מלחמת הפשקווילים: החרדים מקימים מדינה
הרבנים החרדים שלחו בנות "לסייע במאמץ המלחמתי", "אגודת ישראל" הזמינה חברים למסיבת "נס העצמאות", ואילו "העדה החרדית" טענה כי "הקמת מדינה הציונית נושאת סכנה נוראה לכלל היהודים בארץ". כך נראו קרבות הפשקווילים ברחוב החרדי של ראשית ימי המדינה. זהות המנצח ידועה
תש"ח. המדינה הטרייה חווה שנה סוערת. בריכוזים החרדיים נתלים פשקווילים "אל ציבור החרדים לדבר ה", ובהם מתבקשים הגברים החרדים להתייצב לגיוס ביחידות הדתיות. בתחתית המודעה, כותבים אנשי "אגודת ישראל": "בת ישראל עשי חובתך לעמך ולארצך, התפקדי לשירות העם!"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
עשרות כרזות (פשקווילים) המרוכזות בספרייה הלאומית, מנסות ללמוד וללמד משהו על ראשית היסטוריית היחסים המורכבים של המדינה והחרדים. "לא מדובר כמובן בגיוס לצבא", ממהר להסביר ד"ר חזי עמיאור, אוצר בספרייה הלאומית, את הכרזה מהפסקה הקודמת. "ברור ממנה כי מדובר בתפקיד לא צבאי, כחלק מההסכמה שבנות לא יהיו בצבא. מדובר ככל הנראה בתפקידי סיוע כלשהם. הכרזה משקפת את הזמן שבו יצאה לאור: תש"ח, מיד אחרי כ"ט בנובמבר והחלטת האו"ם על הקמת המדינה".
עוד כתבות בערוץ היהדות :
- מהגדה ועד הבדלה: יום העצמאות הופך לחג
- דיון: חרדים לא רוצים מדינה?
- גויירו בדם: הנופלים שרצו להיות יהודים
"באותו לילה פרצה מלחמת העצמאות והתחילה תחושת חירום ביישוב היהודי גם בשל גיוסם של כל הגברים לצבא, ליחידות דתיות", הוא מוסיף. "היו עוד כאלה, מלוחמים ועד עורף ועזר. המודעה קוראת לנשות 'אגודת ישראל' להשתתף במאמץ המלחמתי, גם אם לא בגיוס בפועל".
מ"זה היום עשה ה"', ועד "לגזירה איומה"
אז איך באמת ראה המיינסטרים החרדי את הקמת מדינת ישראל? בצהלה, אם לשפוט על פי הכרזה שפרסמה "אגודת ישראל" לרגל ההכרזה, או חתימתו של הרב מאיר דוד לווינשטיין על מגילת העצמאות מטעם המפלגה החרדית. למעשה, נראה כי השמחה של הרחוב החרדי, של העולים והניצולים מאירופה, הייתה בשיאה.
"אל עם ה', זה היום עשה ה'!" מכריזה הכותרת. "בשעה גדולה זו עת מדינת ישראל מוקמת בעזרת ה' לעינינו,
יחד עם זאת, מנסחי הכרזה לא חסכו דברי ביקורת מהנוסח הסופי של מגילת העצמאות: "הבחירה במינוח המעורפל במכוון 'צור ישראל', לצד ההתעלמות מהבטחת הארץ התנ"כית - כמו גם תרומתו של היישוב הישן, כמי שהיו הראשונים להקים רשות קהילתית יהודית בארץ ישראל, היוותה אולי את הסדקים הראשונים במאבק המר על דמותה של המדינה הצעירה", כך ד"ר עמיאור.
"היחס החרדי לציונות והקמת מדינת ישראל היה מורכב מקשת שלמה של רגשות", מסביר ד"ר עמיאור, "מ'נטורי קרתא' - כינוי לפלג המיליטנטי והלוחמני של אנשי היישוב הישן, ושאר פלגיה הקיצוניים של העדה החרדית - ועד ל'פועלי אגודת ישראל' שהיו אומנם חרדים, אבל חלוציים לחלוטין, והקימו ישובים רבים".
"למעשה, עד היום המפלגות החרדיות הן היעד הכי חריף למתקפות מצד 'העדה', מעצם שותפותן במוסדות הציוניים ובכנסת. לכן גם הם לא 'ציונים' בהגדרתם. הם משתתפים פעילים ומשפיעים בתוך המסגרות הממלכתיות. מטרת הפשקווילים נגד המדינה במאה שערים, וגם כעת, היא לפגוע דווקא ביריבים האידיאולוגיים בתוך העולם החרדי, באלה שכן שותפים".
וזה נוסח הפשקוויל שתלו "נטורי קרתא" במודעה שלהם "לכבוד" הקמת מדינת ישראל ב-1947: "אנו מאמינים כי אין זו אלא גזירה וניסיון, ועלינו להרבות בתחינה ובזעקה לפני בעל הרחמים כי ייתן בלב האומות להטות עלינו חסד. חלילה לנו ללכת עם הזרם החופשי שעשה שמות בתוכנו, ועל כל אחד לשנן לעצמו ולבני ביתו כי גזירה איומה היא זאת".
חרדים - למחתרות
עמיאור מציין כי עם הצהרת בלפור, מצא עצמו המגזר החרדי בארץ - "היישוב הישן" (תהליך שהחל עם עליית תלמידי הגאון מווילנה, באמצע המאה ה-19) - במרכזם של ויכוחים סוערים על הדרך האידיאולוגית הנכונה להתמודד עם הבאות. "הרב זוננפלד, רבה של ירושלים באותם הימים, והסמל של היישוב הישן - היה מתנגד חריף ליוזמות העצמאות, וראה בשיתוף הפעולה עם הציונים עבירה על חוקי הדת, כפי שאף התבטא בכרזות. אך צריך תמיד לזכור שהיה לזה גם צד שני.
"'אגודת ישראל' שהייתה ההתאגדות הציבורית של החרדים באירופה, ובהמשך כאן בישראל, הורכבה מיהודים שעלו ארצה מפולין וליטא, לאחר שעברו את מאורעות השואה. תפיסתם הייתה אחרת. הם אמנם לא היו ציונים בהגדרתם, אך גם לא אנטי-ציונים.
" יש חברי כנסת חרדים לא מעטים שיספרו גם היום בפה מלא על האבא שלחם בתש"ח, או הסבא שנלחם במסגרת המחתרות. היו הרבה חרדים ב'הגנה', באצ"ל ובלח"י. הייתה להם אפילו נטייה מיוחדת להצטרף אליהן. חשוב להכיר גם את הצד הזה, שרוב הישראלים - חילונים וחרדים - לא מכירים בכלל".
היו חרדים גם אז לעולם התורה
לדברי עמיאור, מלבד "העדה החרדית" שהתמידה באופן יחסי בעמדתה הנוקשה נגד המדינה, הרי שהמיינסטרים החרדי ביצע מהפך. הכרזותיו והפשקווילים מ-1947 הגורלית מצביעים על התפנית המפתיעה ביחסי דת ומדינה. בעוד הרחוב החרדי מוצף כיום בפשקווילים המגנים את החיילים החרדים המתגייסים לצה"ל, הבון-טון החרדי של ראשית המדינה, היה שונה לחלוטין.
ייצוג הנאמן שלו מופיע בשתי כרזות במיוחד: הראשונה מטעם הרב מלצר, בנוגע לגיוס בחורי ישיבות.
"באותו פשקוויל קובע הרב כי הדיון החרדי סביב שאלת היחס למדינה אינו נוגע כלל לסוגיית גיוס בני ישיבות. תלמדי ישיבות צריכים ללמוד תורה. נקודה. זו עמדה ששוללת גיוס לצבא, משום שלימוד תורה הוא ערך עליון השומר על העם, וכל מי שלא לומד חייב להתגייס. יש כאן אמביוולנטיות שממשיכה הלאה בכל היחס למדינה.
"זו הרי ההתחלה, אחרי שכל עולם התורה חרב בשואה, והחרדים חשים צורך להקים מחדש את התלמיד החכם היהודי בארץ ישראל. המשמעות היא שכל מי שלומד בישיבה, עוזר במקומו הוא לעם ישראל, למרות המצב. הרב מלצר ממש לא היה אנטי המדינה, ולהפך, אבל נקט עמדה עקרונית".
"אגודת ישראל" במסיבה לחיילים המשוחררים
מצד השני, כרזה מטעם "אגודת ישראל", הממסד החרדי של אותם הימים, פונה לאנשיה בקריאה להתפקד בהמוניהם לתנועה. בכרזה אחרת לציון שנתיים לשחרור העיר יפו ושכונות הדרום, מוזמנים מוקירי האגודה "לאספת עם החגיגית". במודעה דגש מיוחד על "חיילים וחיילי עמ"ל" המשתייכים ל"אגודת ישראל", לצד תזכורת על מסיבת חיילים משוחררים אחרי התפילה. ואל דאגה, גם הנשים הוזמנו לאירוע החגיגי, עם "מקומות מיוחדים לגברות".
"המדינה חילונית לחלוטין, וברור שהחרדים לא יוצאים מגדרם כשהם רואים את הכיוון שאליו היא הולכת", אומר עמיאור. "מצד שני, הם כן חותמים על המגילה, וכן שותפים בממשלת החירום ובממשלה הראשונה. יש כאן שותפות גורל חזקה מאוד. בן גוריון עשה איתם קואליציה על חשבון מפא"ם. הוא נתן להם מערכת החינוך עצמאית, חוק נישואין וגירושים על פי ההלכה. 'אגודת ישראל' הייתה שותפה מלאה להקמת המדינה".
אז איפה פה השניות?
"בכך שנכון שזה נס ומאורע חשוב לטובה, אבל זה לא אומר שאנחנו מוותרים על העקרונות הדתיים שלנו, ועל תרומת היישוב הישן. ההיבט כאן אפילו לא היה דתי, אלא סוציולוגי. היישוב הישן כבר כאן 150 שנה, ועמד בכל האתגרים. תלמידי הגר"א הם העלייה הראשונה, אנחנו הקורבנות הראשונים, אנחנו הקמנו בארץ את ניצני היישוב - ואתם באים ואומרים שהכול התחיל רק מהמושבות והמחתרות?"
מה השינוי שהביאו הפשקווילים של 47-48?
"פשקווילים הם כרזות שנועדו לעקוץ. כמעט כל הפשקווילים על לוחות המודעות בריכוזים החרדיים או אצלנו במאגר, הם בחזקת הפלגים הקיצוניים. אבל במקרה דנן אלו כרזות שבאות מלב הקונצנזוס החרדי . היום כל חרדי רואה פשקוויל ומחייך, וברור לו במידה רבה שזו הצגה שנועדה להציג הצהרה. אבל כאן אנחנו רואים משהו שהוא הרבה מעבר, הוא מייצג 'ממסד', הוא מייצג רגע מיוחד ונדיר. הפשקווילים הללו נתלו לא רק במאה שערים, אלא בכל מקום. הם היו כלי תקשורת להעביר מסרים לציבור.
"אולי גם היום היו יכולים לצאת במודעות ברוח הזאת, בשעה גדולה. תמיד אומרים את זה על הציבור בכלל, אבל גם חרדים מתאחדים כשיש צרה. יש להם בעיה לא קטנה עם אופייה החילוני של המדינה, אבל הם ידעו ברגעים הקריטיים לשים הכל בצד. עד שנגמרה המלחמה, והגיעו הבחירות וכל הוויכוחים חזרו".
