ארץ זבת חלב ודבש: הפירות והירקות שלא תטעמו
הישראלים אוהבים פירות וירקות יותר מכל אומה בעולם, אבל גדלים פה זנים מעולים שמשווקים קודם כל לחו"ל ולפעמים רק לחו"ל, וחלקם לא משווקים בכל חלקי הארץ. מי שמע על מג'הול מופחת סוכר, אור, אדמוניה, פלפל ללא גרעינים ותפוח אדמה עם טעם? ולאן נעלם האפרסק הצהוב?
כשאיילת נסעה לטיול בצפון הארץ, היא פגשה בפרי שלא הכירה: נאשי: אגס בצורת תפוח. היא מעולם לא נתקלה בפרי הזה קודם לכן, למרות שהוא גדל בישראל ואף שווק בעבר ברחבי הארץ. בטיול לרוסיה, דורי טעם אפרסקים מתוקים במיוחד. מייד אין איזראל. בשווקי אירופה ניתן למצוא תמר מג'הול מופחת סוכר, פרי עסיסי, לח במיוחד וממכר. גם הפרי הזה – מקורו בישראל.
- לקראת החג הסלט מתייקר: עגבניות ב-13 שקל
- הרשתות: "אסם זו החברה הבאה שתעלה מחירים"
- מבקר המדינה: משרדי הממשלה פגעו בצרכנים
- השוק החופשי עולה לכם ביוקר
שנים חשדנו שהפירות והירקות הטובים ביותר נשלחים בכלל לייצוא. מסתבר שזה נכון, כולל פירות וירקות שאנחנו כלל לא מכירים בארץ. שאלנו חקלאים ואנשי משרד החקלאות, מדוע זה כך ומה בדיוק משולח אל מעבר לים ומפספס את החיך שלנו. הם סיפרו על פירות שמשביחים את שם ישראל בעולם, אך לא בהכרח מגיעים מיד לסל הישראלי. כולם הדגישו, שרוב התוצרת המעולה מגיעה במקביל או בסופו של דבר גם לשווקי הארץ, בצורת עודפי יצוא וגידול לשוק המקומי, אבל החלטנו בכל זאת לבדוק מהם הפירות והירקות שמגדלים בארץ והצרכן הישראלי מפספס.
"הישראלים, זה עם שאוהב פירות בצורה מטורפת, אין לזה אח ורע בעולם", טוען יו"ר ענף הפירות במועצת הצמחים, רני ברנס. "אוכלים פה כמויות אדירות. הישראלים כל כך אוהבים פירות, שהם לא יודעים שאין פרי כל השנה, שיש דבר כזה עונתיות. אותו הדבר בירקות".
אם ככה, למה יש פירות וירקות שלא נמכרים בכל רחבי הארץ, או כאלה המיועדים לייצוא בלבד? ולמה השוק האורגני למשל, מיועד בעיקר לייצוא? מחיר טוב ושוק ענק, אומרים החקלאים, הופכים את "חו"ל" לשוק אטרקטיבי בהרבה מזה המקומי. אם כי גם המקומי חשוב, לניסוי וטעייה ולעודפים. יש ענפים מוטי ייצוא מובהקים, כאבוקדו, מנגו, פלפל ואפרסמון ויש ענפים שלא מייצאים כלל, כמלפפונים ותפוחים (למעט הייצוא הדרוזי לסוריה). בענפי הייצוא, יש כמה גידולים שבעולם הם כבר מבוססים ועבור הישראלי הם חידושים, למרות שהם גדלים לו מתחת לאף. לפעמים הסיבה היא הצרכן הישראלי, שלא מקבל שינויים בקלות.
הפירות והירקות המיוחדים שהצרכן הישראלי לא מכיר, מתגלגלים לשווקי חו"ל בשלושה נתיבים: השבחה של ענפי יצוא ושכלולם בהתאם לדרישות שמעבר לים; פירות וירקות "בהתאמה אישית" קרי – רשת סופרמרקטים בחו"ל מבקשת מחקלאי לגדל עבורה פרי או ירק מסוים שאת זרעיו היא טיפחה; והמצאות או השבחות ישראליות, שנוצרו כדי ליצור ענף חדש או לכבוש שווקים חדשים.
מג'הול מופחת סוכר –המצאה ישראלית שנמכרת בחו"ל
המצאה ישראלית כזאת היא תמר מג'הול מופחת סוכר, המכונה "מג'הול עסיסי במיוחד". "המג'הול מוכר בארץ, אך מג'הול עסיסי במיוחד - לא מוכר בארץ", מספר אמנון גרינברג מנהל מו"פ (מחקר ופיתוח) ערבה דרומית.
"השיווק החל לפני כמה שנים, כשאחד המגדלים עלה על הרעיון. קוטפים את התמר מוקדם כך שהוא יותר עסיסי ולח ומופחת סוכר וקלוריות. משווקים אותו טרי, כי כשמייבשים אותו, אחוז הסוכר דומה למג'הול הרגיל. אנחנו מוכרים אותו רק באירופה, בעיקר בבריטניה. אנחנו מטפלים בשרשרת הקירור כרגע ונעשה הכל כדי שהוא יהיה יותר נגיש וזמין גם לצרכנים בארץ".
חיים אורן, מגדל ועובד משרד החקלאות מסביר: "זה מג'הול בשרני וענק, דל קלוריות וכל כך טעים שאי אפשר להפסיק לאכול אותו. הוא נקטף מייד עם תחילת ההבשלה ולכן כמות הסוכר בו מופחתת, והוא מקבל מחירים גבוהים כי הגדיד שלו נערך יום כן יום לא והוא נגדד 'אחד, אחד'. התחלנו לשווק אותו בצרפת, גרמניה, רוסיה ובריטניה לפני 7 שנים ורק לפני 3 שנים בישראל, שיווק די מוגבל. האירופאים פשוט אוכלים לנו את הכל".
באירופה מקבלים מחיר יותר טוב.
"כן. את זני התמרים האחרים אנחנו מוכרים לקמעונאים ב-10-2.5 שקלים לק"ג ומג'הול ב-19 שקלים לק"ג, בעוד שמג'הול מופחת סוכר אנחנו מוכרים ב-27 שקל לק"ג. אנחנו מביאים כך מטבע זר לישראל. פה יש רק 7-6 מיליון איש ובאירופה מאות מיליונים ולא מעט מוסלמים ותמר זה מוצר שקשור בדת. בארץ התחלנו לשווק זן של תמר אנברה שלאחרונה נטען שהוא 'הכותפת הגסה' מהגמרא, ונוצר לו ביקוש בקרב יהודים חובשי כיפה".
גויאבות ללא ריח ורימונים יפים במיוחד
בתערוכת פירות שנערכה בקרייה החקלאית בראש"לצ השבוע, הוצגו לרוב פירות שמשווקים גם בארץ, אבל מצאנו כמה שלא. יוניס מוג'ירה, מגדל גויאבות, סיפר על זן חסר ריח, שמשמש בעיקר לייצוא. "לישראלים הריח פחות מפריע. יש לזן הזה חיי מדף טובים יותר ויותר ויטמין סי". יצחק קוסטו ממשרד החקלאות אמר לנו שלמעלה מ-50% מהרימונים הולכים לייצור, "הפרי היותר יפה, כמובן", אמר. "מה שמשווק בישראל אלה עודפי ייצוא".
באבוקדו, יש זנים שנמכרים רק בארץ ויש שנמכרים רק בחו"ל. את זן פינקרטון, למשל, מייצאים בלבד, אבל את זן גליל, מוכרים רק בארץ כי הוא לא מחזיק מעמד במשלוח. "הייצוא משלם הרבה כסף אז תמיד רוצים ללכת לייצוא", אומר קוסטו. "מצד שני, יש עיתות שגם השוק המקומי משלם טוב, אז למה ללכת לכל הבלגן הזה של הייצוא"?
הדרים: אחרי שכבש את אירופה, אור הגיע לישראל
בענף ההדרים השליט הבלתי מעורער הוא "אור", קליף (קלמנטינה) מתוק וארומטי, פופולרי מאוד בשווקי אירופה שמחזיר תהילת עבר להדרים מישראל. תפוזים? הם הולכים ונעלמים מהשוק, כך מסתבר. הצרכנים מתעצלים לקלף אותם. ואיפה אפשר למצוא את אור? עד לפני כמה שנים: כמעט אך ורק באירופה. לאחרונה הוא הגיע גם לשווקי ישראל ובחורף הקרוב נראה ממנו יותר ויותר, שכן בשל פופולריותו מעבר לים הוא הפך לנטיעה העיקרית בענף.
"60% מענף ההדרים מיועד לייצוא", מסביר המגדל והמפתח ניר טאוב, "הייצוא דורש פירות חסרי זרעים והשוק המקומי נהנה מזה בעונת הייצוא. לאחרונה אנחנו מפתחים פירות חסרי זרעים בלבד במיוחד אור, זן בעל איכות וטעם טובים. אנחנו מנסים להרחיב את העונה, כי באמצע העונה יש לנו תחרות עם הספרדים. אז כשכל שנה נוטעים עשרת אלפים דונם, גם הצרכנים הישראלים נהנים".
אז למה עדיין מוכרים בארץ פירות הדר עם גרעינים?
"השוק המקומי עדיין לא מספיק מפונק כמו האירופי. שם לא מנומס לירוק גרעינים. אבל גם השוק המקומי יהנה מזה, כי נוטעים עכשיו רק חסרי זרעים".
למה חו"ל קודם לישראל?
"חו"ל לא קודם לישראל. בדרך כלל נוטעים ומשווקים במקביל. זנים בפיתוח משווקים לרשתות בחו"ל לבדיקה לראות אם יש לזה ביקוש".
פיטאיה: "עשינו טעות שייעדנו קודם לייצוא"
יש הבדלי תרבויות בין השווקים. הישראלים אוהבים פירות קשים, האירופים – פירות רכים. הישראלים והאמריקאים אוהבים פירות גדולים – האירופים לא. הבריטים מקבלים אספקה של אפרסק פיתה ונאשי ושזיפים מחודדים וורודים, כי הם אוהבים גימיקים ומוכנים לשלם עליהם כסף, אך בארץ אלה נחשבים לגידולי בוטיק.לפעמים, מה שנחשב בקרב צרכני ישראל לבוטיק, מתגלים כגידולים רחבי שטח, שמשווקים לחו"ל בהיקף רחב. כך למשל קרה עם פיטאיה (פרי הדרקון). אושיות כד"ר ישעיהו קובץ' בעבר ופרופ' יוסי מזרחי בהווה, הביאו לארץ פירות אקזוטיים והשיבו אותם לשווקי העולם, כשהם משופרים ומלאי טעם. פיטאיה, קובו, מרולה הושבחו בישראל אך מרבית הפרי, בעיקר פיטאיה (פרי הדרקון) מיועד לייצוא. "עשינו טעות כשייעדנו את הפירות האקזוטיים קודם כל לייצוא", אמר ל-ynet פרופ' מזרחי.
"בתחילה הטעם שלהם היה לא טוב והטעות היתה שלא ניסינו אותם קודם על השוק הישראלי. עכשיו הטעם שלהם יותר טוב מאשר בארצות המקור. לאחרונה, ניסיתי למכור לתעשייה בישראל מיץ מרולה מופלא בצבע של פיטאיה, אבל אף אחד לא הביע עניין. חוששים פה מדברים חדשים".
פלפלים ללא גרעינים לרשת אחת באירופה
גם בירקות המצב דומה. "הסיבה היחידה שענף הירקות חזק ויציב היא כי יש לו שלושה שווקים: שוק מקומי, ייצוא ותעשייה", מסביר שמשון עומר מענף הירקות בשירות ההדרכה של משרד החקלאות. "כשהמחיר של הייצוא לא אטרקטיבי, מייעדים את הגידולים לשוק המקומי ולהיפך. זו מערכת מאוד בריאה לצרכן המקומי היא מקבלת סטנדרטים גבוהים מאוד של איכות.
"בענף הירקות יש חקלאים שמשווקים רק לחו"ל, בהתאמה אישית: רשת שיווק מבקשת ממטפח לטפח לה זרעים כראות עיניה, כך שניתן יהיה לקשר את הזן הספציפי שנוצר לרשת המסוימת. אחרי שיש בידה את המוצר הייחודי, היא פונה לחקלאי מסוים ומציעה לו לגדל באופן אקסלוסיבי עבורה. למשל, יש חקלאי בערבה, עמוס עוזרי מפצאל, שמגדל פלפלים ללא גרעינים לאחת הרשתות באירופה. זו נישה מאוד קטנה. בדרך כלל החוזה הוא לפרק זמן מוגבל ואז המוצר נפתח לשוק הרחב, אם יש ביקוש.
תפוח אדמה טעים? לא בישראל
מוצר שבקושי מחלחל לשוק הישראלי הוא תפוח אדמה טעים, כך לטענת אלי רג'ואן, מגדל תפוחי אדמה של חברת הגידול אגו: "אני מגדל זנים כמו ראטה, אלֶפה, אנבל, מאריספייפר, שרלוט, שנמכרים בגרמניה, הולנד, אנגליה, אירלנד, בריטניה ואיטליה אבל לא בארץ. בקושי בארץ. אלה זנים הרבה יותר טעימים ממה שאנחנו אוכלים פה, רק שהם נראים פחות טוב, הצבע קצת צהוב יותר ממה שאנחנו רגילים".
בארץ שולט זן בשם ווינסטון, "הוא מאוד תפל עם אחוז נמוך של חומר יבש, אבל הוא יפה, גדול, לבן, מבריק", טוען רג'ואן. "זה מה שהסוחרים מחפשים, הם מסרבים לשים על המדף את תפוחי האדמה שלנו למרות שההבדל בטעם אדיר – פירה, תפו"א בתנור הכל יותר טעים עם הזנים האלה. אנחנו אוכלים בארץ תפו"א יפה ולא טעים.
"הבעיה היא שאנשים מבדילים בין סוגי תפוחי עץ אך לא בין סוגי תפוחי אדמה. יש בורות מוחלטת בתחום. היחידים שמשתפים איתי פעולה זה שופרסל, שמכניסים אותי למותג הפרטי".
כדי להגדיל את נתח השוק בארץ, אגו ימתגו בקרוב את אריזות תפוחי האדמה שלהם בשם: "מאסטר פוטטו", כשבובה של חקלאי שהוא גם תפוח אדמה תשמש כסימן זיהוי.
ד"ר אבי נחמיאס שהשביח את הזנים מספר, שאגו מגדלת 50 זני תפוחי אדמה לפי דרישת לקוחות אירופיים שמשלמים טוב מאוד עבור תפוחי אדמה. "בשקלים זה יוצא מחיר אסטרונומי, שהשוק הישראלי לא מסוגל לשלם. זו סיבה אחת שהזנים לא מצליחים בארץ למרות שהם יוצאים מן הכלל, אמא שלי לא אוכלת שום דבר אחר. סיבה שנייה היא שלמרות שאלה תפוחי אדמה בעל טעם, לעומת הווינסטון חסר הטעם שמשווקים בארץ, קשה להבחין בהבדל מבחינה חיצונית. הווינסטון יפה וגדול יותר בדרך כלל, אז הקונה תמיד יבחר בו, למרות שיש לו טעם של אבקת תפוחי אדמה".
עגבניות לסנדוויץ'? לא בכל הארץ
ירק ממותג נוסף שנאבק לכבוש נתחי שוק בארץ הוא "אדמוניה", שמגדלים במושב תקומה. זה זן של עגבניית תמר מאורכת מהולנד, שמשווקת כעגבניית סנדוויצ'ים – משום שהיא לא מרטיבה אותם. "היא לא משפריצה מיץ כשאוכלים אותה וחיי המדף שלה ארוכים: 3 שבועות", מסביר המגדל, רמי טרבלסי, שמגדל עגבניות בוטיק. "70% מהגידולים הולכים לחו"ל: גרמניה, הולנד ואנגליה, כשבארץ היא משווקת רק ברשת מגה. אנחנו אורזים אותה בצורה מיוחדת ולא כל רשת רוצה לשווק אותה".
היא יקרה יותר?
"כן, אדמוניה יקרה ב-30% כי הזרעים שלה יקרים, היבול שלה נמוך יותר. אם ק"ג עגבנייה בימים רגילים עולה 3 שקלים לק"ג, אדמוניה עולה 5 שקלים לק"ג. יש לזה שוק: כל אמא ששולחת את ילדיה עם סנדוויץ' לבית הספר. אפשר לאכלה כמו תפוח והיא טובה גם לבישול כי יש בה פחות נוזלים ויותר חומר גלם".
בנו אבישי מספר שגם במגה, אדמוניה לא נמכרת בכל הסניפים, "אלא בעיקר בשכונות המבוססות: צהלה, צפון ת"א, היא הולכת מצוין ברעננה וכפר סבא. התחלנו בכל הסניפים אבל באשקלון, למשל, זה לא הלך. המטרה היא כן להתרחב, אנחנו רוצים לשווק לכל הארץ".
פירות יפים - לאזורים שיכולים לשלם
הנה עוד משהו שכדאי לדעת על פירות וירקות: לא משווקים את אותם פירות וירקות בכל אזור בארץ. למשל, ראיתם לאחרונה אפרסק צהוב? לא? חפשו אותו בחיפה.
למה נאשי לא נמכר ברוב אזורי הארץ?
"האגס האסייתי – לא משתווה לאגס שלנו. בתחילה הוא נדרש בגלל הגימיק, אבל האגסים שלנו יותר טעימים".
אך מסתבר שיש פירות וירקות שמתאימים יותר לאזורים מסוימים בארץ. זנים חדשים ופירות יפים ויקרים, אהובים על "אניני הטעם" ואלה שוכנים במרכז הארץ או ביישובים של בעלי השכלה או הכנסה גבוהה.
"כשמבקרים בבית האריזה שלנו שואלים אותי תמיד: 'למה אנחנו לא רואים את הפירות האלה בסופר'?", מספר ברנס, "זה כי כולנו מנסים לגדל את הפירות שיגיעו לחנויות של הפיינשמעקערס, כי שם מקבלים את המחיר המקסימלי. גם ברשתות: יש הבדלים גדולים מאוד בין רשת לרשת ובין לאזור לאזור. לא כולם יכולים לשלם את המחיר הגבוה על הפירות היפים והאיכותיים. אבל יש שפע, אם יש פרי שיקר לך, קנה את הזול .בסוף העונה היקר יהיה זול.
זו בעיה שפירות הפכו למוצר שיווקי במקום מצרך.
"אנחנו המקום היחיד בעולם בו מגדלים פרי 12 חודשים בשנה והצרכן יכול למלא שני סלים ב-150 שקל. זו המדינה היחידה בה גם אנשים שידם לא משגת, יכולים לאכול ירקות ופירות".
לפנייה לכתב/ת 
