אהרן ברק: ביניש הצליחה בתקופה הקשה מכולן
"המלחמה העזה ביותר מעולם במערכת המשפט", מוגדרים מאבקי נשיאת העליון הפורשת עם שרי המשפטים: כוח מוגזם לשופטים או ניסיון השתלטות פוליטי? הפסיקות שימשיכו להדהד בהיכלים בעידן גרוניס, וגם הנעל ההיא. סיכום כהונה רותחת
בירושלים תתכנס היום (ו') הוועדה לבחירת שופטים כדי לבחור רשמית בשופט אשר גרוניס לנשיא בית המשפט העליון. זו תהיה כנראה הישיבה הרגועה ביותר של הוועדה מאז מונתה לעמוד בחזית הרשות השופטת דורית ביניש, שתפרוש בסוף החודש, ביום הולדתה ה-70. "תקופת הנשיאות שלה הייתה קשה, אולי הקשה ביותר. יותר קשה מתקופתי שלי", אמר ל-ynet הנשיא הקודם אהרן ברק, לסיכום חמש שנים וחצי של כהונת האשה הראשונה בתפקיד הבכיר ביותר במערכת המשפט.
לנעל שהושלכה על ביניש לפני כשנתיים באולם בית המשפט, שפגעה גם בפניה וגרמה להלם לא קטן, היא התייחסה כאל מקרה חד פעמי, "של אדם מתוסכל שהיא אף פעם לא שפטה אותו". פיני כהן, שנשלח לשלוש שנות מאסר (ובהמשך קוצר עונשו לשנתיים) לא ייזכר כנראה בדברי הימים של המשפט הישראלי. אבל מאבקים מסוג אחר לגמרי שאפיינו את עידן ביניש, מלאי יצרים לא פחות, יהדהדו בין קירות היכלי הצדק, מליאת הכנסת ושולחן הממשלה כנראה גם הרבה אחרי פרישתה.
חודשים מספר אחרי תחילת כהונת ביניש, ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט מינה את פרופסור דניאל פרידמן לשר המשפטים. בין פרידמן לביניש שררה מתיחות עוד קודם לכן, על רקע סירובה למינוי פרופ' נילי כהן,
פרידמן היה נחוש להוציא לפועל שורת שינויים ארגוניים ומערכתיים שנתקלו בהתנגדותה החריפה של ביניש, בין היתר סביב מה שנחשב לבבת עיניהם של נשיאי העליון: מינויי השופטים. אנשי "מחנה ביניש" שכלל שופטי עליון בדימוס, שחררו את חרצובות לשונם ותקפו בחריפות את השר. מנגד ענו ב"מחנה פרידמן", שכלל בעיקר פרופסורים ופוליטיקאים, וביקשו לרסן את כוחה של הרשות השופטת.
"שופטי העליון בדימוס צריכים לזכור שבית המשפט העליון אינו שייך להם", אמר הגורם הבכיר. "פרידמן שהוא השר הממונה רצה לקדם רפורמות שהאמין בהן, וחשב שיקדמו את מערכת המשפט. ביניש וחבריה לא חשבו ככה, וכבר אי אפשר היה לעצור את כדור השלג".
"לקחה את המאבק יותר מדי אישית"
"הנשיאה ביניש הייתה נתונה למתקפה אישית חסרת פרופורציות", אומר מנגד שופט העליון בדימוס, יצחק זמיר. "היא יכלה להתקפל אבל היא לא כזו ולא עשתה זאת. היא נאבקה ולא ויתרה והצעות שפרידמן רצה לא הצליחו". כאן ניתן לציין בעיקר את ניסיונותיו לצמצם את זכות העמידה בפני בית המשפט העליון ולהגביל את האפשרות לפסול חוקים, בניגוד למדיניות "הכול שפיט" שהנחיל ברק.
מן הצד השני, פרידמן שינה חרף ההתנגדות כללים ונהלים - כמו ביטול הצורך במינוי זמני לעליון לפני מינוי קבע (שמשמעו החלשת כוח השופטים במינויים), והגבלת משך כהונת נשיאי בתי משפט שלום ומחוזי.
בשיחה עם ynet, ברק מסביר שתקופת ביניש הייתה הקשה ביותר לנשיא כלשהו, "הן ביחסי בית המשפט העליון עם שר המשפטים והממשלה, והן עם הרשות המחוקקת. היו ניסיונות קשים לפגוע בעצמאות בית המשפט וביכולת שלו לשמור על זכויות הפרט, אולם ביניש עמדה בהם יפה".
לעומתם טוען גורם משפטי בכיר כי ביניש לקחה את הוויכוח למחוזות מיליטנטיים מדי: "אם פרידמן מציע משהו ששונה מדעתה, זה לא נקרא תקיפה". גורם נוסף, כיום בכיר במערכת המשפט, מסכים: "היא לקחה את זה כמשהו אישי נגדה. גם אם לא מסכימים, לא צריך לעשות מזה סכנה קיומית".
בתחילת השבוע, בשיחת סיכום עם כתבים, ביניש התייחסה ליחסים עם פרידמן. "לא הייתה אידילה", היא ציינה במה שנראה כלשון המעטה. "אני לא מתגעגעת, אבל עבדנו ביחד. לא הכול ניצוצות. המפגשים היו לגמרי קורקטיים וענייניים".
נאום ים המלח
עם כניסת בנימין נתניהו ללשכת ראש הממשלה, מונה בהסכמת אביגדור ליברמן יעקב נאמן לשר המשפטים, והיה נדמה שהסערה תשכך. על פני השטח הוויכוחים התמתנו, אלא שמאחורי הקלעים המאבק נמשך ונאמן ניסה לשמר את רוב הרפורמות של פרידמן. גם את היחסים איתו היא הגדירה "קורקטיים".
"נאמן אוהב לעשות דברים בשקט ולא ברעש. אין ספק שמבחינת ה'ראש' הוא אותו דבר כמו פרידמן", אמר גורם בכיר במערכת בתי המשפט.
גם תחת נאמן, המינויים היו סלע מחלוקת רציני. "השרים סירבו להיות חותמת גומי של נשיאת העליון, וכוח השופטים הצטמצם מאוד", טוען שופט בכיר. גורם אחר מזכיר שביניש נכנעה למעשה ונאלצה להסכים למינויים לעליון שלא רצתה, כדוגמת ניל הנדל ונועם סולברג: "חלק גדול מהמינויים בתקופתה לא היו מינויים שלה".
השופטת בדימוס אילה פרוקצ'יה, שהייתה חברה בוועדה לבחירת שופטים עד פרישתה לאחרונה, לא מסכימה: "מטבע הדברים ההליך נעשה בהתחשב ברצונות ובבחירות של כל החברים. לא הייתה התפשרות על רמת השיפוט". גם לדברי ברק "המינויים בתקופת ביניש היו ראויים. תמיד חיפשנו את הטובים ביותר, כולל מהמגזר הפרטי", הוא מזכיר, נוכח המינויים של חנן מלצר ויורם דנציגר, עורכי דין פרטיים שהיו בחירות של פרידמן. השופט בדימוס זמיר מתעקש שביניש סירבה לקבל תכתיבים "למרות האיום שאם השופטים לא ימונו זו תהיה פגיעה קשה בבית המשפט העליון. היא הצליחה להביא לבחירה מאוזנת וראויה".
לפני כחודשיים וחצי הפתיעה ביניש את הנוכחים בכנס בים המלח ותקפה בנאום לוחמני שטרם נשמע כמוהו מצדה שרים וחברי כנסת, אותם האשימה ב"מסע הסתה". "גורמים פוליטיים ניסו באמצעות יוזמות חקיקה לצמצם את סמכות בג"ץ ואף להשפיע על הרכב הוועדה לבחירת שופטים כדי לערער את מעמד בית המשפט העליון,
הנשיאה הצליחה לסכל זאת, וזהו אחד מהישגיה הגדולים", אומר זמיר. פרופסור מרדכי קרמניצר יוצא גם הוא להגנת ביניש, "שעמדה יפה מאוד בפרץ ההתקפות נגד בית המשפט".
לעומתם, השר לשעבר פרידמן רואה בנאום בעיה לא פשוטה. "התבטאויות פומביות של נשיאי בית המשפט העליון בנושאים שבמחלוקת, לרבות מתיחת ביקורת על פוליטיקאים, אינן רצויות ואינן מועילות לבית המשפט. עובדה שכאשר ביניש מתחה ביקורת על השר לנדאו התוצאה הברורה הייתה שהוא יגיב על כך בטלוויזיה, וברור שהתוצאה אינה פועלת לטובת בית המשפט".
המורשת: נגד כוחות פוליטיים
עיון בכמה פסיקות בולטות מתקופת ביניש מראה כמה הלכות ותקדימים חשובים, וגם מעוררי מחלוקת. "הנשיאה ביניש הקפידה מאוד לשמור על זכויות האדם וערך כבוד האדם, בעיקר האדם החלש הזקוק להגנה", אומר השופט בדימוס זמיר. ברק, שביניש נחשבת במובנים מסוימים ממשיכת דרכו, מדגיש שהיא "העמידה לנגד עיניה את ההגנה על זכויות הפרט", אבל לא רואה הבדל בעניין זה בין כל נשיאי העליון לדורותיהם.
| 2000 | הרבה לפני שהפכה נשיאה, ביניש קבעה בדעת רוב כי יש לאסור הכאת ילדים למטרות חינוך, בניגוד להלכה שהיתה נהוגה עד אז. "ענישה מכאיבה ומשפילה כשיטת חינוך מפרה את זכותם הבסיסית של הילדים לכבוד ולשלומות הנפש והגוף" |
| 2006 | הלכת יששכרוב: ביניש קובעת כי אם ראיה שהושגה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם בהליך הוגן - יש לפסול את הראיה |
| 2007 | ביניש מחייבת את המדינה למגן את בתי הספר בשדרות: "הקצאת הסכום המצוין נדרשת על מנת להגן על חיי אדם מפני איום בטחוני יומיומי ממשי וקונקרטי שחשופים לו אלפי תלמידים" |
| 2008 | פרשת קצב: בדעת מיעוט ביניש קובעת כי יש לבטל את עסקת הטיעון המקלה עם הנשיא לשעבר, שבהמשך הורשע באונס. "פגמים מהותיים בהליך קבלת ההחלטה", נימקה |
| 2009 | בפסק דין נדיר בהרכב מורחב, ביניש בדעת הרוב מבטלת חוק של הכנסת ואוסרת על הפרטת בית סוהר. "שיפור תנאי הכליאה תוך חיסכון כספי מירבי אינה שקולה לנזק הנגרם כתוצאה מהפגיעה בזכויות האדם של האסירים" |
| 2010 | בפסק דין בעניין גמלת הבטחת הכנסה לאברכים קובעת ביניש כי יש לבטל את הסעיף התקציבי, בשל פגיעה שאינה מידתית בזכות לשוויון |
| 2012 | חוק האזרחות לאיחוד משפחות פלסטינים וישראלים לא מבוטל, ברוב של 5 מול 4. ביניש בדעת המיעוט, סבורה שיש לבטלו עקב פגיעה בלתי מידתית בזכות לחיי משפחה ובזכות לשוויון |
אז איזו מורשת משאירה ביניש לדורות הבאים? ואיזה בית משפט היא משאירה לגרוניס, שנחשב שמרן יותר ונבחר על כנפי חוק בכנסת שכונה על שמו? "אני מקווה שבית המשפט העליון ימשיך להיות צנוע וקשוב לזעקות האזרח והמיעוט", אמרה ביניש לסביבתה הקרובה בימים האחרונים. לפי ברק, "זהו מושג שצריך להתייחס אליו בטווחים של זמן. ניתן לומר שהנשיאה ביניש חיזקה והגבירה את המורשת הקודמת וביצעה את עבודתה בצורה מצוינת".
השופטת בדימוס פרוקצ'יה, שיחסיה עם ביניש נחשבו קרובים, בטוחה שעם השנים "ביניש תיזכר ותבלוט לא פחות בפרספקטיבה היסטורית. התרומה של הנשיאה למשפט עצמו גדולה מאוד. היא הפגינה אומץ לב ציבורי, זהירות ואחריות בהפעלת שיקול הדעת". זמיר מסמן שוב את מוקד הקדנציה: "המורשת של ביניש היא מורשת של מאבק נגד כוחות פוליטיים לשמירת עצמאות, הסמכות והמעמד של בית המשפט העליון".
בסביבתה הקרובה של ביניש אומרים שטרם החליטה מה לעשות לאחר שתפרוש. היא עצמה ציינה: "לא אהיה מבקרת המדינה ולא נשיאה. כרגע אני עוד לא יודעת מה לעשות". בסביבתה של ביניש לא פוסלים את האפשרות שבעתיד עוד נראה אותה עוסקת בנושאים הקרובים ללבה, כדוגמת חינוך. דבר אחד בטוח - ב-28 בפברואר תופיע ביניש בפעם האחרונה על כס השיפוט בבית המשפט העליון.
לפנייה לכתב/ת 
