למסגד עם כיבוש העיר בידי הממלוכים בשנת 1244. הצריח נוסף לאחר מכן, בשנת 738 למניין המוסלמים (1337), כפי שמעידה הכתובת על חזיתו הצפונית של הצריח.

ב-1950, בתקופתו של משה דיין כאלוף פיקוד דרום, המסגד פוצץ, ורק הצריח נותר עזוב ומוזנח. שחזורו ושיפוצו הושלמו במחצית הראשונה של שנת 2010, וארבעה זרקורים הוצבו מסביב לו, והם מאירים אותו עם רדת הערב. המשכנו צפונה בשביל המטפס אל ראש התל, וליד מגדל המים עצרנו להתרשם מהנוף. השביל ממשיך וגולש צפונה כמעט עד רחוב הראשונים, אך קודם שהגענו אליו פנינו ימינה (מזרחה), שמאלה (צפונה), ושוב ימינה, לכיוון רחוב מבצע חירם.

צריח המסגד, מבט מלמטה

אל נחל שורק

השכונה שבאנו בשעריה היא שכונת רמות בן-צבי, ומייד לפנינו ניצב מגרש ספורט מגודר ומימין לו "בית הקשתות" (8). המבנה היפיפה בן שתי הקומות, הוקם על-ידי שייח מקומי בשנת 1936, אך הוא נמלט מהארץ ב-1948, קודם שהבנייה הושלמה. הבניין שופץ וכיום הוא משמש כבית פרטי שלו חלונות מלבניים גדולים, ומעליהם לונטות וחלונות עגולים. המרפסת הפונה מערבה, אל התל, נתמכת בעמודי אבן הנושאים כותרות דוריות ובצד הצפוני הפונה אל הרחוב מרפסת תלויה עם מעקה מתכת אומנותי.

המשכנו מזרחה ברחוב מבצע עובדה, פנינו ימינה (דרומה) אל רחוב מבצע דני, וצעדנו לאורכו עד שהאספלט הסתיים ושביל עפר הוליך לעבר אפיקו של נחל שורק ואל גשר הרכבת הנטוי מעליו (9). עברנו מתחת לגשר ופנינו ימינה (מערבה) מרחק מטרים ספורים לאורך מסילת הרכבת, עד לפילבוקס (10). מסילת הרכבת המוליכה מרחובות לאשקלון נסללה על ידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה, וכדי להגן על הגשר הרגיש הם הקימו, כדרכם, פילבוקס - עמדת שמירה עגולה בת שתי קומות. במבנה הבטון נקבעו חרכי ירי ודלת פלדה הוצבה בכניסה אליו. כיום המבנה מוזנח, מלוכלך, ונושא כתובות גרפיטי מוכרות, דוגמת "נ נח נח נחמן מאומן".  

חזרנו על עקבותינו אל אפיק הנחל, פנינו שמאלה (צפונה), וצעדנו לאורכו עד לרחוב הראשונים המוביל לרחובות. חצינו את הכביש ומצאנו את עצמנו בגן הקטן ליד הגשר הממלוכי (11). הגשר הוא אחד ממספר גשרים דומים שהקים הסולטן בייברס בארץ במאה ה-13. במאה ה-20 הוא שימש את הכביש בין יבנה לרחובות, עד שהוקם הגשר החדש ברחוב הראשונים, כמה מטרים מדרום לו. כשהתנועה עליו פסקה, הגשר רוצף, הוצבו עליו ספסלים וניטע גן קטן ממערב לו.

הגשר הממלוכי. התנועה פסקה, הגשר רוצף

ניתן להתרשם ממבנה הגשר אם ממשיכים מעט לכיוון צפון-מזרח, לאורך הנחל. מכאן ניתן להבחין היטב בשלוש הקשתות של הגשר, ואף לרדת אל ערוצו המבוטן של נחל שורק ולגשת ממש אל בסיסו של הגשר. שביל האופניים הסלול ממשיך צפונה לאורך הנחל,

ואף שאינו מוצל, ההליכה לאורכו נעימה. מפעם לפעם מופרעת השלווה על-ידי שלטים שהציבה העירייה והמזהירים מפני סכנת טביעה בנחל החרב.

השביל מתעקל שמאלה (מערבה), חולף על-פני גן שעשועים קטן (12), ומגיע, בסופו של דבר, אל שדרות העצמאות, השדרה הראשית החוצה את יבנה מצפון לדרום. משני צידי הכביש שורות עצים המטילים צל על המדרכות, ומאפשרים הליכה רגועה דרומה, עד מפגש השדרה עם רחוב הראשונים ושדרות דואני (13). פנינו ימינה (מערבה) אל שדרות דואני ועד מהרה הגענו אל בית העירייה שניצב משמאלנו, ולידו הרכב. 

• למסלולי טיול קודמים "על ארבע"