החברים של אלכס
הגיע הזמן לומר בקול גדול: לאלכס גלעדי חשובה יותר אחדות התנועה האולימפית ממאבק על זכר ספורטאים ישראלים שנרצחו. בכל פעם שעולה נושא הנצחת חללי מינכן הוא שותק ומשתיק - וכולם חוששים להרגיז אותו. עכשיו זה נגמר. וכל הכבוד לשרה לבנת
כל הכבוד לשרת הספורט לימור לבנת. סוף סוף מישהו אומר בקול רם, מה שרבים מלחששים בשקט. הגיע הזמן לחשוף את אחד הסודות הכמוסים בספורט בישראל: אלכס גלעדי, הנציג שלנו בוועד האולימפי הבינלאומי, מתנגד לדרישה לדקת דומייה בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים. כמו לפני בייג'ינג, אתונה, אטלנטה, ברצלונה, אלכס גלעדי יטרפד כל ניסיון לדרוש דקת דומייה לזכר י"א נרצחי מינכן בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון.
- לונדון 2012:
העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
גלעדי הוא אזרח העולם. לפעמים נדמה שאחדות התנועה האולימפית חשובה לו יותר ממאבק על זכר ספורטאים ישראלים שנרצחו. כשהוא מגיע לחופשות מולדת בישראל, בין טקס לקבלת פנים, הוא מודאג מהאפשרות שמדינות ערב יאיימו לפרוש אם ישראל תדרוש דקת דומיה.
איש העולם הגדול. גלעדי(צילום: אורן אהרוני)
האמת שאלכס גלעדי לא הגיע לוועד הבינלאומי כנציג ישראל. הוא יצר קשרים עם רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC כשהפיק את שידור
הדרישה של השרה
לבנת: "גלעדי - דאג להנצחה מכובדת של הי"א"
אורן אהרוני
הנשיא פרס אירח את המשלחת ללונדון. שרת הספורט ביקרה את חבר הוועד האולימפי הבינלאומי בנושא דקת הדומיה לחללי מינכן: "ארה"ב וגרמניה השתכנעו, הוא לא". גלעדי ל-ynet ספורט: "זכותה לומר זאת". פרס: "עיני העם נשואות אליכם", נתניהו: "רוצה שתחזרו עם מדליות ממתכת, לא משוקולד"
נכון שכאשר צריך לסדר במוסדות הבינלאומיים פאשלות ומחדלים של הספורט הישראלי, עדיף שיישב בפורומים הללו ישראלי ולא איראני. הבעיה שכאשר הנושא הוא הנצחת זכר י"א חללי מינכן גלעדי שותק ומשתיק. מנסה למנוע מאחרים להתערב. וכך בכל ארבע שנים, כשמשפחות הקורבנות מנסים להעלות את הדרישה לדקת דומייה בטקס הפתיחה, הם עושים זאת בשפה רפה, מחשש שירגיזו את אלכס.
כל הכבוד לה. לבנת(צילום: אוהד צויגנברג)
לא מזמן הצגתי פנייה של פרופסור וקבוצת סטודנטים מהאוניברסיטה הקתולית בוושינגטון, ששמעו על הרצח, נחרדו, ומנהלים מאז קמפיין למען הנצחת הי"א. ואיפה הנציג שלנו? לטענתו עדיין לא הגיע הזמן. מתי יגיע הזמן? בעוד 80 שנה? לא פשוט יותר להגיד שהקוקטיילים חשובים לך יותר מכמה משפחות שעושות רעש?
חגיגה אולימפית ב-ynet ספורט:
כיפת ברזל של העסקונה
הביקורת הקשה ביותר על אלכס גלעדי היא בעניין החיפוי שהוא נותן למנהלי מוסדות הספורט בישראל. מדובר במקרה מיוחד של אדם שהצליח בחוץ וצנח לוועד האולימפי הישראלי מלמעלה, ובמקום לנצל את מעמדו הרם (באמת), כדי לעשות סדר ולנקות שחיתות ואי הסדרים, הפך ל"כיפת ברזל" של העסקונה.
לא אשם שאנשים גרועים מנהלים את הספורט. גלעדי(צילום: אורן אהרוני)
בכל פעם שהמדינה, באמצעות משרדי הספורט, המשפטים, רשם העמותות או בתי המשפט, מנסה לעשות סדר בהתאחדות לכדורגל, באיגוד הכדורסל או בוועד האולימפי הישראלי, לובש גלעדי את החליפה של האיומים, מתנפל על מי שמעז לחשוב על שינוי ומאיים שישעו אותנו מתחרויות הספורט הבינלאומיות.
עוד טורים של אריה מליניאק
אלכס גלעדי לא אשם שאנשים גרועים מנהלים את הספורט בישראל. הוא רק דואג שהם יישארו שם. אבנר קופל, שנחקר בחשד להעלמת מסים, ישב במעצר בית וקופת שרצים תלויה ועומדת נגדו עדיין בפרקליטות מיסוי וכלכלה, הוא המתמודד היחיד בבחירות ליו"ר איגוד הכדורסל.
עור של פיל. ורשביאק(צילום: אורן אהרוני)
בשבוע שעבר תהיתי, למה שמעון מזרחי ממכבי, יצביע נגד ידיד המחלקה צביקה שרף ויתמוך באויב המחלקה והוגה הפיינל־פור אבנר
דרך צלחה
שמעון פרס: "הצלחתכם היא הצלחת המדינה"
אברהם תשובה
נשיא המדינה אירח במשכנו את חברי המשלחת הפראלימפית למשחקים בלונדון: "עיניה של מדינה שלמה יהיו נשואות אליכם ויעקבו אחריכם באהבה ובתמיכה"
אתם הבנתם? מכבי תומכת בנציג הפועל (שהוא בעצם יו"ר בית"ר) כי בתמורה מכבי תקבל כנראה מהפועל ומבית"ר (קופל הוא גם חבר מליאת הוועד האולימפי) תמיכה בהמשך כהונתו של צבי ורשביאק ממכבי כיו"ר הועד האולימפי.
אילו ורשביאק היה טלית שכולה תכלת, ניחא. קומבינה היא חלק מהפוליטיקה של הספורט. אבל האיש הושעה לא מזמן ממועצת ההימורים בהוראת היועץ המשפטי לממשלה. ורשביאק נתפס מקבל מעיריית נס־ציונה מאות אלפי שקלים, כדי שידאג להקצבת מיליונים לבניית אצטדיון כדורגל בנס ציונה, מכספי קרן המתקנים בה היה חבר.
הדגל האולימפי בחצי התורן באולימפיאדת מינכן(צילום: Gettyimges)
במקום מתוקן אדם כזה היה משעה את עצמו גם מהוועד האולימפי, או שהיה מושעה. אבל אנחנו חיים במדינה לא מתוקנת, לוורשביאק יש עור פיל, והוועד האולימפי הישראלי
רצח הי"א במינכן
פצע פתוח
רפאל נאה
כמעט 40 שנה חלפו מאז רצח י"א הספורטאים הישראלים במינכן. רפאל נאה, שליח "ידיעות אחרונות" חוזר לאותה אולימפיאדה מקוללת, משחזר את הטראומה הלאומית מזווית אישית, ומבטיח: נזכור ונזכיר אותם תמיד, גם אם העולם מעדיף לשכוח
בוועד האולימפי הבינלאומי מתגלגלים סכומי עתק, וכל החלטה על אירוח אולימפיאדה שווה מיליארדי דולרים. כמה מראשי הוועד כבר נתפסו בעבר בשוחד, שלקחו כדי שסולט לייק סיטי תארח את משחקי החורף 2002. אין לי ציפיות מראשי המוסד הזה. אבל אם ישראלי כבר נמצא בעמדה קדמית כל־כך, לפחות שיעשה רעש פעם בארבע שנים, למען דקת דומייה לזכר ספורטאים שבאו להילחם במגרש ונרצחו בחדריהם בכפר האולימפי.
ז'אק רוג' עם פרס. מה יחליט הוועד האולימפי הבינ"ל?(מארק ניימן/לע"מ)
המדינה לא צריכה להתערב בספורט, אלא במקרי קיצון. אבל כאשר הספורט במצב כל־כך גרוע, המדינה לא יכולה להמשיך להזרים כספים ולתת לעסקנים לעשות ככל העולה על רוחם. אם לא היו מצילים את איגוד הג'ודו מהמפגע שקרוי אדי קואז, בעוד שנתיים־שלוש לא היה ג'ודו. אגב, גם קואז הוא תומך של ורשביאק בוועד האולימפי. טוב היה גלעדי עושה, אם במקום לאיים על המדינה שלא תעז לעשות סדר במוסדות הספורט, היה עושה את הסדר בעצמו.
לי יש דעה מאוד קיצונית. מדינת ישראל צריכה לסגור את הברזים למוסדות הספורט שאינם מנוהלים באופן תקין, לפזר את ההנהלות, לקיים בחירות דמוקרטיות, ולקחת את הסיכון שנושעה מתחרויות בינלאומיות לשנה שנתיים. הנזק לא נורא. היורוליג לא קשור לדייסה הזאת, לצ'מפיונס ליג, ליורו ולמונדיאל לא נגיע ממילא. עד המשחקים האולימפיים הבאים יש ארבע שנים לעשות סדר, וחבל שאלכס גלעדי, שהיה יכול להיות הפתרון, הוא הבעיה.
לפנייה לכתב/ת 
אלכס גלעדי
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
