חלוציות נוסח רוסיה: ממהפכנים לציונים

"אָהַבְתִּי הָרוּחַ קַל כְּנָפַיִם

אָהַבְתִּי אֶת שֶׁמֶשׁ הָאוֹר

בְּשִׁיר חֶדְוָה נוֹלַד עַל שְׂפָתַיִם

הַיּוֹם אֶת הַשִּׁיר לֹא אֶזְכֹּר"

                                    (מתוך השיר "אהבתי הרוח")

באתי אצלו כי הוא נמצא בין רשימותי כבר הרבה זמן. ידעתי שהיה איש ביטחון עוד בטרם קום המדינה, ממקימי קיבוץ אילון, שהיה קשור לנהלל, לצבא הבריטי ולשאר נושאים שונים, ופתאום נתגלה לי הצד המוזיקלי של דב. עוד ידעתי שאסור לחכות, כי דב כבר בעל קדומת 9.

עוד כתבות במדור טיול לעבר :

• צילום שורש: על רופא השיניים הראשון בעמק
• זכרונות מנהריים: סיפור 'מחשמל' על גבורה וציונות
• חפציבה: סיפורו של המתבולל שהקים קיבוץ בא"י

• אחים לנשק: שמעון פרס ולוי אשכול במפעלי תעש

  
  

פגשתיו בביתו בקיבוץ אילון שבגליל העליון המערבי, שאליו חזר לא מזמן, לאחר שנים רבות שהוצא ממנו בגלל דעותיו הפולטיות, למרות שנמנה עם מייסדיו. כל השנים הוא נשאר בקשר עם הקיבוץ. בנותיו נמצאות שם עד היום, אבל בני דורו, ברי הפלוגתא שהיו איתו, כבר מזמן אינם.

קשה להבין היום לאיזה קיצוניות הגיעו אותם חלוצים שהקדישו את חייהם למדינה שבדרך, אבל באותה דבקות והשקעת משאבים פילגו הטילו חרמות וגרמו לקרעים בתוך עצמם. איזה בזבוז של משאבי אנוש.

פעילות לביטחון ישראל וכבוד לערבים בארץ

דב נולד בבית גן (ליד יבנאל) בשנת 1914 להוריו דוד ובלה ירמנוביץ. בתור ילד הגיע לנהלל. מאז בחרותו שם היה מעורב בעשייה הביטחונית והציבורית. הוא עשה מה שחשב כנכון לעשות. מעולם לא דחף את עצמו לתפקידים, ההיפך הוא הנכון: בגלל שעמד על דעותיו, שלא תמיד נראו עין בעין עם הסובבים אותו, הזיזו אותו מתפקידו ולאחר מכן קראו לו שוב.

אפשר לומר שדב ניסה בכל שנות פעילותו להגשים את מה שקיבל בתנועת הנוער "השומר הצעיר": יחס של שיוויון וכבוד לעם הערבי השוכן בציון. בצד פעילותו לביטחון ישראל, יש לו חברים רבים בין ערביי הארץ. הוא מדבר את שפתם, נלחם כנגד הפלייתם ובכישוריו המוזיקליים היה מדריך את הנוער בכפרי הערבים.

אין כל אפשרות במסגרת כתבותיי הקצרות להכיל את כל פועלו של דב, ולו מן הטעם הפשוט שבאותן שנים הצילום היה מועט. למרות זכרונו המצוין של דב, קשה עליו השמיעה ויכולת הדיבור. למזלנו לפני שנים אחדות ישב דב וכתב את סיפור חייו המשתרע על עשרות עמודים והם נגישים לציבור דרך הרשת ("צבר בלי קוצים") וגם סרט נעשה אודותיו.

אביא לפניכם בכתבה זו מעט על הוריו של דב, ובפרקים אחרים אפרט את עשייתו הרחבה והחשובה. 

1. הרב סבא יעקב ירמנוביץ. נחטף בנערותו על ידי חיילי הצאר ברוסיה, בכדי להכשירו להיות חיל בצבא הצאר.

2. במרכז יושב עם זקן לבן סבא יעקב (סבו של דוד ירמנוביץ אבי דב ירמיה). הוא נחטף כאשר היה עוד נער על ידי חיילי הצאר ברוסיה כדי לעשותו חייל. מעל 20 שנים שירת בצבא (על מעילו נראות המדליות) עם שחרורו מצבא הצאר נשלח עם אלפי רוסים להתיישבות בסיביר להקים את העיר אירקוצק. הוא קיבל פנסיה וזכויות כחייל משוחרר ונהיה גם לסוחר.

מימינו יושב בנו באר (בוריס) ירמנוביץ עם דוד בנו (הנכד של יעקב) מלפנים. מאחור עומד גריגורי ומשמאל יוסף - שניהם גם בנים של יעקב. דוד הרבה בילדותו להלוות אל אביו בוריס שעבד בהנהלת החברה שסללה את הרכבת לסיביר. בשנת 1909, עת נסע בוריס ברכבת עם משכורות לעובדים שהקימו את המסילה, פרצו שודדים לקרון שבו ישב פצעו אותו קשה ונמלטו עם כספי המשכורות. בוריס לא התאושש מפציעתו זו.

3. דוד ירמנוביץ ברוסיה. דוד הצטיין בלימודיו. בזמן שלמד בגימנסיה ב-1905, החלו לנשוב ברוסיה רעיונות פוליטיים בדמות התנגדות לשלטון הצאר ובהזדמנות זאת גם פרחה האנטישמיות. דוד לא ייחס חשיבות להצלחתו בלימודים והתחבר לתנועת הסוציאל-רבולוציונרים שדגלו בהפלת השלטון על ידי הפיכה אלימה. דוד היה מבלה לא מעט בבתי הכלא.

4. יוסף ירמנוביץ, אחיו הבכור של דוד, היה פעיל ציוני באירקוצק. הוא ניסה ללא הצלחה להביא את דוד לדגול ברעיונות אלו ולא במהפכות. יוסף היה בקשר עם משה נובומייסקי (מקים חברת האשלג בים המלח ) עוד באירקוצק - שם עמד בראש התנועה הציונית. לימים, עם עלותו לארץ, שימש כמנהל חשבונות של מפעל האשלג והיה גם מנהל בנק לחסכון בחיפה.

5. למרות הצטיינותו בלימודים, היה דוד ירמנוביץ נתון כולו לפעילות המהפכנית כנגד שלטון הצאר. ימים רבים בילה בבתי המעצר בשל כך. בהתיעצות של יוסף, אחיו, עם משה נובומייסקי, שלו קשרים עם מנחם אוסישקין באודסה, החליטה המשפחה לשכנע את דוד לצאת ללמוד הנדסה בטכניון שהוקם אז בחיפה, ובכך לשכנע את השלטונות להוציאו מחדרי המעצר. דוד נאלץ להסכים.

בדרכו לא"י פגש באודסה את אוסישקין, אשר נתן לו מכתב למניה שוחט בחיפה בכדי שתסדר לו מקום עבודה אצל אחד מאיכרי מושבות הגליל עד לפתיחת הטכניון. בתצלום: דוד ירמנוביץ בהגיעו לחיפה, 1910. צלמניה: צבי פייגין.

6. אמא בלה בעת לימודי הרוקחות בפטרסבורג.

7. בלה עומדת במרכז בין חברותיה ללימודים עת למדה רוקחות בפטרסבורג שברוסיה. כאן פגשו הסטודנטים היהודים את יוסף טרומפלדור ו"נדלקו" על רעיון הציוני. קבוצה מהסטודנטים הקימה קומונה שיתופית עם יוסף טרומפלדור לקראת העלייה לא"י.

8. בשנת 1912 הגיעה קבוצתו של טרומפלדור מרוסיה לא"י, בין חברי הקבוצה גם בלה קובנר (אמו של דב). בתצלום נראים חלק מחברי הקבוצה ערב צאתם לא"י. מאחור ומימין עומדים בילוצריקובסקי, יוסף טרומפלדור. מלפנים ומימין: דוסיה חסקינה, בלה קובנר וחנה בילוצ'ריקובסקי.

9. אמא בלה, 1912 בהגיעה לנמל יפו. חברי הקומונה הוזמנו על ידי שמואל דיין לדגניה א' עד שיעברו לחוות מגדל.

10. היום בדיוק לפני 100 שנים (ערב שמחת תורה 1912), עברה הקומונה של טרומפלדור מדגניה א' לחוות מגדל. קיבל אותם מנהל החווה משה גליקין. בתצלום נראית בלה בחוות מגדל.

בנות הקומונה החלו לעבוד במקום. היו אלו ימי חמסין של סוף הקיץ. בנות הקומונה לא ידעו תנאים קשים אלו מקודם. ידיהן מלאו פצעים, האוכל היה דל, חדר הבנות היה מעל אורוות הסוסים, אדי הזבל, הזבובים והחום לא אפשרו להן מנוחה מיום העבודה.

אז, סיפרה בלה, נתגלו פניו האמיתיות של יוסף טרומפלדור: הוא נזף בבנות על שהן מתלוננות על קשיי המחייה ושאינן מבינות את המעשה החלוצי ומחשלות את עצמן לקראתו. הקומונה נתפרקה.

11. חברות הקומונה: באמצע דוסיה חסקינה משמאל בלה. ומימין?

12. דוד ירמנוביץ הגיע לחיפה בשנת 1910. הוא לא נתפס עוד לרעיון הציוני. מכיוון שברוסיה היה מהפכן וידע גם לאחוז באקדח, שלחה אותו מניה אל מנדל פורטוגלי בסג'רה (כיום אילניה) שארגן את קבוצת "השומר ". בשבועות הראשונים סבל דוד מהקדחת.

לאחר שהחלים ברחובות, חזר ליבנאל לביתו של שמעון מקלר שאותו הכיר עוד באירקוצק. כאן נפגש עם קבוצת "הרדיקאלים" - חלוצים מרוסיה וגליציה שביקשו ללמוד חקלאות ולהקים משק חקלאי משלהם. ביניהם היו: קוסטיצקי, צימרמן, יפה, ניסנבוים וברנדשטטר.

הרופאים יעצו לדוד לא לעסוק בשמירה אלא בחקלאות, וכך התחיל דוד לעבוד במשקו של ניסנבוים. שם למד את העבודה החקלאית ועבר לעבוד גם במושבה כנרת, דגניה א' וגם לחוות מגדל הגיע בהמלצת נובומייסקי, חברו של גליקין מנהל החווה.

בחוות מגדל פגש דוד את בלה בדיוק בעת שחבילת הקומונה נתפרקה. בצילום נראה דוד ירמנוביץ (מימין) בביתו של יצחק כהן (משמאל) ממושבה כנרת, עת עבד במשקו בסתיו 1910. במרכז יושבים האחים יוציס חבריו עוד מהעיר אירקוצק בסיביר.

13. בשנת 1911 הוחלט על הקמת הקואופרציה מרחביה . בסתיו של אותה שנה הקימה הקק"ל "קבוצת כיבוש" להתחלת עיבוד אדמות מרחביה. הקבוצה נאספה ממקומות שונים עם אמצעי עבודה. בקבוצה היה גם דוד ירמנוביץ. נראה בתצלום בצריף על גבעת מרחביה.

14. דוד התמחה גם בהפעלת מכונת הדיש. בתצלום נראה דוד (נשען על קלשון) ליד מכונת הדייש בגורן מרחביה, 1911.

15. בלה בת חנה וישראל קובנר, לאחר פירוק הקומונה של טרומפלדור בחוות מגדל. בשנת 1913 נישאו דוד ובלה. לאור ניסיונה המר של בלה בחיי קומונה היא לא הייתה מוכנה לשמוע את הצעתו של דוד להקים את ביתם בדגניה א'. דוד הציע להקים את ביתם ליד ידידו שמעון מקלר בבית גן. בעזרת חברת יק"א ובכסף ששלחה המשפחה מרוסיה, הקימו דוד ובלה את ביתם בבית גן.

16. בשנת 1914 נולד דב. בתצלום משנת 1918 בבית יחזקאל ברנדשטטר ביבנאל, נראים מלפנים ומשמאל הילד דב ולידו עמוס ורות ילדיו של יחזקאל. מאחור בלה עם אראלה אחותו של דב.

לכל הכתבות במדור טיול לעבר