מי זו תמי 3? ההתחלות של המותגים המוכרים
מכונת כביסה שהחלה את דרכה כמכשיר לחביצת חמאה, קולר צבאי שמצא את דרכו לאזרחות, ורשת שהחלה בגלל הורה מבולבל. גם השבוע צללנו אל ההיסטוריה המטורפת של המוצרים, וגילינו שלעתים הכל מתחיל מטעות קטנה
יש בעולם הרבה שאלות קיומיות: האם אלוהים קיים? האם אפשר להשפיע על הגורל? והאם יום אחד יבוא שלום? אבל יש לי בשבילכם תשובה לשאלה חשובה לא פחות: איך המציאו (בטעות) את הפלסטלינה.
לטורים נוספים של ערן יסעור
- תלמדו מרומניה: כך נשפר את תדמית ישראל
- גם בעלי החיים דורשים מזון בריא
- בשיווק, "פחות" זה לפעמים הרבה יותר
אז מסתבר שאת הפלסטלינה לא המציאו. כלומר, המציאו אבל לא רצו להמציא פלסטלינה. וכשהמציאו, לא ידעו בכלל מה זו פלסטלינה. ומעשה שהיה כך היה: הכירו את קליאו מקויסקרס, יצרן סבונים מהעיר סינסינטי שבאוהיו, ארה"ב. בשנת 1930 הוא התבקש על ידי אחד מלקוחותיו לייצר עבורו חומר לניקוי טפטים. ליאו קשישא ניגש למעבדה, ערבב קמח, מים, מלח, יוד ושמן מינרלי והתוצאה הייתה סוג של חימר, שהיו משפשפים איתו את הטפט, ואז שוטפים אותו עם מים ומסירים כתמים.
במשך 20 שנים שימש המוצר שהמציא ליאו כחומר לניקוי טפטים, עד שיום אחד שכחו המנקים אריזה של הסבון (שלהזכירכם הגיע בצורה של חימר רך) באחד מבתי הספר שבו עבדו, והתלמידים שמצאו אותו החלו לשחק איתו וליצור ממנו צורות ופסלים. השמועה על השימוש החדש בסבון הגיעה לאוזניו של ג'וזף, בנו של ליאו, שהחליט לשנות מעט את נוסחת החומר, להוסיף לו צבעים ולהתחיל לייצר את הפלסטלינה שאנחנו מכירים היום.
זוהי רק דוגמה אחת למה שההיסטוריה המטורפת של השיווק ופיתוח המוצרים אחראית לו. בשבוע שעבר פרסמנו חלק מאותן "טעויות", שהפכו להצלחות וגם השבוע אני רוצה לספר לכם דברים שלא ידעתם על מוצרים יומיומיים (שחשבתם) שאתם מכירים.
מגבינה למכונת כביסה
מכירים את מותג מכונות הכביסה Miele? חושבים שהוא החל את דרכו ככזה? תחשבו שוב. בשנת 1899 כשקרל מילה וריינרד זינקן הקימו באזור כפרי בגרמניה את חברת מילה היא ייצרה בכלל מכשיר, שחבץ גבינה והפריד חמאה ושמנת מחלב. לשירות הזה היה ביקוש רב באזור הכפרי והחקלאי, שבו שכן המפעל של מילה.
המכשיר של מילה, שכונה בזמנו "המטאור", היה מופעל בעזרת הידיים: חלב היה נשפך לתוך תוף גדול וכשהמפעיל היה מסובב ידית גדולה התוף היה מסתובב, התנועה הזו גרמה לשמנת ולחמאה להיפרד מנוזלי החלב.
במשך חמישה עשורים שלמים שימש המכשיר בתעשיית החלב, עד שאחד המהנדסים של מילה חשב לנסות ולעשות בטכניקה הסיבובית הזו שימוש אחר. הוא הכניס לתוף מים, אבקת סבון ובגדים מלוכלכים והתחיל לסובב. תנועת הערבוב והערבול החדירה את הסבון לתוך הבגדים וניקתה אותם. כך נולדה מכונת הכביסה הראשונה של Miele.
מקירור צבאי לאזרחי
בשנת 1974, התמחה מפעל תנ"ה בקיבוץ נתיב הל"ה בייצור מתקני קירור מים לבסיסים צבאיים, מה שכולנו מכיר בשם קוּלֶרים. המפעל פעל על מי מנוחות, עד שיום אחד הגיעה אליו בקשה לשפר את המוצר באמצעות התקנת מתקן לטיהור מים, משום שחיילים התלוננו שהמים אמנם קרים, אך לא טעימים.
המפעל פנה למהנדס מהטכניון שפיתח עבור המפעל פטנט למתקן סינון וביקש שבתמורה לעבודתו, ייקראו למתקן החדש על שם נכדתו, תמי. הגרסה הראשונה והשנייה של המוצר לא היו טובות מספיק ורק הגרסה השלישית יצאה לשוק ונקראה...תמי 3. רק לאחר שיפור נוסף במכשיר שונה שמו לשם שאנחנו מכירים עד היום: תמי 4.
במקביל, החלו משרדים ובתי עסק לבקש מהקיבוץ לייצר גרסה "משרדית" של הקולר עם המסנן לשימוש בבתי עסק. בשנת 1978 החלה המפעל לספק מתקנים לטיהור מים וקירורם למשרדים ונחל הצלחה, ששמה הגיע עד לקריית הממשלה בירושלים. שם, נתקלו באותה עת בבעיה חמורה: העובדים במשרדי הממשלה אהבו לשתות - איך לא - תה וקפה בשעות העבודה, מה שהוביל להוצאה תקציבית עצומה על רכישת עשרות אלפי קומקומים חשמליים מדי שנה.
כתבות נוספות בערוץ הצרכנות:
- "ארקיע הקדימו טיסה לבר רפאלי במקום לארוסתי"
- לקוחת מי עדן: מכשיר הסודה "רקד" על השיש
- זארה ו-H&M: ישראל יקרה יותר
בתנ"ה נענו לאתגר ופיתחו דגם משופר, שלא רק מסנן את המים ומקרר אותם אלא גם מרתיח אותם. מאז, נרכש המפעל על ידי חברת שטראוס ולשוק יצאו דגמים חדשים ורבים. האחרון שבהם, המייצר גם מים מוגזים, אף זכה ב-2014 בפרס החדשנות הבינלאומי של מוצר השנה.
טעות שהפכה לכלי שיווקי
לאחר שבחברת yes זיהו שרוב צופי הטלוויזיה כבר לא רואים טלוויזיה בשידור חי אלא מקליטים תוכניות וצופים בהם בזמן שנוח להם, פיתחו בחברה שירות, שיאפשר למנויים להקליט תוכניות של yes ולצפות בהן לא בטלוויזיה בבית אלא בסמארטפון או במכשיר הטאבלט שלהם, גם כשהם מחוץ לבית.
שירות yesGo הושק כשהוא מוגן בסיסמא אישית לכל מנוי, אבל ב-yes הופתעו לגלות, שמנויים נתנו את הסיסמא האישית לבני משפחה, חיילים או סטודנטים שגרים במעונות ואין להם טלוויזיה או מנוי לטלוויזיה בלווין, מה שאיפשר להם לראות תכני VOD מבלי לשלם.
לכאורה, מדובר בשימוש לרעה במוצר, מה שאמור היה להדאיג את הנהלת yes. בפועל, החליטו בחברה שהם שמחים מהתופעה הזו ואף החלו לעודד אותה, משום ש-yesGo הפך לכלי שיווקי של החברה, שמאפשר למי שבכל מקרה אין לו כסף לרכוש מנוי יקר לכבלים או ללווין להתחיל להתנסות בתכנים של yes, להכיר סדרות ו"להתמכר" אליהן, מה שבתקווה יגרום להם להיות בעתיד מנויים בתשלום של החברה.
הטרטור שיצר הזדמנות עסקית
באביב של שנת 1974 עמד זוג סטודנטים צעירים מבת ים, שושי ואיציק אורן, לפני הולדת בנם השני. היה זה ערב יום העצמאות, ואיציק יצא לרחובות העיר על מנת להביא הביתה את הפריטים החסרים לפני שובו של הרך הנולד מבית החולים. על מנת לרכוש בסך הכל עשרה פריטים, נאלץ איציק לכתת את רגליו ברחובות בת ים ותל אביב במשך שעות ארוכות. כאשר הגיע הביתה עם הפריטים, הוא נדהם לגלות שהסדין אינו מתאים בגודלו למזרן, חליפת התינוק גדולה מדי והחיתולים מתפוררים.
עם חזרתה של שושי מבית החולים, יחד עם בנם הפעוט רן, החליטו השניים להפוך את הבעיה שבה נתקלו ברכישת הפריטים לתינוק להזדמנות עסקית: לאפשר להורים שבדרך להגיע עם רשימת קניות, לבצע את ההזמנה לפני הלידה, ולקבל אותה ישירות לביתם מיד כשהילד נולד. הם שכרו מרפסת בקליניקה של רופא בתל אביב, והמתינו לנשים שהשאירו אצלם רשימות קניות, שסופקה אליהם ישירות לביתם ברגע שהודיעו שהלידה עברה בהצלחה.
לשירות החדש הם קראו "שילב", ראשי תיבות של "שיווק ישיר לבית". לאחר שזרם המבקרים למרפסת גבר, והדוקטור שממנו נשכרה המרפסת התחיל להתלונן, פתחו שושי ואיציק חנות במרתף ברחוב אבן גבירול בתל אביב, שם גם ניתן היה לראות חלק מהפריטים לקראת הלידה. 40 שנים מאוחר יותר, שילב מפעילה 60 סניפים בכל רחבי הארץ. לא רע בשביל אב מבולבל, שלא הצליח לקנות מצעים במידה הנכונה.
מלמטה למעלה
חלק מההצלחות השיווקיות הגדולות ביותר נולדו ממשבר עסקי. זה בדיוק הסיפור של יצרנית משטחי הקוורץ, אבן קיסר. בתחילתה של החברה, מספר צביקה רימון, מנהל פעילות שוק ישראל באבן קיסר, היה מדובר במפעל קיבוצי שהוקם בקיבוץ שדות ים והתמחה בייצור מרצפות. התחרות הגוברת בשוק המרצפות הניעה את חברי הקיבוץ לנסות ולחפש חומרי גלם חדשים למרצפות, שיתנו להם יתרון בשוק. הם פנו למומחה מהטכניון שפיתח עבורם תהליך ייצור, שמערבב גרגרי קוורץ טהורים ומעט דבק ויוצר מרצפות שכמותן לא נראו בשוק.
אלא שלשם שימוש באבן קיסר לצרכי ריצוף היה צורך בדבק מיוחד, ולכן חיפשו במקביל בחברה שימוש אחר למשטחים שייצרו. הפתרון היה להיכנס לתחום משטחי העבודה למטבח. אנשי המפעל מצאו, כי משטח עשוי מקוורץ הוא פרקטי מאד למטבח משום שהוא אינו סופג נוזלים, אינו מוכתם, אפשר להניח עליו סירים חמים וקל מאד לתחזק אותו.
ערן יסעור הוא מומחה לשיווק ולפרסום, עורך את המהדורה הישראלית של ספר ה-Superbrands של ישראל ומהמארגנים בישראל של פרסי החדשנות הבינלאומיים של מוצר השנה
לפנייה לכתב/ת 
