שתף קטע נבחר

 

יד ראשונה מרב: מי ישכיר דירה להומו דתי?

"כדתי שנמצא בזוגיות כבר ארבע שנים, לא היה אמור להיות שמח ממני - לפתוח פרק חדש בחיים המשותפים. אולם המציאות לימדה אותי להיזהר מדחייה, לעג ובוז ואף גועל. לכן, כשבעלת הדירה ובעלה הרב פתחו לי את הדלת, הלב שלי נפל". דוד ובן זוגו, הומואים דתיים, חיפשו דירה להשכיר

החשש שמא יזרקו אותי מכל המדרגות הציף אותי בנסיעה מהאוניברסיטה לדירה החדשה והמרוהטת שפורסמה ב"יד 2", עוד לפני חוות דעתו של הרב יעקב אריאל מן השבוע שעבר, שהסתייגה מהשכרת דירה לזוג נשים.

 

<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>

 

כבחור דתי שנמצא בזוגיות כבר ארבע שנים עם בן זוג דתי אף הוא, לכאורה לא היה אמור להיות שמח ממני. לראשונה החלטנו לגור ביחד, במרכז עיר גדולה ושוקקת, ולפתוח פרק חדש בחיים המשותפים. אולם מציאות החיים שלי כבר לימדה אותי שרגעים המסבים לרוב בני האדם אושר ועונג, מתערבבים אצלי תמיד בתחושות של חשש מפני דחייה חברתית, לעג ובוז ואף גועל.

 

קראו עוד בערוץ היהדות:

 

יום קודם, התקשרתי למספר הטלפון שצורף בתיאור הדירה באתר. מהצד השני ענתה לי בעלת הבית עם מבטא קל, וקבענו להיפגש כדי לראות את הדירה בשעות הצהריים. "לא העליתי תמונות של הדירה", היא התנצלה בטלפון. "אני קצת הולכת לאיבוד כשזה מגיע לטכנולוגיה". ולמרות שלא היו תמונות, הייתה לנו תחושה טובה לגבי הדירה. כשנגמרה השיחה, אמרתי לבן-זוגי שיש לי הרגשה שהיא דתייה. אינטואיציה שכזאת.

 

הלב שלי נפל

ההרגשה הזאת היא שלוותה אותי בנסיעה באוטובוס. איך תגיב בעלת הבית כשתגלה שמגיעים לדירה שהוגדרה לזוגות-בלבד שני בחורים? הבחנתי בזוג דתי צעיר

שישב מולי; הוא עם כיפה וטבעת, היא עם כיסוי ראש וחצאית. מאוהבים. כנראה התחתנו רק לאחרונה.

 

"הלוואי והייתי הם", חשבתי לעצמי. "להם לא היו עושים בעיות. מה אספר לבעלת הדירה?" התקשרתי לידידה טובה וניסינו לטכס עצה. "אולי אגיד לה שרעייתי בחו"ל ואני מגיע סתם עם חבר שמייעץ לי? או אספר שאנחנו רק חברים ממש טובים?" היא לא אהבה את זה: "פשוט תגיד לה את האמת, והיא תבין".

 

בעודי חוכך מה לומר ואיך, הגעתי למקום. בן זוגי הקדים אותי, פעמיים: גם הגיע לפניי, וגם כבר הספיק לספר לה שאנחנו בזוגיות. מולו ישבה על הספה הלבנה אישה רזה וקטנה, עם חיוך רחב וכובע רחב תיתורת. דתייה כמובן, איך לא. הלב שלי נפל לרצפה.

 

פנינו להסתכל על חדר השינה, המטבח, השירותים בדירה הקטנה, אך בפועל לא קלטתי כמעט כלום ממה שראיתי, וכל חושיי בערו בשאלה מה יקרה עכשיו, ואיך היא תגיב. כשחזרנו לסלון, גילינו להפתעתנו שלבעלת הבית הצטרף בעלה הרב, עם זקן ארוך וכיפה גדולה על ראשו.

 

ואז הגיעו השאלות

מה אתה לומד? מאיפה אתה מגיע בארץ? כמה זמן אתה כבר חי בירושלים? איפה אתה עובד? ואני שהייתי כולי מרוכז ברב ובאשתו הרבנית, התחלתי לשאול אותם קצת על עצמם.

 

משהתברר שאני עובד בעיר העתיקה והם גרים בה, שאלתי בתמימות: "באיזה רחוב אתם גרים? בטח יצא לי לעבור שם מתישהו". לא הכרתי את הרחוב, אבל הרבנית לפתע נשאה מבטה ואמרה, "אולי אתה מכיר את שם המשפחה שלנו".

 

לא הבנתי. מדוע שאכיר משפחה מהרובע היהודי בירושלים? אני בכלל מגיע מדרום הארץ. אבל כיוון שהיא רמזה, התעניינתי. "משפחת א'", היא הפטירה (השם שמור במערכת). "רגע אחד, את אימא של ר'?" שאלתי בתדהמה מוחלטת. "כן", היא ענתה בחיוך מאוזן לאוזן. "רק בשבוע שעבר היינו בחגיגות העשור לארגון 'בת קול'", היא הוסיפה כממתיקת סוד.

 

כל מי שקצת מכיר את הארגונים הלהט"בים הדתיים יודע שר' היא אחת ממקימיו. מבטי הבנה הצטלבו בינינו, והרהרתי בהקלה איזו השגחה פרטית נעשתה לי שהוכוונתי מגבוה להגיע דווקא לדירה הזאת, שאלה בעליה.

 

על הדירה, כמובן, חתמנו בו במקום. אולם לסיפור הזה היה יכול להיות סוף אחר לגמרי. מנת חלקם של להט"בים רבים בבואם לשכור דירה, היא פחד מפני השפלה ודחייה. חוסר הרצון של רבים להכיר מיד ראשונה את מי שנולד ונברא כבעל משיכה לבני מינו, מביא לחומות של ניכור, ריחוק ושיפוט.

 

ישנם רבנים שעדיין מתייחסים לסוגיה כאל מחלה מידבקת, וחוששים לבריאות קהילתם. אולם מקרה אחד של טוּב, דומה לנר קטן בחדר אפל. מעשה קטן אחד של טוב, הוא התחלה גדולה של הפתרון.

 

  • הכותב הוא חבר בארגון הו"ד

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אורות
כל החיים מסתתר
צילום: אורות
מומלצים