גויירו בדם: הנופלים שרצו להיות יהודים
אילן סביאטקובסקי סחף אחריו את חניכי "נתיב", יסאמו יאלאו כמעט והשלים את הליך הגיור, ואביו של פיטר-ישראל אוחוטובסקי מניח תפילין במקומו. שישה נופלים עברו גיור במסגרת השירות הצבאי. "טיפות הדם שלהם גיירו אותם יותר מכל המים שבעולם"
ארבע שנים עברו מאז נפל סמ"ר אילן סביאטקובסקי (21) ז"ל בתקרית קשה ליד מחסום כיסופים. לילד החברותי עם חלום לשרת ב"גולני" היה חלום נוסף: להיות יהודי.
חלום שהגשים בנסיבות הטרגיות ביותר שניתן לעלות על הדעת - עם מותו.
אלפי חיילים. 3,000 ליתר דיוק. כשליש מהם מתגיירים בסיום ההליך. 800-850 בוחרים לסיים ולהתגייר דרך הרבנות הצבאית, אך ההליך כולו עדיין נמצא תחת דיון ציבורי, מול מי שרואים בו 'הליך מיותר' למי שהתגייסו לצבא, ובכך ביטאו את נאמנותם לעם והארץ.
אבל אז הגיע צו מילואים. ועל אף שהוא יכול היה בהחלט לנצל את ההליך שנקבע לו ולא לצאת למילואים, הוא בחר אחרת, וזו בחירה שמעידה בעיניי יותר מכל מי הוא היה.
אמו של יאלאו באתיופיה החלה ללכת ברגל לכיוון סניף הסוכנות היהודית. "היא אמרה: 'משהו קרה, אני חייבת להגיע'. את הכסף שלו כחייל בודד הוא היה חוסך ושולח לה, שיהיה לה ממה לחיות. איש חסד אמיתי".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
סביאטקובסקי הוא אחד מתוך שישה חללים, שנפלו תוך כדי הליך הגיור הצבאי ("נתיב") או מיד לאחריו. שישה בסך הכל, מתוך למעלה מ-23 אלף חללי צה"ל: "אם כל מתגייר צריך 40 סאה של מים לטבול בהם, טיפות הדם שלהם גיירו אותם יותר מכל המים שבעולם", אומר הרב חיים אירם, ראש מערך לימודי היהדות שהחללים היו מתלמידיו.
יום הזיכרון בערוץ היהדות :
- אנדרטת ילדות: פחדתי להיות גיבור/ הרב
דוד מנחם
אילן סביאטקובסקי היה רק בן ארבע כשמשפחתו עלתה ארצה מאוזבקיסטאן, לחיים חדשים בישראל. "הוא היה נראה יותר מרוקאי מאשר רוסי", מספרת אמו ילנה בחיוך עצוב. "חברותי בצורה בלתי רגילה, תמיד מוקף בחברים. הוא רצה ללכת דווקא לגולני, כי הוא שמע ששם חברים נשארים חברים לכל החיים. זה היה החלום שלו.
"האמת היא שלא חשבתי שיהיה לו כוח סיבולת למאמצים שנדרשים בקרבי, אבל הוא הפתיע אותי. הוא תמיד אמר: 'אמא, נכון שקשה לי - אבל אני מתגבר ואל תדאגי'. ואני - כל הזמן פחדתי".
האמא: "תמכתי בו לחלוטין"
את ההחלטה לעבור קורס גיור קיבל חצי שנה לפני שנפל. "בתקופה הזו הוא פתאום הפך לגבר, רציני כזה, מחושב. ההחלטה לעבור את הקורס הייתה כמו ההחלטה ללכת ל'גולני'", ילנה סביאטקובסקי מסבירה. "הוא החליט שזה מה שהוא רוצה, והתחיל את התהליך. אני תמכתי בו לחלוטין, זו הייתה הבחירה שלו וכיבדתי אותה".
"הוא תמיד אמר: 'אמא, נכון שקשה לי - אבל אני מתגבר ואל תדאגי'. ואני - כל הזמן פחדתי". אילן ואמו ילנה
אופיו החברותי, מעידה אמו, המשיך עמו גם בקורס הגיור שבו "אסף חברים חדשים", כדבריה. בסטטוס האחרון שהספיק לפרסם, בישר לחבריו: "שבת אחרונה בעזה". ביום ראשון אמור היה לעלות עם הפלוגה צפונה, אך התוכניות נקטעו באיבן.
"זה קרה ממש ביום שישי", משחזרת אמו. "היה חשד לאירוע כלשהו, והמפקד שלו (רב סרן אלירז פרץ ז"ל) שנהרג איתו, הגיעו שניהם למקום. המחבל זרק לעברם רימון – וזהו. ככה זה נגמר. ארבע שנים חלפו, והכאב עדיין איתנו. חבריו, לשמחתי, עוד באים, שומרים על קשר, זה מה שנותן לנו את הכוח להמשיך הלאה".
סחף אחריו חניכים אחרים בקורס
הרב חיים אירם, האחראי על קורסי היהדות שעוברים החיילים המתגיירים בצה"ל, זוכר היטב את החייל החברותי שאיבד. "אילן הגיע כחייל יחסית ותיק מבחינת פז"מ", הוא מספר. "בשליש האחרון שלו כחייל ב'גולני'. הוא כבר קיבל זימון לשלב האחרון של הקורס, וביקש לדחות כדי להיות עם החבר'ה בקו.
"הוא פשוט חי את זה, ישראלי עד שורשי שיערותיו. היה ברור לו לגמרי שזו הדרך שלו, והוא סחף אחריו את כל מי שעמדו על הגדר"
"הוא היה מאוד מעורב בתהליך מהשנייה הראשונה. יש את אלה 'שעומדים על הגדר'; רוצים לשמוע ולהחליט אם זה מדבר אליהם, אבל הוא פשוט חי את זה, ישראלי עד שורשי שיערותיו. היה ברור לו לגמרי שזו הדרך שלו, והוא סחף אחריו את כל מי שעמדו על הגדר. הוא היה מגנט. אם יש כמה חיילים בצוות שהשלימו את התהליך והתגיירו, אין לי ספק שהוא היה חלק מזה.
"האובדן שלו הוא כאב אישי לכל מי שהייתה לו הזכות לקחת חלק בתהליך שהוא עבר. הרגשנו ש'אחד מאיתנו הולך מעימנו'. הנפילה שלו, מסירות הנפש, זה מקווה הטהרה הגדול ביותר שמישהו יכול לטבול בו".
טבילת דמים
את קורסי הגיור הצבאי "נתיב", פרי שיתוף פעולה בין צה"ל והמשרד לשירותי דת, עוברים מדי שנהרביעייה לנצח:
האחים שנשארו ללא התאום
טל מאיר
הם היו "ארבעת המופלאים": גיא, מור, אלירן ורועי - הרביעייה הראשונה של יהוד, ואף שגדלו יתומים מאב, פזרו שמחה בכל פינה. אבל אז נגדע האושר עם נפילתו של רועי, והתאומים לא מפסיקים להתאבל: החיים שלנו נעצרו לפני שבע שנים
הרב אירם ער אף הוא לקולות הללו, ולדבריו "מסכים עם הרעיון הבסיסי", אך "זו לא רק הקזת דם שהופכת חייל 'לחלק'; זה גם תשלום מסים - 'דמים' מסוג אחר ('דמים' = כסף). אך הרעיון שמבטא הקורס הוא בעצם המשך של אותו הקו. בעיניי, השירות והגיור הם שני צדדים למטבע אחד. אדם שמחבב מאוד את התורה, ואפילו מקיים מצוות ברמה כזאת או אחרת, אך הוא מכחיש שואה או נגד המדינה כמדינה יהודית - האם אדם כזה יכול בעיניי להתגייר? תשובתי היא לא.
"'עמך - עמי' זו נקודת המוצא הראשונית של קשירת גורל. השאלה היחידה ששואלים אדם שבא להתגייר היא לא אם הוא מאמין באל או עד כמה הוא חובב תנ"ך, אלא למה הוא רוצה להיות חלק מהעם היהודי; העם שיצא ממצרים, שקיבל תורה, ושיש לו היסטוריה משותפת. זה הבסיס האמיתי.
"הרגשנו ש'אחד מאיתנו הולך מעימנו'". סביאטקובסקי (עם הכומתה)
"הקבוצה הזו של ששת הנופלים, מיוחדת לנו כי הם מבטאים במותם את העוצמה של אחדות הברית הלאומית הזו, עד כדי מסירות הנפש לאותה החברה; זו שאמורה לבוא בשלב מסוים ולומר להם: אתם לא חלק אותנטי מאיתנו כי אינכם יהודים. אם כל מתגייר צריך 40 סאה של מים לטבול בהם, טיפות הדם שלהם גיירו אותם יותר מכל המים שבעולם".
ויתר על טבילה בשביל מילואים
גלילה יעקבסון ששימשה כרכזת קורס "נתיב", זוכרת היטב בין אלפי החיילים את פיטר (ישראל) אוחוטובסקי ז"ל (23). אוחוטובסקי נהרג בקרב בקונטרה ביום האחרון של מלחמת לבנון השנייה, כחייל בחטיבת המילואים של גדוד הצנחנים.
"הייתה לו הלוויה יהודית לכל דבר ועניין. הכל נעשה על פי כל כללי ההלכה והטקס של צה"ל". סביאטקובסקי וחבר
"הוא כבר עבר את התהליך בבית הדין, נשארו לו רק המילה והטבילה", היא מספרת. "התאריכים כבר נקבעו,
גבורת הנשים
בשם בתי: מפקדת - גם אחרי מותה
טלי פרקש
שבע שנים לאחר שבִּתה ואחייניתה כנרת נהרגו בפיגוע, הקימה רבקה רוזנפלד אתר המפגיש בין צעירות דתיות לפני ואחרי שירות צבאי. "לא היה לי זמן להתאבל על כנרת. רק כששלחו לי תמונה שלהן, זו לצד זו, תחושת האובדן עליה הציפה אותי"
"נקשרתי אליו באופן מיוחד, כי באורח די מפתיע הוא לא עבר פעמיים את השלב בבית הדין. פעם אחת רצו שחברה שלו תבוא אתו לקורס, כל מני דברים שונים ומשונים, אז החלטתי לקחת אותו כפרויקט אישי. ככה נקשרנו. בשבעה הוריו הראו לנו ציורים שלו כילד, של טנקים ודגלים. הוא היה מאוד מחובר לצה"ל גם בהיבט הצבאי, וגם בקטע הציוני.
"עם הגיור זה היה אותו דבר. הכי רציני שיש. הוא הסתגר בחדר באחת מחופשותיו, ואבא שלו דפק על הדלת כי לא הבין למה הוא סגור שם, ופיטר-ישראל פתח לו וסימן עם היד שהוא לא יכול לדבר. הוא התפלל והניח תפילין. לאחר מותו אביו אמר לי שהוא לוקח על עצמו להניח את התפילין שלו".
ונזכור את כולם: יאלאו מאתיופיה וזרביב מצרפת
גם לרב אירם, זיכרונות משלו על "הילדים", כך הוא מכנה את חללי הקורס. סמ"ר יסאמו יאלאו (20), לדוגמה. "הוא עלה מאתיופיה ללא אמא, ולא הספיק אפילו לפגוש אותה מאז העלייה. הוא היה אצן מצטיין, ניבאו לו עתיד בינלאומי. הטבילה שלו התעכבה מנסיבות טכניות לחלוטין, ואז הוא נפל בבינת-ג'בל".
הרב אירם מספר כי ח"כ שלמה מולה שסייע לו בתהליך הגיור, סיפר כי באותו היום שבו נפל,
הרב זאב קרוב:
לא שואל למה זה קרה לנו
ynet
הוא לא שואל למה זה קרה דווקא לו, גם לא אחרי שבנו התגייס לקרב למחרת נישואיו, נפצע אנושות, ונאלץ לעבור שיקום ארוך. ולמרות הכל, הרב זאב קרוב נשאר אופטימיסט בלתי נלאה. צפו
סמל יוהן זרביב ז"ל (22), חייל בודד ועולה חדש מפריז, היה במרחק עשרה חודשים מסיום השירות, ועימו תוכניות ללימודי פילוסופיה יהודית באוניברסיטה. זרביב שייצג את קורס" נתיב" במסגרות פורמליות, ציין בנאום שכתב כי הוא חש שהקורס שעבר היה אחד האירועים המשפיעים ביותר בחייו.
"צריך להבין שזהותם היהודית של רבים ממשתפי הקורס, חזקה הרבה פעמים יותר מזו של כל יהודי-ישראלי שגדל כאן מגיל אפס. שמות המשפחה שלהם יכולים להיות שמות המשפחה שלי או שלך. יוהן עצמו למד, אגב, בחינוך מסורתי מלא. חלקם ישראלים לחלוטין, חלקם ספגו הערות ויחס משפיל על יהדותם בניכר. אז לבוא להגיד להם שהזהות היהודית שלהם בעייתית, זה אבסורדי.
"נדרש מהם הרבה מאוד אומץ. לא תמיד המשפחה תומכת, ולא תמיד החברה תומכת או מבינה למה זה חשוב להם - וזה חשוב להם. זה חציית רוביקון לא פשוטה. אני לא יודע אם עם ישראל שעמד ליד הר סיני, חשב על היהדות כמו שהם חושבים עליה".
והרב אירם מוסיף בכאב: "כשאנחנו עוברים איתם את זה, זה הכל. הם פשוט הילדים שלנו בלי שום מרכאות. אנחנו כל כך נקשרים אליהם, אנחנו שותפים בלבטים הכי אישיים שלהם. בשבילנו, להגיע לבית הדין זה כמו להגיע לחדר לידה עם צירי לחץ. לכן כל חלל מששת החללים הללו, כואב לנו ברמה האישית של בן משפחה".
מה ההשלכות ההלכתיות כל חללים מהקורס שלא הספיקו להשלים את ההליך?
"הגמרא עצמה מספרת על תנא שבכה על נפילתו של מי שלא היה יהודי על פי ההלכה, ומת על קידוש השם. ואמר: שיהיה חלקי עמו בגן עדן. הם שם במקום הכי מיוחד השמור למוסרי נפש. הייתה להם הלוויה יהודית לכל דבר ועניין. הכל נעשה על פי כל כללי ההלכה והטקס של צה"ל. יש פסק מפורש של הרב גורן בעניין, שגם מי שלא השלים את תהליך הגיור, ונפל חלל - נקבר כיהודי לחלוטין, וזה היחס ההלכתי כלפיו. אין ומעולם לא היה דיון או ויכוח. כך צריך להיות, ואין לי בזה ספק בכלל, יהי זיכרם ברוך".
עלה לקו במקום ללכת לקורס האחרון. אילן סביאטקובסקי ז"ל
מומלצים
