הילד רוצה אייפון "כי לכולם יש". איך להגיב?

לאורך כל השנה ההורים שבינינו שומעים שוב ושוב את המשפט "לכולם יש!". בתקופת תחילת שנת הלימודים אנחנו נתקלים במשפט הזה אף עוד יותר, כשהילדים חוזרים לכיתה ופוגשים את חבריהם, מצוידים במיטב הגאדג'טים החדישים מהחופש הגדול.

• חוזרים ללימודים - כל הכתבות ב-ynet
• מגהצים בלי הפסקה? הגיע הזמן להיגמל
• להביא ילד לעולם? כדאי להכין את הארנק
• רודף מותגים? לעולם לא תגיע לעצמאות כלכלית
  

הדרישה הזאת של הילדים, שרוצים בדיוק את מה שיש לאחרים, מעמידה את ההורים בין הפטיש לסדן: מחד הרצון שהילד יהיה מקובל ולא יהיה שונה מהשאר, ומאידך העול הכלכלי שבמילוי אחר דרישותיו. בסיועה של אשת החינוך והיועצת המשפחתית מיכל דליות, מנחת התוכנית "סופר נני" ובעלת מרכז דליות, ננסה להבין איך הורים אמורים להתמודד עם הטיעון "לכולם יש", שמשפיע רגשית וכלכלית ומשפיע גם על הקשר עם הילדים.

כשהילד דורש אייפון

בשנים האחרונות הורים החלו לצייד את ילדיהם הרכים במכשירי סלולר, על מנת לשמור על קשר עמם גם כאשר הם לא לידם. מנגד, הסלולרי הפך ממכשיר לקבלת שיחות ומסרונים לסמל סטטוס ולכלי מדידה חברתי בעיני הילדים.

הם החלו דורשים אייפון כי "לכולם יש", וההורים מוצאים עצמם מתלבטים בין פגיעה במעמדו החברתי של הילד לבין התחייבות של מאות שקלים בחודש, אליה מתווספת עלויות נוספות כגון הורדת אפליקציות. אך מעבר להיותו טלפון משוכלל יש לו גם משמעויות כלכליות גדולות, ולכן על ההורים לעצור ולחשוב האם הם יכולים בכלל לספוג את העלות הנוספת.

בכדי למנוע מצב בו הילד מרגיש מקופח בהשוואה לחבריו, ביכולתנו להפוך אותו לחלק מההחלטה. אנו יכולים להציע לו להפוך לאחראי על התשלום באמצעות דמי הכיס שלו, ולנהל בעצמו את ההוצאה הגדולה הזו. אם הדבר חשוב לו עד כדי כך שהוא מוכן להקריב את דמי הכיס או תקציבים אחרים המיועדים לו (תקציב צעצועים או תקציב בילויים), ואם אנו יכולים לעמוד בכיסוי ההפרש, ניתן לרכוש עבורו את הסלולרי.

אם הוא אינו מסכים, הוויתור נעשה מצידו ועל כן הוא לא יכול להאשים את ההורים. כדאי ללמד את הילד כי המירוץ אחר מותגים הינו בלתי פוסק, וכי האושר לא נמצא ברדיפה אחר החדש והנוצץ, אלא בשמחה על מה שיש לנו.

אם הילד ויתר מרצונו על המכשיר המתוחכם, או שאין ביכולת ההורים לממן אותו, אפשר לנחם את הילד באמצעות הצגת חצי הכוס המלאה. מחקרים על אושר מראים כי אנו נוטים להפסיק ולהתרגש ממוצרים חדשים שקנינו זמן קצר לאחר הקניה, ומתרגלים לכל מצב במהירות. על ההורים להפנים כי מה שהיום נראה לילד כמו משבר, מחר יראה חסר משמעות מבחינתו. 

"לכולם יש". מי זה בדיוק "כולם"?

חוגי הסילון

דרישה יקרה במיוחד שהילדים נוהגים להציב בתחילת השנה היא לרשום אותם לכל חוג אפשרי כמעט. העלויות הגבוהות של החוגים והידע הקודם לגבי מידת ההתמדה של הילד מרתיעים את ההורים, אבל מנגד - איך אפשר למנוע מהילד את האפשרות לצמוח ולהתפתח? בכדי למצוא את שביל הזהב, ההורים צריכים להגדיר את התקציב שלהם ולתת לילד לשבץ את החוגים שנמצאים בראש סדר העדיפות. בכדי ליצור גמישות, אנו יכולים לברר האם ניתן להירשם לרבעון או לתקופות אחרות קצרות משנה, בכדי לאפשר לילד להחליף חוג במידה וירצה בכך.

כדאי לייצר שגרה קבועה עבור הילד, הכוללת נהלים ברורים לגבי מה קורה כשחוזרים מבית הספר, מי מביא את הילד אל ומהחוג וכן הלאה. שגרה יוצרת ניהול נכון של הזמן ומאפשרת לנו לפעול "על אוטומט" במקום להתלבט. "חשוב להתעניין מה קורה עם הילד בחוגים ובבית הספר, מכיוון שההתנהגות שלו בהם לעומת ההתנהגות שלו בבית, יכולה להעיד על בעיות התנהגות, הפרעות קשב וריכוז או קשיים נוירולוגיים שצריכים טיפול", מציינת דליות.

מצרחנות - לצרכנות

כולנו רוצים יותר ממה שיש לנו, וילדינו לא שונים בכך. בתור מבוגרים אנו מבינים את המגבלות ויודעים לרסן את יצר הצרכנות שלנו בהתאם ליכולות התקציב, ועלינו ללמד גם את הילדים לעשות זאת. חלק מתהליך החינוך הוא הקניית ערכים ולימוד סדרי עדיפויות, ומתן תקציב מוגבל לשימושו של הילד משיג לנו מטרה זו. עלינו לשוחח עם הילד על מגבלות התקציב וללמד אותו כיצד לבחור נכון את אפיקי ההוצאה והשימוש בכסף - כשהמטרה היא להפוך אותו לצרכן נבון יותר לא רק בעתיד אלא כבר בהווה.

גיל אורלי הוא מנכ"ל חברת יבולים המתמחה באימון וייעוץ כלכלי למשפחות ולעסקים