שיט חופים: לראות את הארץ, אבל מהצד השני

>>> ים המלח - פלא עולמי: בואו להצביע ולהשפיע

אני אוהבת ים וכשאני רואה מפרשיות באופק כחול, הן מעוררות בי תחושת חופש, מרחבים ורוגע. חיפשתי דרך להפליג והצטרפתי בחול המועד סוכות למשט הערים ה-55, שיוט תחרותי מאתגר ותלוי-רוח, לסירות מפרש. שלושה ימי שיוט לאורך החוף בין המרינות של אשקלון, הרצליה וחיפה.

ערב המשט, יום שני, 17 לאוקטובר

אני מתרגשת ומצפה ליאכטה "אֵינדוֹמלה" ולארז ורדי, הסקיפר שלה - שייקחו אותי טרמפ מהמרינה בתל אביב למרינה באשקלון, מקום תחילת המשט למחרת בבוקר. כבר אין לי סבלנות - אני בעמדת המתנה דרוכה ומקבלת מסרון: "השיט איטי משציפינו, לא נגיע לפני חמש". אני מחליטה להעביר את הזמן בבית קפה-מסעדה הצמוד למרינה. באופן סמלי כשאני יושבת על הבר וצופה אל הסירות ואל מרחבי הים - אני משאירה את העיר מאחור ומפליגה בדמיוני. ב-17:40, היאכטה מגיעה ואנו מפליגים באמת.

בלילה, קו החוף של תל אביב יפו, בת ים וראשון לציון, נראה כרצף ארוך של אורות ומרהיב ביופיו. מול נמל אשדוד המוצף אורות, אנו עוקפים את הספינות הממתינות לטעינה או לפריקה. מסביב חשוך והים רגוע, הירח עדיין נמוך.

תחושת חופש, מרחבים ורוגע. המפרשיות בשיט (צילומים: אלישבע זלצר)

היכרויות

ההפלגה מהמרינה בתל אביב למרינה באשקלון אורכת כשש שעות. אני לא מכירה אף אחד מאנשי הצוות - אבל יש המון זמן. אנחנו מפצחים גרעינים שחורים, ארז מביא וויסקי וההיכרויות והסיפורים קולחים. בשעה 23:00 מגיעים. אחרי מקלחת וסיבוב קצר כדי לחלץ איברים - הולכים לישון. המיטה צרה, אבל השיט מעייף ואני נרדמת מיד.

היאכטה "אינדומלה" מיועדת לצ'רטרים תחרויות ולימוד. יש בה מטבח וסלון קטן ובמרכזו שולחן, שני תאי שירותים, וארבעה תאי שינה. יכולים לישון בה שמונה עד 12 אנשים. אני מקבלת תדרוך קצר בתוך הסירה: איך פותחים וסוגרים את הארונות הקטנים במטבח, איך שוטפים את האסלה. הפרטים הקטנים חשובים - בעת ההפלגה כל חפץ צריך להיות במקומו הקבוע, סגור ומאובטח כדי שלא יעוף. ההתנהלות בסירה שונה לגמרי וצריך לשנות הרגלים.

הצוות התחרותי הטרוגני - איריס אשוח (44), בת זוגו של ארז שנסחפה לאהבת הים. אמנון (57) וגיא צבר (29), אב ובן מחבל לכיש. איציק אלמן, חבר ותיק של אמנון מכרכור. הילה מימון, (30) מקיבוץ הזורע. הצוות בהתגבשות ויש מקום להצטרף. זה אומר להתחייב ללמוד, להפליג ולהשתתף בעבודות תחזוקת היאכטה שלוש פעמים בחודש.

הפרטים הקטנים חשובים: בהפלגה כל חפץ צריך להיות במקומו הקבוע

אני אוהבת להתעורר בבוקר ולגלות את המקום אליו הגענו אמש בחושך. המרינה נראית סימפטית ופרובינציאלית - מסביבה בנייני מגורים, מזנון, בר וכמה מסעדות. לידה מלון הולידיי אין בולט בעיצובו המעוגל. בשעה 09:00 אחרי ארוחת בוקר עשירה, ערן פורטוגלי, מנהל המרינה החדש מברך את משתתפי המשט, כ-150 איש על 37 סירות, ושולח ברכות למשפחת שליט ולגלעד ביום שחרורו. במבט כללי רוב המשתתפים בני 50 פלוס.

המשט מתחיל. יש בו שלוש קטגוריות כי כלי השיט לא זהים. יוחאי פלצור המארגן, נותן תדרוך והנחיות. הזינוק יהיה בשעה 10:00 בדיוק. מצפות לנו כשש שעות הפלגה ברוח טובה (רוחות צפוניות עד 20 קמ"ש) והים יעלה עד 120 מטר.

סירת השיפוט מניפה דגל אדום. מכריזים על דקה לזינוק. ארז רוצה לתפוס מקום טוב בקו הזינוק ומודיע: "אחרי שנבצע מהפך (שינוי כיוון) נפתח את החלוץ ואז נאיץ".

יוצאים לים הפתוח - מבט חדש אל קו החוף. לראשונה בחיי יש לי הזדמנות לראות בלילה וביום באופן רציף את קו החוף מאשקלון ועד חיפה ממרחק של כשלושה קילומטר מהחוף. אחרי כשעה אנחנו מול אשדוד. אנחנו "רצים למעלה" (מערבה)לתפוס רוח.

ב-12:00 איריס מחלקת סנדוויצ'ים שמתחסלים במהירות הרוח (כ- 12 קשרים) עם בירה קרה. הים רגוע וגם אנחנו. ארז על ההגה מתוח, הוא שונא להפסיד ומרוכז ביאכטות המתחרות, ברוח ובמפרשים, בודק אם המפרש מתוח או מתנפנף במידה הרצויה. חושב בקול רם ומשמיע הערכות על מיקומנו. ב-15:15 אנו חולפים על פני קיבוץ פלמחים במהירות של כ-5.5 קשר (כ - 10 קמ"ש) ורואים את חוף ראשון ואת ארובת רידינג. ארז מחליט ל"עלות למעלה". כדי לאזן את הסירה כולנו מתיישבים על צידה המערבי מעל הרוח. בחוץ נעים. בפנים - חם. הסירה שוכבת בזווית של כ-15 מעלות, אבל בתחושה שלי היאכטה מאונכת למים.

ארז ורדי, הסקיפר. רצה לתפוס מקום טוב בקו הזינוק

מהאורבניות אל המרחבים הכחולים הפתוחים

אחרי כחצי יום קולטים שבים תחושת הזמן משתנה לגמרי. בנוסף, לוקח זמן להפנים את המעבר מהאורבניות אל המרחבים הכחולים הפתוחים - שמיים יפהפיים (אני לא מפסיקה לצלם עננים, מהים הם נראים אחרת). נותרו עוד כשלוש שעות הפלגה ואני מרוכזת במבט אל יפו. אל הפארק החדש של מדרון יפו והנמל, אל כיפות המסגדים והחוף, זה שינוי מרענן לנוף רבי הקומות של ערי החוף מולן חלפנו.

בשעה 15:00 כשמגדלי תל אביב מתגלים באחת, אני מנסה לזהות את המוכרים לי. האפרפרות של מגדלי עזריאלי משתלבת בצבעי הים והשמיים ומהים הם לא בולטים כלל. הרוח עולה, ועם החרטום להרצליה, ארז מסביר את האסטרטגיה שלו. זה הרגע לציין שהצוות התחרותי הם תלמידיו והשיוט הוא סוג של אימון פרקטי.

אנחנו לא מפסיקים לנשנש, ופלים, שוקולד וחלבה. מסביב רק כחול ושקט מאוד. אני קולטת כמה חשוב לשמור על מינון נכון של שיחות ודיבורים בעת ההפלגה. איריס מנמנמת. גיא קורא את המדריך למצוינות. אמנון ואיציק משוחחים. היום היה רגוע. יכולנו לעקוב ולהתרגש עם שחרורו של גלעד שליט.

וככה החוף נראה מהים

לראות את הרוח

לאט לאט אני לומדת את הסלנג המקצועי, עולם מושגים חדש מתגלה בים - למשל, כשהוא אומר "נסגור להם לירכתיים", הוא מתכוון ל"נסגור פערים". לפי ה"ברבורים"- האדוות הלבנות על הגלים, מזהים את עצמת הרוח, שפוגעת בקצות הגלים ויוצרת קצף. ככל שהים לבן זאת אומרת שיש לנו יותר רוח. ארז מסתכל לצדדים, לשמיים ולאופק ומראה לי איך הוא "רואה" את הרוח שקובעת הכל.

בשעה 16:00 אנחנו נקשרים לרציף בהרצליה, מתחברים לחשמל, מטעינים ניידים וצועדים למקלחות. אחר כך מתחשק לנו לראות סרט, אך בקניון הסמוך אין בית קולנוע, כך שאנו מתיישבים באחת מהמסעדות. בגלל הקניון והדוכנים, המרינה בהרצליה היא מקום מסחרי לגמרי. יש בה דוכנים והופעות ואפשר לטייל לאורך טיילת הרצוג. בלילה מגיע שי לוי חובב שיט שגר ביובלים בגוש שגב, ומצטרף ליום הפלגה אחד.

ככל שהים לבן זאת אומרת שיש יותר רוח

19 לאוקטובר יום רביעי ערב חג. בוקר במרינה בהרצליה

בשבע כולנו כבר ערים ושותים קפה. תחושת הקרבה כבר התהדקה - אפשר להופיע בטרנינג ושיער סתור משינה. אנחנו חותכים ירקות, איציק שהוא בשלן חובב - מתבל. גיא מקלף ביצים קשות ועל השולחן יוגורט, גבינות, זיתים וקפה. אנחנו גם מכינים סנדוויצ'ים מפרוסות לחם הולנדי משובח ומאכסנים אותם בקופסה סגורה. לפני היציאה הזמן קצר ובעת ההפלגה הכול סגור. פעולה פשוטה כמו מריחת גבינה על פרוסת לחם - כמעט ולא אפשרית בגלל הטלטולים.

בתדריך הבוקר מברך מנהל המרינה בהרצליה את המשתתפים. הוא מודיע שבגלל הרוחות החזקות וגובה הגלים ייתכן קיצור המסלול לחדרה. המקצה העממי והתחרותי מזנקים יחד בשעה 10:00 על דגל F. רגע היציאה מהמרינה מרגש - מכל הצדדים רואים עשרות יאכטות ויש מתח באוויר. הגלים אכן בגובה כשלושה מטר ומולנו בתי המלון של הרצליה.

"אני רוצה לגנוב את החוף", צועק ארז ומוסיף "הסירה הזאת יודעת להפליג רק ברוחות חזקות", לכן הבוקר ארז במצב רוח טוב עם רוח במהירות של כ-7 קשרים (כ-12 קמ"ש) ומוזיקה מ- 88FM. "מוכנים לסיבוב? סיבוב! העבר חלוץ. סוס ימינה. אני רוצה להגיע לרוח אבל במגמות חילופים, כי הים עלה והגלים קרוב לחוף". לפי הוראותיו האקשן מתחיל.

מכל הצדדים רואים עשרות יאכטות ויש מתח באוויר

ב-10:45 רואים את רכס הכורכר והגבעות בארסוף. בגלל שהגלים עלו והרוח מתגברת, מודיעים בקשר על סיום התחרות מול מזח פריקת הפחם בחדרה. אנו בתחרות צמודה עם היאכטה "שיינה". סופסוף קצת מתח ואדרנלין על קו הגמר. בסוף אנחנו משיגים אותה בחצי דקה ולוקחים מקום שלישי.

כשהסערה גוברת, איריס וגיא חשים בחילה ויורדים לישון. שיוט יכול להפוך לסיוט אם לא מרגישים טוב. הטלטולים מעייפים, עם חשיכה נהיה ממש קר. כשאורות חיפה מנצנצים, אני תופסת תנומה בתא ומפסידה את מראה הגנים הבהאים ואת האקשן סביב המעקף של אונייה ענקית בכניסה לנמל. בשעה 20:30 אינדומלה נקשרת במעגן.

אני מתעוררת ועולה לסיפון ורואה לראשונה את המרינה היפה מתחת למדרון הכרמל הצפוני, מוקפת עצים וצמודה לפארק הקישון המתחדש.

סופסוף קצת מתח ואדרנלין על קו הגמר

נוהל סיום

קושרים, שוטפים ומנקים, מכניסים חפצים אישיים לתיקים. ולפני הפיזור - גיא מכין קפה שחור עם אחד או שניים סוכר. בשעה 21:30 אנחנו נפרדים בנשיקות ובחיבוקים.  

אחרי שלושה ימים בים הפתוח, כשאנו חוזרים לעיר, אני חשה בעוצמה רבה את תחושת הצפיפות האפורה בשכונה שבתיה צמודים ורחובותיה כה צרים. המעבר ממרחבים פתוחים של ים ושמיים כחולים - חד ומכה בי. שיוט זו חוויה מצטברת. אני דווקא אזכור את יום הסערה הארוך, וכמובן את החברותא ותחושת שיתוף הפעולה בצוות. בים, כמו בחיים אין שליטה. יום רגוע ויום סוער. הים מלמד אותנו להכיר את מצב הרוח, להתכוון למטרה, לשאוף למצוינות, לשמור על איזון עדין.

• אלישבע זלצר כותבת את הבלוג המשוטטת