פונון: האם מכרות המלך שלמה התגלו בירדן?
בפארק תמנע, שבדר' הערבה, החלו לחצוב נחושת כבר לפני 6,500 שנה. 105 ק"מ צפונית-מזרחית משם, יש אתר "תאום" ירדני. משלחת חוקרים מ-17 מדינות עברה בשבוע שעבר את הגבול אל המקום שבו, אולי, סיפקו את הנחושת לבית המקדש
"מכרות המלך שלמה" הוא שם של ספר הרפתקאות מאת הנרי ריידר הגרד, שנכתב ב-1885. בינו ובין המכרות של בנו של דוד המלך כנראה ואין דבר, אבל יש מי שעדיין בוחר לחשוב שאולי הם נמצאים איפהשהו במרחב של ארץ ישראל.
לפני שבני ישראל יורשים את הארץ שהובטחה להם, נותן להם משה רבנו תמריץ ומספר להם על הארץ הטובה שמחכה להם. בין יתר המעלות הוא מזכיר את אוצרות הטבע שלה: "אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת" (דברים ח'/9).
המתכת הראשונה באזורנו
אז הארץ (כולל עבר הירדן המזרחי) אכן משופעת באוצרות טבע, כולל הרים שמהם הוציאו את המינרל מלכיט (Malachite) שצבעו ירוק-טורקיז, והפיקו ממנו את הנחושת המבוקשת - המתכת הראשונה בעולם - שממנה ייצרו כלי עבודה, כלי נשק וכלים אחרים שהניעו מהפכה חקלאית-חברתית עצומת-ממדים באנושות.
עוד טיולים באזור בערוץ התיירות:
- קיץ אצל השכנים: טיול נחלים צונן בירדן
- הסלע האדום בשחור-לבן: טיול לפטרה, מודל 1929
- עוצרים ב-90: אתרי תיירות על כביש הערבה
אבל תחילתה של כריית הנחושת היא בכלל בהרים הגבוהים של מזרח טורקיה ואיראן, שם החלו להתיך נחושת כבר באלף השישי לפנה"ס. בארץ ישראל העדויות הקדומות ביותר הן מלפני 6,500 שנה (בתקופה הכלקוליתית), לא הרבה זמן אחרי ראשית המטלורגיה (חקר מתכות ותכונותיהן) בעולם. אגב, קפריסין, המקור לשם הלטיני ובעקבותיו האנגלי של הנחושת (cuprum - copper), נחשבה למקור הנחושת החשוב ביותר במזרח הקדום במשך זמן רב, אבל נכנסה לתמונה רק מאוחר יותר, מתישהו באלף השלישי לפנה"ס.
בפארק תמנע שבערבה הדרומית, התנהלה ממלכת הנחושת של העולם הקדום, ביחד עם האתר המקביל לו בירדן - פונון (Faynan). פונון מוזכר כאחת מתחנות נדודי בני ישראל במדבר והוא למעשה האתר היחיד המזוהה בודאות במחקר, היות ושמר על שמו לאורך הדורות (היום בערבית: פינאן, מהיוונית, פאינו).
טקטוניקת הלוחות, שהחלה להפריד את יבשת-העל - פנגיאה - לפני כ-240 מיליון שנים, ובקע ים המלח, שנוצר לפני 25 מיליון שנים, הם הסיבה שפונון, שבעבר היה מרחב מקביל לתמנע, נמצא כיום כ-105 ק"מ צפונית-מזרחית ממנו.
שני אתרי כריית הנחושת הללו שהשפיעו על מרחב הלבנט, הארץ-ישראלי, המזרח התיכון או איך שלא תקראו לו, עמדו במרכז כנס פארק תמנע לחקר תעשיות הנחושת הקדומות, שנערך בשבוע שעבר בתמנע. עשרות חוקרים, פרופסורים, תלמידי מאסטר ודוקטורט, מורי דרך וסתם חובבי עתיקות ומתכות מ-17 מדינות, התגברו על ימי השביתה הפנים-ארצית בשדות התעופה והצליחו להגיע לכנס של ארבעה ימים, ששיאו סיור לאתר הירדני המקביל - פונון.
הבעיה שהטרידה את החוקרים
"אני לא יודע אם שמתם לב או לא", אמר לחברי המשלחת פרופ' אנדראס האופטמן, ממוזיאון הכרייה בעיר בּוֹכוּם (Bochum) בגרמניה, "אבל כשאתם עוברים את הגבול בין ישראל וירדן אתם גם עוברים בין שני לוחות טקטונים: מלוח סיני (האפריקני) אל הלוח הערבי".
והמעבר הזה, הוא גם מה שמנע בעבר מחוקרים להבין שתמנע ופונון הם היינו הך. לימים, עם כניסתה של תיאוריית נדידת היבשות לתוקף במאה הקודמת, גילו החוקרים את אותם סוגי סלעים (סלעי יסוד וסלעי משקע ימיים ויבשתיים) ותצורות נוף בשני אתרי הנחושת. אבל בעיה אחת עיקרית צצה: תיארוך הפקת הנחושת שלהם היה שונה.
מכרות המלך שלמה? מציאות או דמיון
הארכיאולוג האמריקני הנודע, נלסון גליק, שחקר את אזור עציון גבר המקראית (תל חולייפה או אזור אילת-עקבה של ימינו), טען בשנות ה-30 שיש לתארך את תקופת הכרייה העיקרית של תמנע ופונון למאה ה-10 לפנה"ס - תקופת שלמה המלך. גליק חיבר בין התנ"ך שבו היטיב לשלוט לאתרים וטען שמצא בערבה את מכרות המלך שלמה (תיארוך זה נתן לעמודים המוכרים, שנוצרו באבן החול בתמנע, את הכינוי "עמודי שלמה").
אבל לא ברור אם לשלמה אכן היו מכרות, או שהמושג צמח משם של ספר פופולרי על הרפתקה דמיונית באפריקה. המקרא רק מספר על כך ששלמה השתמש בנחושת רבה לבנייה וקישוט בית המקדש שבנה בירושלים.
בנו רוטנברג ז"ל, אבי הארכיאומטלורגיה (ענף העוסק בחקר מתכות עתיקות ותהליך ייצורן) והחופר העיקרי של תמנע משנת 1959, ריסק את התיאוריה של גליק ב-1969, כשמצא בתמנע את מקדש האלה חתחור - אלת המכרות המצרית. בנוסף, מצא רוטנברג נחש נחושת וקרטושים (סמלי פרעונים) וציורי קיר מתקופת פרעוני השושלות ה-19 וה-20 במצרים, ומכאן הסיק ששיא הכרייה בתמנע התרחש במאות 12-14 לפנה"ס - התקופה המצרית-מדיינית.
במקביל, חופרי דרום ירדן הבריטים תיארכו את האתר הירדני למאה ה-8 לפנה"ס על-פי ממצאיהם. "בנו פעל בשיטת האינדוקציה והסיק שכל האתרים המרכזיים בתמנע הם מצריים בעקבות מה שמצא", אומר ד"ר ארז בן-יוסף, מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שחופר בשנים האחרונות בתמנע וגם היה מיוזמי הכנס.
לדידו של בן-יוסף, בפונון קרה תהליך דומה. הבריטים שחפרו בבירה המקראית של האדומים - בוצרה (Bozrah) - שליד פטרה, הסיקו על-פי ממצאיהם מהמאה ה-8 לפנה"ס, שהכרייה בפונון מתוארכת למאות 7-8 לפנה"ס.
נלסון גליק חוזר להיות רלוונטי
האם יכול להיות ש"שני האחים" (תמנע ופונון), שהופרדו לפני כ-25 מיליון שנים, אינם זהים למרות הכל והתקיימה בהם כריית נחושת בתקופות שונות? ובכן, ממצאיו של בן-יוסף, שהתגלו ב-2010 ופורסמו רשמית רק לפני כחודשיים, דווקא הופכים את הקערה הארכיאולוגית על פיה ומשיבים מהקבר את נלסון גליק והתיאוריה שלו לגבי הכרייה בתקופת שלמה המלך.
בן-יוסף ומשלחת החפירה שלו חקרו מספר אתרים בתמנע, ביניהם אתר מספר 30 ואתר נוסף בשם "גבעת העבדים", ומצאו על-פי בדיקות של סטטיגרפיה, סיגים ופחמן 14 (שיטת תיארוך רדיומטרית - ז.ר) שנעשו על חרצני תמרים, זיתים וענבים, כמו גם על סיבים של אריגים, שקיימות מספר תקופות כרייה משמעותיות בתמנע מהמאה ה-12 ועד המאה ה-9 לפנה"ס.
"תמנע מתחילה לשגשג בתקופת הברזל (586-1200 לפנה"ס - ז.ר) כשהשיא היה במאה ה-10", אומר בן-יוסף, שרק בחודש פברואר סיים את חפירתו האחרונה באתר.
נוף הרי אילת מתגלה בירדן
הנסיעה באוטובוס מהגבול הירדני לעבר פונון, עוברת בג'בל חמרת פידאן - רכס הרים שמקביל בחלקו הצפוני לתצורת הנוף של תמנע (אבן חול ודולומיט) ובחלקו הדרומי להר עמרם, וכבר אנחנו מתחילים לקבל את הנוף הכה מוכר של הרי אילת.
- יצאתי לפסק זמן בין יקומים מקבילים בשלכת של טנסי
- 589 דולר לכריסמס בפראג: בדקנו אילו חבילות נופש לחג המולד נותרו על המדף
- "ישבנו בהוסטל בקולומביה ופתאום מישהו צעק !Free Palestine" – מדריך למטיילים במלחמה
- זאת המדינה האהובה עליי באירופה הקלאסית - והיא לא מפסיקה להפתיע
- אגמים, טרקים ואוכל טעים וזול: ביקרנו במדינה מפתיעה באירופה
אבל בניגוד לתמנע והרי אילת, פונון היא אזור שרווי במים וזורמים בו נחלי איתן, כתוצאה מגשם והפשרת שלגים בהרי אדום, שגבוהים משמעותית במאות מטרים מהרי אילת. גם מצב השיטים בירדן טוב לעין שיעור מאשר אצלנו והם ירוקים, גדולים ורבים - מה שמסביר את אספקת העץ הרבה שהיתה נחוצה עבור בערה להתכת הנחושת.
בפידאן התיישבו כורים במשך אלפי שנים, בעיקר בתקופת הברונזה הקדומה (2200-3300 לפנה"ס) - אחת מתקופת השיא של הכרייה בפונון. כיום גרים בישימון היפה הזה בדואים במגורי פחונים עם טלאי יריעות, שעושים להם קצת צל במדבר הלוהט. פה ושם גם העיזים מנצלות את צילו הרחב של עץ שיטה כדי להתקרר מעט ומלוות את שני האוטובוסים שלנו במבטיהם - אטרקציה נדירה במחוזותיהם.
לפתע אתה רואה את זה מרחוק
לאחר כשעה וחצי של נסיעה, אנחנו מגיעים לפונון. כ-12 טנדרים של טויוטה וניסאן ישנים מחכים לנו עם נהגים בדואים, שלוקחים אותנו מרחק חצי שעה נסיעה אל אתר הכרייה הראשון. אלו הם לא אתרים תיירותיים והגישה אליהם קשה.
אחרי הליכה קצרה, אתה לפתע רואה את זה מרחוק. גבעות קטנות מכוסות בשחור. אלו הם הסיגים (פסולת תעשייתית שהופרדה מהמתכת בכבשנים) שהשאירו הכורים אחריהם לאורך התקופות, ועל האדמה אבנים עם גוונים של טורקיז.
200 מטרים משם כבר גילינו שלושה פירי כרייה עתיקים, שניים כנראה מהמאה ה-10 לפנה"ס והשלישי מאוחר להם, כנראה רומי. יצויין, כי כריית הנחושת היתה מלאכה קשה ביותר, ומכל 100 ק"ג של סלעים עם המינרל מלכיט הפיקו בין 5 ל-10 אחוזים של נחושת.
התיאוריה של זקן-חוקרי הנחושת בעולם עומדת בספק
פרופ' תום לוי, מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, החל לחפור בפונון ביחד עם עמיתו הירדני, ד"ר מוחמד נג'אר, כבר מ-1997 ועד כה ניהל שם מספר עונות חפירה שנמשכות גם עתה. "אתם נמצאים באזור הכי חשוב של
כריית נחושת בדרום הלבנט", אמר לחברי המשלחת כשהחל את הסיור בפונון - שהוא כה מיטיב להכיר.
בין ד"ר בן-יוסף ופרופ' לוי, שבין היתר גם היה סטודנט שלו, שוררת הסכמה לגבי התיארוך של הכרייה בשני האתרים, כשהם מניחים שאת הכרייה עצמה ביצעו שבטים אדומים (מצאצאי עשו, אח יעקב אבינו) שישבו באזור, גם אם לא שלטו בו. שניהם חפרו בחירבת א-נחאס ("חורבות הנחושת" בערבית) בפונון, ובן-יוסף אף עשה את הדוקטורט שלו על האתר.
יהיה קשה לנגח את התיאוריה של רוטנברג והבריטים, השלטת מזה שנים, לגבי זמן הכרייה העיקרי באזור המתוארך לתקופה המצרית בתמנע ולימי האשורים בפונון. אבל נראה שהממצאים החדשים שפורסמו באחרונה, והטכנולוגיה החדישה שבה משתמש לוי ושאר החוקרים, יעמידו בספק גם את ממצאיו של זקן-חוקרי הנחושת בעולם.
סוף דבר?
הממצאים החדשים מפונון ומתמנע מצביעים על פעילות הפקת נחושת שהתרחשה בו זמנית בשני האזורים בקנה מידה אדיר בימי המלך שלמה (המאה ה- 10 לפנה"ס).
הארכיאלוגיה מראה כי הכרייה בוצעה על ידי אנשי המקום, ככל הנראה האדומים. אולם, האם בתקופה מסוימת השליטה על המפעל הגדול הייתה מירושלים? על זה החוקרים טרם הצליחו לענות.
