"ציידי הראשים": נורבגיאן פסיכו
"ציידי הראשים" שהגיע אלינו מנורבגיה - מעצמה עולה בתחום המותחנים והאימה - הוא סרט עשוי היטב, מהנה, עכשווי ומדויק. תוך כדי צפייה קלילה בו תתכוננו להמון תככים, אלימות, סקס וגם ביקורת על עולם הבורגנות והאמנות, אך כנראה שהרגש יישאר נעוץ עמוק בקרחון. ביקורת
גברים נמוכי קומה, נשים יפהפיות ותמירות, ויקינגים, אלימות, סקס, תחבולות, בגידות, וסכינים בגב - אלו הם רק חלק מהחומרים מהם רקחו יוצרי "משחקי הכס" את סדרת הטלוויזיה הכל כך פופולרית - ואלו מהווים גם בסיס עלילתי ל"ציידי הראשים". אלא שבמקרה של הסרט הנורבגי המצליח, הם באים לידי ביטוי בסיפור מתח עכשווי, בעל לוק הייטקי. כנראה שאוסלו של היום לא כל כך רחוקה מווסטרוז של פעם. והיי, גם ניקולאי קוסטר-וולדאו (ג'יימי לניסטר בשבילכם) מככב פה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
"ציידי הראשים" ("Headhunters") הוא עיבוד של הבמאי מורטן טילדום לרב המכר של יו נסבו. סופר המותחנים המוערך, מקבילו הנורבגי של סטיג לארסון המנוח משבדיה, מחבר טרילוגיית המילניום. שני הסופרים עיצבו סיפורי מתח סבוכים ומסתוריים, המתרחשים בתוך הקשרים כלכלים-חברתים של ימינו, והטמיעו בהם אלמנטים טכנולוגיים מתקדמים. כך במקרה של "הנערה עם קעקוע דרקון" של לארסון עם ההאקרית ליסבת סלנדר, וכך גם במקרה של "ציידי הראשים".
אלא שבניגוד לאווירה המכבידה של טרילוגיית המילניום, והעיבודים הקולנועיים שיצר להם נילס ארדן אופלב בשבדית, וזה באנגלית שאימץ דיוויד פינצ'ר - ב"ציידי הראשים" שביים טילדום יש המון הומור שחור וציני. למרות שהסיטואציות אליהן נזרק הגיבור אינן פשוטות ולעתים מסכנות את חייו, הטון של הסרט מזמן צפייה כיפית ומקלילה. מפחידה לעתים רחוקות, משעשעת לעתים קרובות, ומתגמלת באופן כללי.
אין פלא אם כן, שמדובר בלהיט קופתי בנורבגיה שזכה לשבחים גם ברחבי אירופה. הוא אף היה מועמד לפרס ה-BAFTA הבריטי לסרט הזר הטוב ביותר ב-2013, ואף זכה באותה שנה בקטגוריה הבינלאומית של פרסי הסאטורן האמריקנים למדע בדיוני, פנטזיה, אימה ומותחנים - קטגוריה בה מועמד השנה גם "מי מפחד מהזאב הרע" של אהרון קשלס ונבות פפושדו. אלינו הוא מגיע קצת באיחור, למי שמבינכם שלא חיפש אותו באופן יזום בספריות ה-DVD.
אמנות פורחת באוויר
הסרט מתחיל בהיכרות עם רוג'ר בראון (בגילומו של אקסל הני, שנראה כמו העתק של כריסטופר ווקן הצעיר), גבר משגשג המתמחה באיתור מועמדים לתפקידים בכירים בתאגידי ענק. הוא חי את החלום הקפיטליסטי בבית הפאר הפלצני שלו באוסלו, אותו הוא חולק עם אשתו הבלונדינית היפהפיה (סינובה מקודי לונד), ונהנה ממנעמי הבורגנות, והגאדג'טים הנלווים אליה. אלא שקצת כמו חלומות השפע של נורבגיה, מעצמת הנפט השברירית, כך גם המציאות הפרטית של רוג'ר. רמת החיים שלו גבוהה מאוד, בהתאם לגובהה של אהובתו. והוא הנמוך, מתקשה לספק את הסחורה.
הפתרון לגירעון הכלכלי ההולך וגובר, מגיע בדמות הפעילות העבריינית של גיבורנו. הוא מנצל את מאגר הנתונים שלו כצייד ראשים, כדי לדלות מידע על מועמדים המחזיקים בביתם יצירות אמנות שוות ערך. ואז, בתזמון נכון, הוא פורץ לבתים, מרוקן אותם מנכסי צאן הברזל שברשותם, ומשאיר זיופים במקומם. שותפו שעובד בחברת אבטחה מגבה אותו באמצעות ניטרול מנגנוני ההגנה. ממש הפשע המושלם. פיצוי על רגשי הנחיתות של רוג'ר קטן הקומה, והדרך לפצות עליהם עם כיס גדול שמתרוקן.
רוג'ר הוא אדם שחצן המתנהג אל הבריות בנבזות, ואפילו את אשתו אהובתו הוא נוטה להזניח, ואפילו בוגד בה. כשגבר נאה וגבוה (קוסטר-וולדאו) ומלא קלאס, כפי שמעיד שמו, נכנס לחייה, חושיו החדים מתעוררים. תחילה בגלל השמועות על כך שהדני המסתורי הוא בעליה של יצירת מופת נדירה, ולאחר מכן בגלל החשד המבוסס שאשתו בוגדת בו איתו.
קלאס מתגלה כבוגר יחידה צבאית מובחרת לאיתור טרוריסטים (כן, גם הוא צייד ראשים, מסוג אחר), אך רוג'ר הזועם לא חושש. הוא סומך על התחכום שלו, על ההברקות הזדוניות שלו ועל היכולת לתמרן כל אדם, ויוצא לעימות שיוצא מכל פרופורציה.
העניינים מסלימים וגובים נזק קולטרלי בחיי אדם. מי שהתחיל כרודף, הופך לנרדף. מי שהתחיל כבוגד, הופך לנבגד. מתוך הפקעת הסבוכה הזאת צריכה לבוא התרה, וזו בוא תבוא בסוף,
אחרי לא מעט טוויסטים עלילתיים והמון עקיצות מרירות. העלילה המורכבת ופתרונה האלגנטי היא מקור העוצמה העיקרי של "ציידי הראשים". אחרי כל הדם, היזע והדמעות, מגיע הפורקן השכלתני המתקבל על הדעת. מצד שני, בכל הנוגע לרגש, הוא קצת פחות משכנע. בכל זאת, מדובר על סקנדינבים צוננים.
"ציידי הראשים" הוא עוד סנונית צנונית שמגיעה אלינו מארצות הקור (ויש לקוות שאולי תבשר על המשך האביב של סרטי הז'אנר בקולנוע הישראלי). נורבגיה היא מעצמה עולה בתחום המותחנים והאימה. מאז "אינסומניה" של אריק שולדביירג מ-1997 (שאת הרימייק האמריקני שלו יצר כריסטופר נולאן ב-2002), צפו בכל העולם להיטים כמו "Dead Snow" של טומי ווירקולה, "צייד הטרולים" של אנדרה אוברדל ואחרים. ובקרוב יצאו לאקרנים המותחן הפוליטי "פיוניר" של שולדביירג (שגם לו צפוי רימייק הוליוודי), וגם "In Order of Disappearance" המבריק של האנס פטר מולנד שהתחרה בפסטיבל ברלין.
"ציידי הראשים" הוא בהחלט נציג ראוי ונאמן לגל הזה, שעשוי להסב הנאה ועניין גם לנו, הצופים מהמזרח התיכון. יש בו תככים, הונאות, אלימות, סקס וניקולאי קוסטר-וולדאו, שיקסמו למעריצי "משחקי הכס", אבל גם ביקורת חברתית דוקרנית ועדכנית על בורגנות פאתטית, גבריות נטולת זהות, ועל אסרטיביות יתר שמביאה להרס עצמי - קצת כמו "אמריקן פסיכו" של מרי הארון מ-2000, "נורבגיאן פסיכו" אם תרצו, במקרה זה.
