רוצים את מחירי ברלין? שנו את הרגלי הקניות

יש הרבה סיבות שהמחירים בגרמניה זולים מאשר בישראל. אחת הסיבות לכך היא שחוויית הקנייה בגרמניה שונה מאוד מאשר בישראל.

לטורים נוספים של אביחי שניר

• הבורסה יציבה בזמן לחימה? זה בלוף
• המאבק בין שופרסל לאסם יטלטל את הענף?
• הכנסת הגבינה לפיקוח תפגע במעמד הביניים
• תחרות עזה וללא מותגים: למה זול בגרמניה?
  

בישראל, הצרכנים בדרך כלל עושים קניות פעם או פעמיים בשבוע, והם עושים אותן בסופרמרקטים גדולים שנמצאים מחוץ לערים. בנוסף, צרכנים ישראלים בדרך כלל רוצים שבסופרמרקט גם יהיה מבחר גדול וגם שתהיה להם האפשרות להחליט בעצמם כמה ואיזה ירקות, בשר וגבינות הם רוצים. לכן החנויות צריכות להחזיק לא רק קופאים, אלא גם סדרנים שימלאו את המדפים, וגם קצבים ומוכרי גבינה.

קבלה על קניות ברשת אלדי(מקור: פייסבוק)

בגרמניה, לעומת זאת, חלק גדול מהאנשים שגרים בערים לא נוסעים כמעט במכוניות, ולכן הסופרמרקטים נמצאים בדרך כלל קרוב לשכונות המגורים. לכאורה, שוני זה היה צריך להביא לכך שבגלל דמי השכירות - המחירים יהיו גבוהים יותר, אבל הגרמנים מצאו לכך פתרון.

בגרמניה: אפילו נסטלה מורידה מחירים לרצפה

ברשתות הסופרמרקטים הגרמניות המובילות, אלדי, אדקה, ולידל, יש בדרך כלל רק מוצר או שניים מכל סוג, וחלק גדול מהמוצרים הם מותגים פרטיים. משום כך הספקים יודעים שאף רשת לא תיתן מקום על המדפים לספק שלא יציע את המחירים הזולים ביותר. כך קורה שגם חברות כמו נסטלה וקוקה קולה נאלצות לספק את המוצרים שלהן במחירי רצפה.

בגלל שהן מחזיקות רק מספר קטן של מוצרים, הרשתות גם לא צריכות להחזיק מחסנים והן כמעט שלא צריכות סדרנים. הבשר הטרי, הגבינות, חלק גדול מהירקות והפירות, הכל מגיע בחבילות שקולות ומסודרות. מסיבה זו צרכנים לא יכולים לבקש שיחלקו להם את העוף לנתחים, או שיטחנו עבורם עוד חתיכה של הודו.

צרכנים גם יכולים לצפות שכל חנות תחזיק מוצרים שלא נרכשים בכמויות גדולות, כי הרשתות עוקבות ברמה היומית מה המוצרים שנקנים - ומפסיקות למכור מוצרים שלא מייצרים מספיק רווח. המעקב אחרי הכמות שנרכשת מאפשר למנהלים לדעת בכל רגע נתון איזו כמות להזמין מכל מוצר. כך, מצד אחד לא יישארו עודפים, אבל מצד שני בדרך כלל גם לא יישארו לקוחות שלא מצאו את מה שחיפשו.

מספר המוצרים הקטן גורם גם לכך שהצרכנים יוכלו למצוא את המוצרים במהירות. מכיוון שהכל ארוז ושקול מראש, גם ההמתנה בקופות לא נמשכת יותר מכמה רגעים. כדי לקצר את הזמנים אפילו יותר, בחלק מהחנויות למדו מהאמריקנים והתקינו מצלמות שסופרות כמה לקוחות נכנסו. אם צריך, מזמינים מיד עוד קופאים.

ובישראל: יותר סדרנים, יותר תורים

בארץ, לעומת זאת, כל סופרמרקט שואף להחזיק בערך 40,000 מוצרים כדי להיות כמו סופרמרקט אמריקני, בשעה שבסניף ממוצע של אלדי, למשל, יש רק כ-4,000. לכן בארץ צריכים הרבה יותר סדרנים ואנשים שיתחזקו את מחלקות הבשר, הגבינה והירקות.

עוד סיבה שבגללה סופרמרקטים בארץ צריכים יותר עובדים היא שבארץ חייבים לשים מחיר על כל קופסה. התוצאה היא שמרוב שיש סדרנים, התורים ארוכים כי אין מי שיעבוד בקופות.

אז נכון שגם אם הרשתות בארץ יעבדו הכי יעיל שאפשר, יישאר פער מחירים בין ישראל לגרמניה. בישראל המוצרים כשרים, העלויות של גידול וייבוא מזון לישראל גבוהות, והממשלה מוציאה כסף על בטחון וגובה מסים על אוכל.

אבל אימוץ של טכנולוגיות ושל גישות גרמניות יכול להביא להוזלה משמעותית של המחירים. אלדי ולידל מתפשטות כיום בעולם בקצב מהיר, כי הן מצליחות להיות זולות יותר מוולמארט באמריקה ומסיינסבורי באנגליה. סביר להניח ששימוש באותן טכניקות יצליח להוריד את המחירים ולשפר את השירות גם לעומת שופרסל ואפילו רמי לוי.