אחרי המלחמה: הרב עמיטל נפרד מא"י השלמה

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• מלחמת יום הדין: רבנים בשדה הקרב
  

הימים הנוראים של הרב עמיטל

אך בימי המלחמה הקשים של 73', ניצני השינוי עוד לא באו לידי ביטוי. לדברי בנו, באותם ימים היה הרב בעיקר מכונס בתוך עצמו נוכח האובדן הנורא. "אני גויסתי רק בשמחת תורה", מספר הרב יואל עמיטל, "כך שבתקופה הקשה ביותר הייתי יחד אתו. אני זוכר ששאלתי אותו ישירות, מה הוא חושב על הנפילה של שמונה מתלמידיו בקרבות. והוא השיב: 'ומה אמר ראש הישיבה בחברון כשתלמידיו נרצחו במאורעות תרפ"ט? גם אז התגובה הייתה שתיקה'".

גם ראש הישיבה בחברון שתק אחרי מאורעות תרפ"ט. הרב עמיטל ובנו יואל(צילום: דובי שחור)

הספדים שווים באורכם

במילים אלו, פנה הרב עמיטל אל תלמידיו לפני תפילת נעילה, באחד מימי הכיפורים, בעת ששימש כראש הישיבה.

שיחה זאת ועוד עשרות אחרות, נכרכו יחד בספר "עת רצון", בעריכת בנו. השיחות, הרלוונטיות כולן לימים הנוראים, נוגעות בעיקר בקשר שבין האדם לעצמו ולסובביו, כמו גם באחריות מוסרית וחברתית.

יואל עמיטל, המשמש כיום כר"מ בישיבת שעלבים, זוכר היטב את שמונת ההספדים, שנשא אביו שנה באזכרת תלמידיו שנה אחרי המלחמה. "הוא כתב הספד על כל אחד מהם, ואז ספר במדויק את המילים יש בכל הספד והספד, כדי שיהיה לכל תלמיד את אותם המילים שווה בשווה. הוא חשש מאוד, שאם הוא יאריך אצל אחד יותר מהשני, גם במעט, משפחה שיקירם נפל חלל עשויה לחשוב שהוא העריך את בנם פחות. זה התמצית של המהות שלו - בין אדם לחברו".

הקריאה הזו להכיר בחובותיו של אדם לחברה ולמי שניזוק על ידו עוברת כחוט השני לאורך כל הספר. "יש רעיון ידוע שאדם יהודי נדרש ללכת בדרכיו של הבורא", מציג יואל עמיטל, את אחד הרעיונות מתוך האסופה. "דרכיו של הבורא, מפורשות כשלוש עשרה מידות הרחמים שאומרים במהלך הימים הנוראים. גם כאן מתברר שאף דברים שנוגעים לכאורה לממד הלא אנושי, לבורא, קשורים קשר הדוק למערכת היחסים שבין האדם לסובבים אותו. הצד הזה תמיד היה קיים אצל חז"ל, החידוש של אבא הוא הדגש".

אין הדבר תלוי אלא בי

יואל עמיטל מוצא כי השיחות, שחלקן נכתבו לפני עשרות שנים, רלוונטיות מתמיד גם למתבגרים שהוא פוגש היום כמורה ורב. "הספר הוא למעשה ליקוט של שיחות שהוא מסר במשך 40 שנה. ומה שמדהים תמיד לגלות זה עד כמה הן מדברות לנער בן זמננו. אחד הדברים שהדהימו אותי כל פעם מחדש, איך ממרומי גילו, הוא היה מסוגל לדבר אל נוער בשפתו. המוטו החינוכי שלו היה שפעם מה דיבר אל בני תשחורת היה סמכותיות, והיום מה שמדבר אליהם זה כנות".

מה שמדבר אל בני הנוער - כנות. אחד מפתקיו של הרב עמיטל(צילום: דובי שחור)

הרב יואל עמיטל מביא כדוגמה את אחד מהשיחות של אביו, שבהן דיבר על אליעזר בן דורדיא, איש בית שני שהתלמוד הבבלי מתאר אותו כמי "שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה", עד שאחת מהן אמרה לו, שגם אם יחזור בתשובה, סליחתו לא תתקבל.

בהמשך הסיפור, מתאר התלמוד איך הוא פנה אל איתני הטבע בבקשת עזרה וכולם סירבו לו.

עד ש"אמר אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכי עד שיצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא". לדברי יואל עמיטל, אביו ראה באליעזר בן דורדיא אדם הרוצה לחיות בין שני העולמות. "מצד אחד, רבי אליעזר מוגדר אצלו כתלמיד חכם, מצד שני, רוצה ליהנות מהכול גם מהלא ראוי והלא מוסרי, מן חיים כפולים שכאלה – התמודדות קלאסית של נער דתי כיום", הוא אומר.

"הוא הסתכל על זה כתופעה חינוכית. של 'גם וגם', עם הבעייתיות הטמונה בצורך למצות ולחוות, והכול בשפה הכי ישירה, פתוחה וכנה, שיודעת בדיוק, מה מרגיש צעיר ואיך הוא נוטה להתמודד עם זה".

"אליעזר בן דורדיא נפל בפח שאליו נופלים רבים מן החוטאים הרוצים לחזור בתשובה, פח ההתבטלות העצמית והייאוש. נראה שלדעתו הסיבות לחטאיו נעוצות בכוחות שמחוצה לו, שאין לו שליטה עליהם. לכן הוא מחליט לבקש רחמים מגורם חיצוני, רק לבסוף הוא מבין שאין צורך לפנות אל איתני הטבע. הוא הבין שהוא עצמו סיבת החטא, הבין את וזיהה את הכוח האדיר הטמון בו וחזר בתשובה שלמה", אמר הרב עמיטל לתלמידיו, באחת השיחות המופיעות בספר.

• "עת רצון", שיחות לימים הנוראים, הוצאת "מגיד".