או"ם שמום: כיבוד זכויות אדם - המלצה בלבד

דיני זכויות האדם של המשפט הבינלאומי מייצגים ניסיון כמעט הרואי של גורמים בקהילה הבינלאומית להכפיף את מדינות העולם ואת חוקיהן לסטנדרטים בינלאומיים שמסדירים את האופן שבו על השלטון בכל מדינה ומדינה להתייחס לכל אדם ואדם.

עוד חדשות בעמוד הפייסבוק של ynet

"מגלים עולם" - מאמרים אחרונים:

לכבוד יאיר לפיד: שוויון בנטל, גרסת דרום אמריקה  / פרופ' אריה קצוביץ

תפילות במקום רובים. כמה חזק צבא האפיפיור?  / פרופ' ריימונד כהן

ישראל מחכה לאובמה: ההרצאה עומדת להתחיל / ד"ר אהוד ערן

בשפה תעשה לך מלחמה. בוש ושרון כמשל / ד"ר דליה גבריאלי נורי

יום האישה הבינלאומי: תנקי את הבית ותשתקי? / ד"ר פיונה רובינסון

בבסיס הדינים, המיועדים ליישם את לקחי מלחמת העולם השנייה והשואה, מצויה התובנה כי זכויות האדם אינם עניינה הפנימי של המדינה וכי על הקהילה הבינלאומית להגן, במקרה הצורך, על בני אדם מפני פגיעתה של מדינתם שלהם. במסגרת זאת, נוסחו אמנות בינלאומיות לשמירה על זכויות האדם והוקמו גופים בינלאומיים, בתי דין ווועדות, הבוחנים את האופן בו המדינות מקיימות את התחייבויותיהן בתחום זכויות האדם.

הוצאות להורג בלא משפט. נשיא אנגולה ז'וזה אדוארדו דוש סאנטוש(צילום: AFP)

למרות ההתפתחות הרבה של דיני זכויות האדם הבינלאומיים, המציאות בתחום ההגנה על זכויות האדם ברחבי העולם אינה פשוטה: ממשלות רבות הצטרפו לאמנות זכויות אדם בעיקר משיקולים תדמיתיים, וזאת מבלי שהתכוונו לכבד את ההתחייבויות שנטלו על עצמן בתחום. אין זה מפתיע, איפוא שמדינות כאלה מרבות לפגוע בזכויות אדם. אפילו מדינות בעלות מסורת דמוקרטיות, כגון ארצות הברית או בריטניה, נוטות לסטות מהתחייבויותיהן להגן על זכויות האדם במקום שבו הדבר כרוך בעלויות גבוהות או בקשיים אובייקטיביים (כגון הדרדרות במצב הביטחוני או התמודדות עם גלי הגירה גדולים).

סטנדרטים כפולים

יתר על כן, אכיפתם של דיני זכויות האדם במישור הבינלאומי מתאפיינת בסלקטיביות ובהחלה של סטנדרטים כפולים.

אכן, את ההחלטה של ישראל מן השנה שעברה להשעות את שיתוף הפעולה שלה עם המועצה לזכויות האדם - המסגרת הפוליטית המרכזית של האו"ם הדנה בנושאי זכויות אדם - יש להבין כתגובה (שנויה במחלוקת) להתמקדות היתר של המועצה במצב זכויות האדם בישראל ובשטחים.

עוד חדשות בעולם :

זוועה בצרפת: כלא במרתף את שני בניו 3 שנים

הטליבאן חטף 11 נוסעי מסוק שביצע נחיתת חירום

טירון פוליטי: איל טבק נבחר לנשיא פרגוואי

אשת המחבל מבוסטון, "בחורה אמריקנית רגילה"

היחס האמביוולנטי של הקהילה הבינלאומית לאכיפתם של דיני זכויות האדם של המשפט הבינלאומי מקבל ביטוי, בין היתר, בתהליך הרפורמה שמתנהל בימים אלה במקביל בז'נבה ובניו יורק בוועדות מומחים בינלאומיות הממונות על יישום אמנות זכויות האדם הגלובליות.

לא כולם יכולים להיבחר לפרלמנט הרוסי. הדומא(צילום: AP)

בין השנים 2006-1956 נחתמו תשע אמנות גלובליות בנושאי זכויות אדם; כל מדינות העולם הצטרפו לחלק מהאמנות הללו (ישראל, למשל, הצטרפה לשבע מתוך תשע האמנות). האמנות מחייבות מדינות להגן על זכויות יסוד, כגון הזכות לחירות, חופש הביטוי, הזכות לחיים, האיסור נגד עינויים, הזכות לחינוך והזכות לבריאות, ומספקות הגנה לאוכלוסיות מיוחדות, כגון נשים, ילדים, מיעוטים גזעיים ובעלי מוגבלויות.

ועדת מומחים לכל אמנה

על יישומה של כל אמנה הופקדה ועדה המורכבת ממומחים עצמאיים מתחום זכויות האדם. ועדות המומחים מפקחות באופן שוטף על האופן שבו המדינות מכבדות את התחייבויתיהן על פי האמנות השונות, וכל מדינה מופיעה אחת לכמה שנים בפני כל אחת מהועדות הממונות על האמנות שהיא חברה בהן ומתמודדת עם ביקורת על האופן שבו היא מיישמת את הוראות האמנות.

כך למשל, הוועדה לזכויות האדם, המופקדת על האמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, דנה בחודש שעבר עם נציגי הממשלות הרלוונטיות ביישום הזכות לבחור ולהיבחר בהונג קונג, במצב בתי הסוהר בפרו, באיסור הגורף המוטל על ביצוע הפלות בפרגוואי ובהוצאות להורג בלא משפט באנגולה. יתר על כן, רוב מדינות העולם הסמיכו את ועדות המומחים לדון בתלונות של יחידים שסבורים כי זכויות האדם שלהם הופרו על ידן. מכוח סמכות זו, דנה הועדה לזכויות האדם בחודש האחרון בתלונות על פגיעה בזכות להיבחר לפרלמנט ברוסיה, על הגבלות על חופש הביטוי בבלרוס, על היעלמותם של אסירים פוליטיים באלג'יריה ובלוב, ועל אי חקירה של טענות אודות עינויים בספרד.

הגבלות על חופש הביטוי. רודן בלרוס לוקשנקו(צילום: AFP)

עם זאת, יכולתן של ועדות המומחים לאכוף את דיני זכויות האדם היא מוגבלת למדי. שלא כמו בתי הדין האזוריים לזכויות אדם הפועלים באירופה, אמריקה הלטינית, ולאחרונה גם באפריקה, לוועדות המומחים אין סמכות לחייב את המדינות לפעול בדרך מסוימת. הן יכולות אך ורק להמליץ המלצות. מטבע הדברים, מדינות שנוטות שלא לכבד את התחייבויותיהן להגן על זכויות אדם נוטות גם שלא לכבד את המלצות וועדות המומחים.

פער גדול בין צרכים למשאבים

מעבר לכך, הוועדות פועלות בתנאים לא אופטימליים - המומחים משרתים בהן בהתנדבות, הן מתכנסות לפרקי זמן קצרים מדי (כחודשיים בכל שנה), ושירותי התמיכה שהן מקבלות ממזכירות האו"ם הם מוגבלים. כתוצאה מכך, ובשל הגידול ההדרגתי במספר האמנות ובמספר המדינות החברות בהן, קיים פער גדל והולך בין הצרכים של הוועדות לבין המשאבים שעומדים לרשותן. עקב כך,נוצר פיגור גדול, לעתים של שנים רבות, בין המועדים שבהם מוגשים לוועדות דוחות ותלונות לבין המועדים שבהם המקרים נדונים בוועדות.

קשה שלא לראות בהימנעות ממתן סמכויות של ממש לוועדות ובאי הקצאת מלוא התקציבים הדרושים לעבודתם, ביטוי נוסף לאותה שניות המאפיינת את יחסן של המדינות לאכיפת דיני זכויות האדם. בעוד שברמה ההצהרתית, כל המדינות מקבלות על עצמן לפעול בהתאם לדיני זכויות האדם, הלכה למעשה, רובן אינן ששות לייצר מנגנוני אכיפה אפקטיביים. אשר על כן, הן הקימו ועדות מומחים, אך הן אינן מספקות להן את הסמכויות ואת המשאבים הנחוצים לשם פיקוח אפקטיבי על מצב זכויות האדם בשטחן.

גם היא נכנעה ללא קרב? נציבת האו"ם לנושאי זכויות האדם, נאבי פיליי(צילום: AFP)

על רקע מצב דברים בלתי מספק זה, יזמה בשנה שעברה נציבת האו"ם לנושאי זכויות האדם, נאבי פיליי, מהלך המיועד לחזק את ועדות המומחים שממונות על אכיפת אמנות זכויות האדם. דו"ח מקיף שחיברה הנציבה קבע כי המצב שבו עומס העבודה המוטל על הועדות גדל בלא גידול מקביל במשאבים העומדים לרשותן אינו בר-קיימא, וכי בלא רפורמה משמעותית והגדלה של ממש בתקציבי הפעולה נגזר גורלן של הוועדות למות "מוות איטי". אשר על כן, קראה פיליי לנקוט סדרת צעדים, לרבות הגברת התיאום בין הוועדות, קיצור לוחות זמנים בין הגשת הדוחות לבין הדיון בהן, וחיזוק סמכויות המעקב של הוועדות על יישום המלצותיהן.

בימים אלה נערכים במרכז האו"ם בניו יורק דיונים בהמלצותיה של פיליי. רוב הפרשנים שעוקבים אחר דיונים אלה מעריכים כי המדינות לא יתנו ידן לרפורמות משמעויותית בדרכי הפעולה של הוועדות, וכי הסיכויים להגדלה משמעותית של תקציבי הפעולה של ועדות המומחים הם קלושים ביותר.

למעשה, ניתן לראות בהמלצות של פיליי עצמה - המוותרות על חיזוק דרמטי של סמכויות הוועדות ועל מעבר מאופן פעולה חלקי להיקף פעילות מלא - סוג של כניעה ללא קרב.

נראה איפוא כי גם אם כתוצאה ממהלך הרפורמות הנוכחי ישתפר במעט תפקודן של ועדות המומחים, יסופקו להם משאבים נוספים ויצטמצמו הפיגורים בעבודתם, לא יהיה בכך כדי לשנות באופן משמעותי את המציאות שבה לוועדות השפעה מוגבלת על מצב זכויות האדם בעולם. תוצאה זו משקפת, בסופו של יום, את יחסן האמבילוונטי של המדינות לדיני זכויות האדם הבינלאומיים. אשר על כן, אכיפתם של הדינים הללו ברמה הגלובלית צפויה להמשיך ולהיות גם בעתיד הנראה לעין חלקית ביותר.