החילונים יוצאים מארון הספרים היהודי

נאום הבכורה של חברת הכנסת רות קלדרון, שעורר הדים רבים במשכן ומחוצה לו, הוציא לאור את התופעה ההולכת וצוברת תאוצה בשנים האחרונות: ישראלים וישראליות שאינם שומרים תורה ומצוות, לומדים בלהט את התנ"ך, המשנה, התלמוד ואת יתר המקורות היהודיים.

<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• חסיד של חלב: הפרות הקדושות של דובדבני
  

מה שהחל בשנות השבעים כפזורה של קבוצות לימוד, הפך אט-אט לתנועה המוגדרת בפי מוביליה "לימוד תורה לשמה", המתרחשת בבתי מדרש פלורליסטיים ובישיבות חילוניות הפזורים ברחבי הארץ.

גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה

אחת הדמויות הבולטות בתנועת בתי המדרש הפלורליסטיים היא ארי אלון, הנחשב לאחד מחלוצי הז'אנר, שלא לומר ממייסדיו. אלון, בנו של השופט מנחם אלון ואחיהם של הרבנים מוטי ובני אלון, גדל בחברה דתית-לאומית, ומשפרש ממנה, הקים באורנים את הסמינר היהודי-ציוני "מדרשת אורנים", שהייתה למסגרת הממוסדת הראשונה שבה נלמדו כתבים דתיים מבעד לעיניים חילוניות.

"בארבעים השנים האחרונות זכיתי ללמוד וללמד תורה באלפי בתי מדרש פלורליסטיים", אומר אלון. "רובם הגדול הם בתי מדרש חלוניים (מלשון חלון), ועצם העובדה הזאת היא בפירוש סיבה למסיבה. אך על רקע ההצלחה המרגשת הזאת, בולט כשלוננו האדיר – במשך 40 השנים הללו נותרנו בשוליים.

"סקרנות ויכולת ללמוד לשמה הוא דבר יהודי מאוד עמוק". לימוד ב"בינה"(צילום: עדי אבישי)

"עדיין לא זכינו להפוך לתנועה משמעותית המהווה חלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. לפעמים אני חש שעצם התהליך היצירתי והמרתק של חִילוּן התורה הוא גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, ומעצם מהותו הוא חייב להישאר איזוטרי ואפילו מחתרתי".

אבל הכישלון, כפי שאלון מגדיר זאת, לא מרפה את ידיו. "אני מאמין באמונה שלמה שבעתיד הקרוב תימצא הנוסחה שתאפשר לנו לפרוץ החוצה, ולהפוך את רשת בתי המדרש החִילוניים לאחד הזרמים המרכזיים של תלמוד תורה, אם לא המרכזי שבהם".

מעשה של תיקון

ערן ברוך, מנכ"ל הישיבה החילונית "בינה", מספר כי בית המדרש שלו החל לפעול כתגובה לרצח רבין. "באנו לעשות מעשה של תיקון, חיבור הציבור החילוני והמסורתי למקורות תרבותו, מתוך השבר הפוליטי שנוצר באותה העת", הוא אומר.

שמה של הישיבה, "בינה", מורכב מראשי תיבות מתוך שורה בפואמה "המתמיד" של ביאליק, התוהה על טיבו של בית המדרש הישן

והמתפורר באוקראינה: "הפה בית היוצר לנשמת האומה?" לדברי ברוך, "בינה" היא תשובה אפשרית לשאלתו של ביאליק. "סקרנות ויכולת ללמוד לשמה, לשם הנאת הלימוד והמפגש, הוא דבר יהודי מאוד עמוק. הדיון והוויכוח הם תמצית התורה שבעל-פה. כשרבי יהושע ניצב על רגליו ואומר 'לא בשמים היא' - הוא חי תפיסה מאוד פלורליסטית של היהדות, ואותה אנחנו מביאים לידי ביטוי ב'בינה'".

בהקמת מסגרות הלימוד הפלורליסטיות, רואה ברוך מעשה של תיקון. "יש פה תיקון כפול: תיקון היסטורי של הנטייה של ראשית הציונות לראות את עולם בית המדרש והתורה שבעל-פה כגלותיים, תוך שימת דגש על עולם המעשה. תיקון נוסף קשור למתח הפוליטי שנוצר בישראל, שבעקבותיו, ישראלים רבים נרתעים מלגעת במה שנתפס כדתי או חרדי, וחשים שזה לא שלהם", אומר ברוך.

"המטרה היא להראות שגם התרבות הישראלית של ימינו היא חולייה בשרשרת הדורות, שעוברת גם דרך אותו בית המדרש ואותם מקורות הם אלה שגם הצמיחו אותה. בהרבה מאוד מקומות של פוסט יהדות ופוסט ציוניות ופוסט עוד כמה דברים, החיבורים מתפוגגים, ואנשים לא רואים את עצמם כחלק מהשרשרת. אפשר להתנגד ולא להסכים עם חלקים מהמטען הזה, אבל עדיף שזה יהיה ויכוח פנימי, כשהמשתתפים בו ממצבים את עצמם כחלק מהדיון, שהמסקנות שלו עשויות להוביל לתיקון ושיפור הקיים".

צימאון גדול ובורות גדולה

בדרך למיינסטרים הישראלי-חילוני, נאלצים בתי המדרש הפלורליסטיים להילחם בדיכוטומיה שבין דתיים וחילונים, מאמינים ולא מאמינים, חובשי כיפות וגלויי ראש, ולענות לאלה שמתעקשים על ההבחנות האלה על התהייה מה מקשר בין אתאיסט ישראלי ב-2013 לטקסט תלמודי.

ברוך לא אוהב את השאלה. "מה זאת אומרת 'מה הקשר?' הדילמה הזאת לא מעסיקה את הבאים ל'בינה'. אני רואה דווקא צימאון גדול, ולצערי, גם בורות גדולה, אבל הקשר לא עומד בסימן שאלה".

"אנחנו מתייחסים ללימוד כמקור השראה לא מקור סמכות, תלמיד שלומד את מסכת שבת מחליט מה הוא לוקח לחיים שלו. דת זה חוק בפרסית, ואנחנו מדברים פה על תרבות. היהדות הצליחה להפוך את הלימוד לאבן בוחן של החיים שלה וזה דבר עצום, התופעה הזו מושרשת בנו. כמו שיש לנו אף ארוך, ככה אנחנו לומדים. זה מה שאנחנו", אומר ברוך.

גם בעיניו של אלון, יש למקורות התלמודיים העתיקים נגיעה לחיים החילונים המודרניים. "נער הייתי וגם זקנתי, ולא ראיתי פרק תורה או סוגיה תלמודית שאינם רלוונטיים, כלומר אינם ניתנים לחִלוּן. דווקא ברגע שהתורה מפסיקה להיות לגבי מקור סמכות מאיים, והופכת למקור השראה - היא רלוונטית מאוד".

"היא הופכת לתשתית המיתית שלי, היא מאפשרת לי לממש את הצורך והתשוקה שלי להיות מקורי ולהישמר מזיוף ומלאכותיות. היא מבהירה לי שככל שאהיה יותר מקורי במובן הקמאי והעתיק של המילה, כך אהיה יותר מקורי במובן החדשני והעכשווי שלה. אני מאמין שהסיכוי להיות מקורי בעולמנו המזויף יכול 'לעשות נפשות' רבות ולדבר אל לבם של כל אלו שנפשם חשקה בתורה מקורית. בהתרחקו ממקורות ישראל מאבד הציבור הישראלי הן את המקוריות שלו והן את הישראליות שלו".

תורה היא הגדרה רחבה

בארי צימרמן, מורה, משורר ומנחה במכללת "עלמא", המוגדרת כ"בית לתרבות עברית" מרגיש שהציבור הישראלי הלא דתי בשל היום יותר מתמיד ללימוד תורה. "כשזה מגיע למחוזות הפוליטיקה ומקבל מיקרופון, או סרטון ביוטיוב עם רבע מיליון צפיות, זה אומר שמשהו השתנה", הוא מתייחס לנאומה של ח"כ קלדרון, מייסדת "עלמא".

"אני אוהב להמשיל את היהודי לגיטריסט. מה שווה גיטריסט ללא גיטרה? עבורי התרבות היהודית, הטקסים, החגים והטקסטים הם חלק ממי שאני. כל אחד מאיתנו נושא בתוכו את עברו, את בית הוריו. יש פה היסטוריה ויש פה סיפור, ואני לא רוצה לוותר עליו וגם לא לוותר על היותי אזרח העולם הגדול, גם זה וגם זה הם מי שאני".

"התרבות היהודית, החגים והטקסים הם חלק ממי שאני"(צילום: עדי אבישי)

בניגוד לגרסה הקלאסית האורתודוקסית, בתי המדרש הפלורליסטיים מתמקדים בטקסטים המדרשיים ופחות באלה ההלכתיים. קטעים מהתנ"ך, מהמשנה, מהתלמוד, מהמדרשים נידונים בהם בפתיחות, לצד כתבים אחרים, קלאסים ומודרנים, יהודים ולא יהודים.

בתיקון ליל שבועות שעורכת "עלמא" בשנים האחרונות  השתלבו השנה גם משוררים עכשוויים, אמנים פלסטיים, רקדנים ומוזיקאים. "תורה היא הגדרה רחבה, בעיניים שלי", אומר צימרמן. "תורה מלשון הוראה - כל מה שמלמד אותך משהו, נכנס תחת הקטגוריה תורה. גם מקורות לא יהודיים, עשויים להיות תורה עבורי".

רוב הישראלים הם "מרכז"

טשטוש ההגדרות וההבחנות מוצא ביטוי גם בתפיסתה של הסופרת אמונה אלון, גיסתו של ארי, וחברותא שלו לערבי לימוד. "נראה לי שבציבור הישראלי הרחב, ההגדרות 'דתי' ו'חילוני' הולכות ומתפוגגות היום, יחד עם הגדרות כגון 'שמאל' ו'ימין", היא אומרת. "תיוגים נוספים מאבדים אט-אט את נוקשותם בעידן הפוסט-מודרניסטי שבו אנחנו חיים. היום רוב הישראלים הם 'מרכז', בדת כמו בפוליטיקה. פחות רוצים להזדהות כ'דתיים' או 'חילונים' ויותר כ'יהודים' – וזה ניכר ברחוב הישראלי, ניכר במפלגות בכנסת, ניכר במוזיקה הישראלית העכשווית וניכר בבתי המדרש".

"העובדה שביותר ויותר מקומות אפשר היום לבוא וללמוד תורה מבלי לחבוש כיפה, מבלי להתחייב לחזור בתשובה שלמה

ומבלי להצטרך לדווח כמה מצוות אתה נוהג לקיים – זה נפלא. אם כי בעיניי, זה נפלא בתנאי שהתורה הנלמדת היא תורת ישראל האותנטית, שמשה קיבל אותה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכך דור אחר דור עד אלינו. ולא כאוסף של טקסטים, אלא כתורת חיים".

גם אמונה אלון סבורה כי דווקא במקורות אפשר למצוא סימנים מובהקים של פלורליזם. "חז"ל הם ללא ספק 'דתיים', אי אפשר לשכוח שבראש ובראשונה הם אנשי הלכה המדקדקים על כל תג ותג – ויחד עם זה, לגמרי יחד עם זה, אין כמותם ליברלים ואין כמותם מלאי פתיחוּת ודינאמיות ואין כמותם רחוקים מכל קיבעון שהוא. אני חושבת שהזמן שלנו, כאן בארץ ישראל המקבצת את גלויותיו של העם הנסי המתעורר לתחייה, הוא זמן שבו חכמי המשנה והתלמוד מתהלכים בקרבנו בטבעיות רבה מאי-פעם".