"מהילדה הזאת לא ייצא כלום"

ע': "מי עשה את החור?"

ע' הבת: "זה סוג של חרק. אני לא יודעת איזה".

א': "איך את יודעת שזה חרק?"

ע': "כי יונק לא יכול לעשות חור כזה כי אין לו זפק".

ש': "מיכל (מתייחס לגננת), בואי נחתוך את הפרי ונראה". לאחר החיתוך, התגלו בתוך הפרי זחלים קטנים.

ר': "של מי החרקים האלה?"

ע': "אנחנו לא יודעים". מיכל עינב הגננת, הסבירה שקשה מאוד לזהות את הזחלים ושאלה את הילדים מה הם מציעים לעשות.

ר': "נחכה עד שהם יגדלו ואז נראה". ההצעה התקבלה ברוב קולות.

 הילדים בחצר האקולוגית. צילום: לין גרנרוט-קפלן

הכתבות הקודמות בסדרת בתיה"ס הניסויים:

• מהו בית ספר ניסויי?
• כינור דוד: למדו, אבל היזהרו לא להרוס את הילד
• אביחיל: בי"ס שרואה כל ילד וילד
• ביה"ס הניסויי לאוטיסטים: הסרט של חייהם
• בית ספר הדסה: לומדים בין הזריקות להקרנות  
• האקדמיה למדענים צעירים: לשבור את הלמידה הקונבנציונלית 
• גן בתנועה: גן לילדים שלא מפסיקים לזוז
• אולפנה ניסויית דולב: בית הספר שמציל ילדות אבודות
• רמות חפר: במקום בחינת בגרות - דיאלוג יצירתי  
• בית הספר הבדואי: אין כיתה? למדו בשטח
  

כאשר עינב קיבלה לידיה את הגן החדש לפני כ-10 שנים, החצר הייתה שוממת ובשדה הבור שליד הגן נקבע שלט שהבטיח שכונה לתפארת שעתידה לקום במקום. "לא היה לי יותר מדי ידע בטבע", היא מספרת. "אבל היה חסר לי העיסוק עם הכלנית והרקפת וכל מה שראיתי בשדות הבר כילדה קטנה. על מנת שלא נאמר 'היה היה כאן פעם' אלא 'הם כאן ועכשיו' העברנו את הצמחים, הפקעות והבצלים משדה הבור אל חצר הגן".

עינב מציעה לילדים משחק המלמד על סביבת החיים והמאפיינים של החשופית. "החשופית אוכלת כל?" היא שואלת "לא. היא צמחונית", עונים הילדים. "אוכלת רק דברים רקובים". "לאיזו מחלקה היא שייכת?" עינב שואלת ובעוד אני מנסה להיזכר מה זה בכלל מחלקה בזואולוגיה, הילדים עונים "חלזונות".

השם שנבחר לניסוי הוא "דרך ארץ אדם וטבע". הכוונה היא לדרך ייחודית ללמוד וללמד את הטבע, לחזק את הזיקה לארץ ולאהבת המולדת, להטמיע באדם היבט ערכי-חברתי של שמירת הטבע, הנוף והסביבה ולטפח את החשיבה המדעית.

 דרך ייחודית ללמוד את הטבע. צילום: מיכל עינב

הצעדה הגדולה לקראת הידע

מאיפה הלהט להתמקד ברזי הטבע? אני מתעקשת עם עינב, מרגישה שחסרה חוליה בסיפור. היא מחייכת, מתלבטת קצת ואז מספרת: "הייתי ילדה עם הרבה לקויות למידה. אמרו לאמא שלי 'היא לא מבינה ולא מכינה שיעורי בית ולא יצא ממנה כלום'. לפני הצבא רציתי ללמוד חינוך ולהיות מורה חיילת. התחלתי ללמוד ואמרו לי שאני לא מתאימה. בצבא קראו לי טעונת טיפוח ושם נחשפתי לפערים האינטלקטואליים שמאוד הפריעו לי. משם התחילה הצעדה הגדולה שלי לקראת הידע. שיננתי מילים מתוך מילון וקראתי הרבה. מאוד העליב אותי שלא ידעתי כלום. ידעתי שאעסוק בחינוך ואמרתי לעצמי שמה שקרה לי לא יקרה לילדים שלי ולא יקרה לילדים שלי בגן. אני חושבת שזה מה שדחף אותי להיות גננת טובה יותר".

כדי לכתוב את התוכנית לגן הניסויי, עינב למדה באינטנסיביות את כל מה שהיה חסר לה בנושא טבע ומדעים. "קראתי בלי סוף, רכשתי ספרים כדי שלא אהיה מוגבלת בזמן. בהדרגה בניתי את כל החומר כך שיתאים לילדים. התחום הבוטני והזואולוגי לא פשוט, אבל ניסיתי לפשט כמה שיותר".

במקביל היא ניגשה לראש העיר וביקשה שטח קרקע שהיה צמוד לגן לבניית החצר האקולוגית. "הסברתי לו את הערכים של גן אקולוגי. אמרתי 'בואו נעשה משהו אחר שירחיב את עולמם של הילדים ויקרב אותם לטבע ולאהבת הארץ". הוא ענה: "עם הדברים הללו אני אוהב להתעסק".

 בחלקת הבור שבגן. צילום: לין גרנרוט-קפלן

כל יום רואים מה השתנה

השטח היה צריך לעבור שינוי יעוד ובניגוד לראש העיר, עינב לא הייתה אופטימית. אך הנס התרחש לבסוף, שינוי היעוד אושר ובהשקעה משותפת של משרד החינוך והעירייה, נבנתה החצר האקולוגית שאפשרה ללמוד את הטבע בטבע. "לקחתי כמה רעיונות מעולם הטבע: התאמת מבנה לגוף, אחידות ושונות, התאמה לסביבה והמשכיות (רביה) ומיקדתי את העשייה הפדגוגית בהם".

השנה עינב חונכת את הגננות משדרות על ידי השתלמות שהיא מעבירה להן בנושאי הניסוי -בדרכי ההוראה, אמצעי המחשה ונושאי למידה. הכוונה היא ללמוד את הטבע בטבע ולעקוב בצורה מוחשית אחר תופעות ותהליכים בטבע.