מותק, נראה לי שמצאנו את המקום היפה בעולם

המקום היפה בעולם, נמצא בדרום-מערב האי הדרומי בניו זילנד, והוא לא מוזכר באף ספר או מפה.

אל המקום היפה הזה הגענו, בעלי ואני, בנסיעת ירח הדבש שלנו. קיפלנו את עיסוקנו, ביתנו וחתולנו, ולקחנו את עצמנו לקצה הדרומי של הפלנטה לתקופה כלל לא קצרה של שלושה חודשים, אל שיא יופיו של הטבע על פני כדור הארץ.

עוד טיולים מופלאים בעולם בערוץ התיירות:

• צפונות ואדי ראם: בעקבות לורנס איש ערב
• בולענים מסביב לעולם: ממש חור המקום הזה
•  סוף הדרך: 9 מסלולי רכבות מהיפים בעולם
  

לאגם מריאן (Marian) הקטנטן הגענו במקרה, טיילנו באותו יום באזור מילפורד סאונד (Milford Sound) המפורסם, וחיפשנו מה לעשות בשעות הצהריים. נזכרנו שאיזה חבר מהדרך סיפר על טרק קצר ונחמד לאגם היפה. לא התרשמנו מהתיאור הסובייקטיבי, כיוון שכאשר מטיילים בניו זילנד, כל מקום הוא יפה, יפה מאוד.

הירוק היום ירוק מאוד. גיא לפני טבילה באגם מריאן (צילום: חנה וגיא טבק)

מדובר ביופי שאין כדוגמתו. נוף שאין כמותו. לא בסרטים ולא בספרים או בסיפורים. רק בחלומות שלנו

אנחנו זוכים לחזות במראות שכאלה. המקום היפה בעולם, נמצא בשמורת הטבע היפה בעולם, במדינה היפה בעולם, למעשה, די קרוב אל סופו של העולם.

מדובר באזור מפורץ, מרוחק, מנותק ומבודד שבו מאות לשונות של מי הים הטזמני שפרצו אל היבשה ופערו פיורדים מרהיבים בהרים האימתניים והמזדקרים, בזויות כאלה ששוללות מהעין תחושה של תלת-מימדיות. זה נראה כמו פוסטר ענק והזכיר לי פאזלים שהייתי עושה כילדה.

ללא מילים, וגם אין צורך בהן(צילום: חנה וגיא טבק)

אחרי כשעה וחצי, שהרגישו כמו 5, השמיים נפתחו אלינו

לא באנו מוכנים למקום היפה בעולם, עלינו בשעת צהריים אחרי ארוחת בוקר מוגזמת שהכנו בחיק הטבע,

לא הבאנו מספיק נשנושים או מים לשהייה ממושכת. הטיפוס היה קצר בזמן, אך מייגע בגיאוגרפיות שלו - עלייה ביער עצי אשור סבוך על סלעים, עוד עלייה על גזעים ועוד קצת עלייה ביער.

כל הדרך צפופה בעלים וענפים ובקושי רואים את השמיים, השביל לח וחלקלק ואני מקטרת את דרכי למעלה. "נו, בשביל מה היינו צריכים את זה? מקסימום נפספס איזה אגם אחד". אבל בעלי מרחיב צעדיו ומתרחק משאון הקיטורים והקרקורים שלי.

אחרי כשעה וחצי, שהרגישו כמו חמש שעות, השמיים נפתחו אלינו ופסגות עטורות שלג צח החלו לצוץ מבין הצמרות. עוד קצת צועדים בשביל הנפתח והנה נגלה לעיננו, בבית שחי קסום שנוצר בין שני הרים, אגם מריאן המופתי. גם 25 אלף מילים לא היו מספיקות לתאר את שיא היופי שיש לעולמנו להציע. על כן אצרף תמונה, שגם היא לא תצליח להעביר את המסר.

תופסים אוויר באגם נלסון. מראה שכיח במדינת הנופים המופלאה(צילום: חנה וגיא טבק)

זה מה שכולם עושים שם - טרקים

ניו זילנד היא מדינה למיטיבי הלכת. לא מדובר במקום שבאים לנוח בו בסגנון הבטן-גב של איים אחרים באוקיינוסים, אלא מקום שבו עובדים קשה את האדמה והסלעים בהליכה מרובה, ימים ועוד ימים, קילומטרים ארוכים.

זהו טיול שדורש קשיחות ועמידות, שינה ממושכת בחוץ, מקלחות בנחלים קרים בחיק הטבע. כמובן שגם מהנסיעה באוטו אפשר ליהנות בקלילות מנופים חריפים ביותר (נסיעות רבות שלנו ארכו 26 שעות יותר מהמתוכנן, כיוון שכל רגע עצרנו לצלם ולעשות קפה מול הנוף). אבל, אם רוצים לראות את כל היופי הזה מלמעלה - צריך לטפס.

לפעמים בהליכה קצרה מהכביש מגיעים לנופים דרמטיים. רוי'ס פיק ‏ (צילום: חנה וגיא טבק)

1

2

3

4

5

6

וכך, מצאתי את עצמי בגיל 36, בטלנית יחסית, מטפסת לגבהים עצומים, עם תרמיל כבד ולו מערכת גב מקצוענית, שאולי עושה את הדברים נוחים יותר אבל לא פחות כבדים, מפטפטת עם מטיילים מאיטליה על הטרק ההוא, וכמה זמן לקח לי לטפס למאונט קוק, כאילו אני נצר למשפחת מטפסים פיניים.

זה מה שכולם עושים שם. טרקים. השאלה השנייה ששואלים אותך, היא האם היית ברוטברן, ואיך הריז-דארט? ניו זילנד מציעה אינספור מסלולי טיול רגליים בכל רמה. לפעמים בהליכה מאוד קצרה וקלה מגיעים לנופים ממש דרמטיים. חלק מהטרקים, בעיקר עשרת ה-"Great Walks" דורשים היערכות והרשמה מוקדמת. מדובר בעשרה מסלולי הליכה מובחרים יפים ומשובחים, בינהם גם טרק ה"מילפורד סאונד" המפורסם, הנחשב לטרק היפה בעולם.

הטבקים בטרק ברוטברן(צילום: חנה וגיא טבק)

צבא הטבע  - שולט בחיי המטיילים

הטבע הניו זילנדי מזמין ושווה את ההשקעה בו, הוא מנוהל למופת על ידי צבא הטבע המפואר ביותר שראיתי מימיי. מדובר בארגון עצום העונה לשם D.O.C והוא שולט ביד רמה בכל עץ ואגרגט ברחבי המדינה, וכמובן, בחיינו המטיילים.

כל שביל מסומן להדהים ואי אפשר לטעות. בנקודות הנוף היפות ביותר ממוקמות בקתות המטיילים

שבהן נחים את הלילה בין ימי ההליכה, מבשלים ארוחות ערב צנועות של אורז עם אורז ונחים את הלילה באוהל או בדרגש בבקתה, עם עוד עשרות מטיילים ופי שניים גרביים שלהם, באותו החדר.

מעורר השראה לראות טבע נקי מכל רבב. ללא בדל מיותר, ללא נייר טואלט ותחתיו הפתעה. הקנסות הגבוהים והמשמעת ההדוקה מאלצים את המבקרים לישון רק במקומות המיועדים לכך, לא להדליק אש בשמורות ומחוץ להן, ולהוציא את האשפה שהבאנו איתנו החוצה.

כן, כל שקית, בדל, קופסאת שימורים, הכל יוצא איתך החוצה בתיק הגב. אין פחים בשמורות והאחריות לניקיון היא על המטיילים. נשמע אולי טרוויאלי, אך במציאות הישראלית, תפיסת המרחב הטבעי נראית אחרת.

סובלנות נוסח ניו זילנד(צילום: חנה וגיא טבק)

להרגיש ממש כמו צוענים

אך לא רק הליכה אמיצה ברגל, בניו זילנד זכינו להגשים חלום ותיק - טיול חלומות בקרוואן. מצאנו כי זוהי הדרך המושלמת לטייל, וגם לחיות. בכל גיל או מצב משפחתי, אפשר וכדאי לעצור את החיים לתקופה בקמפר-וואן או בעברית - אוטובית.

החופש מקבל משמעות נוספת כשיוצאים בבוקר לדרך ולא צריך לחשוב מה לארוז בתיק להמשך היום, כל הבית איתנו, כל המטבח, הארון. איזה כיף. נוסעים רבבות של קילומטרים בכבישים אינסופיים ומרוחקים. המדינה ערוכה לקרוואנים ובכל חור ופינה יש אתרי קמפינג ברמות שונות. לרוב בתשלום, לעיתים נדירות מוצאים "פרידום קמפינג" נחמד, לפעמים מחנים ליד אגם או חוף.

בית על גלגלים, לראות את ניו זילנד בתנועה. גיא בקמפר ואן (צילום: חנה וגיא טבק)

הלילות והבקרים יפים יותר בחיק הטבע. ישנו נפלא במיטה שבמהלך היום מתפקדת כשולחן האוכל שלנו,

במטבחון מקרר קטן שבו מתקררות בירות מקומיות בינוניות, גז זעיר לבישול, כבשים לצד הדרך, ירח דבש. תענוג.

פגשנו בדרכים אנשים שכך נראים חייהם כבר שנים, שביתם הוא רכב, לפעמים משאית גדולה ומאובזרת להפליא, שלילה אחד לצידם בקמפינג ליד עוד איזה נחל, גרם לנו להרגיש ממש כמו צועני(ם).

חיים בשלום עם הטבע. צבאים בעמק מטוקיטוקי (צילום: חנה וגיא טבק)

שני איים ומלא כבשים

הבחירה בניו זילנד כיעד לירח דבש ארוך, היתה זריזה וחדה. ידענו מעט מאוד על המדינה הרחוקה בתבל. ידענו שיש שני איים ומלא כבשים. לא תכננו מסלול, לא ניבאנו לאן נגיע או מתי, טיילנו עם ספר הדרכה שבעלי קיבל בעת שחרורו מצה"לינו.

איך אומרים, מאז הרבה מים זרמו בין רוטרואה וטאופו באי הצפוני, וספר הטיולים שליווה אותנו לא תמיד היה מעודכן במתרחש או קרוב למציאות. פגשנו אנשים בדרך, שאלנו והתעניינו במשרדי ה-doc (מעין רשות שמורות הטבע) הנמצאים בכל עיירה, ודי מהר הבנו שבניו זילנד אי אפשר לפספס. לא משנה כמה הכנה או אי-הכנה תעשו לקראת הביקור, שום דבר לא יפגע במרחבים הפרוצים, בצמחים הצבעוניים. באלפי סוגי הירוק.

תגידי, איך הנוף משם? רגיעה בהר טונגררו(צילום: חנה וגיא טבק)

רק יופי ויופי

מה יכול להיות רע באוויר הצח, במים התכולים, הברבורים השחורים בכל פינה - חיים באגדה אלה.

נוף שקשה להתרגל אליו. כה יפה שגם אם מפספסים איזה הר, או מדלגים על איזה טרק, עדיין זוכים לראות שיאים חדשים מדי יום.

אז מה מומלץ לראות בניו זילנד? ובכן, הכל מומלץ! אנחנו התחלנו באי הצפוני, ירדנו דרומה והרגשנו כי זה היה המסלול הנכון ביותר, כיוון שהיופי הלך והתעצם ככל שהדרמנו.

מצד שני, לא עשינו את זה אחרת. אז מי יודע... נעים להסתובב בניו זילנד בכל פורמט, בבודדים, בלהקות וכמובן בזוגות. זו מדינה מלאה תיירים, מזמינה ונעימה ששום דבר רע לא יכול לקרות בה. אין גנבים, אין סכנה לישון בחוץ, אין חיות ארסיות. רק יופי ויופי, ויופי של יופי.

בשבוע הבא: המקומות שאסור לכם להחמיץ בניו זילנד