מחוברת לפריפריה: אפרת כורם על "בן זקן"
הקולנוענית אפרת כורם חיה כל חייה באשקלון ואת סרטה "בן זקן" צילמה בעירה, והיא מקווה שהוא תורם לחיבור בין קבוצות שונות בישראל. "יש מלחמת תרבות במדינה הזאת, בלי מקום לקבל את האחר", היא אומרת ומספרת על הליהוק של אלירז שדה, ועל סצנת הדג שנגמרה בהקאה. הערות הבמאית
בימים אלה השיח הציבורי בישראל נע מהפערים בין המעמדות בחברה, לפערים בין התרבויות: בין אשכנזים למזרחים, בין חילונים ודתיים, ובעיקר בין מרכז לפריפריה. הבמאית אפרת כורם, היא ילידת אשקלון ושם היא מתגוררת עד היום, ונמנית על סגל בית הספר לקולנוע במכללת ספיר שבשדרות. היא נשארת נאמנה לסביבה הטבעית שלה גם בסרטה הארוך הראשון "בן זקן", איתו היא מבקשת להתחבר לככל הצופים הישראלים - גם אלו שבתל אביב. אם זה עבד עם קהל זר בפסטיבל ברלין, בו הוקרן הסרט, אז למה לא פה?
"בעצם עשיתי סרט שיש בו דמויות, שבלעג די מקומם נקראים היום 'מנשקי המזוזות'. אלה שעשו את האקט הלא נכון, ולא הפילו את השלטון", אומרת כורם למדור הערות הבמאי, "מבחינתי כל ההגדרות האלה לא רלוונטיות כלל כשזה מגיע ל'בן זקן'. הדמויות חולשות מעל ההגדרות הריקות והנלוזות האלה. זה רק מסביר כמה יש פה מלחמת תרבות במדינה הזאת, וכמה מעט מקום יש לנו בבואנו להכיר ולקבל את האחר. אני לא מדברת מתוך האשמה או תחושת קיפוח, אלא דווקא רצון עז לקולות מגוונים מכל מני מקומות בארץ, מכל מני קהילות או תרבויות. זה הכוח שלנו, זה העושר שהמקום הזה יכול להציע".
הסרט "בן זקן" מתרחש רובו ככולו באשקלון, עירה של כורם, ואתרי הצילום היו סמוכים לשכונת ילדותה, בית הספר בו למדה ונקודות ציון נוספות בחייה. העלילה עוקבת אחר שלומי בן זקן, גיבור הסרט - אב חד הורי בן 34, שמגדל לבד את בתו רוחי. הוא זוכה לעזרה מאמו שבדירתה הוא מתגורר, ומאחיו הדתי, אולם ההתלבטות נותרת: האם להמשיך ולהתעקש על לגדל אותה לבד מול כל הקשיים, או שאולי שליחתה לפנימיה יהיה המעשה האבהי הנכון ביותר לעשות.
רוב השחקנים בסרט אינם מוכרים. הילדה רום שושן, רונן מקיקס עמר, חני אלימלך הרצל, בת-אל משיאן ורובי אלימלך, אולם התפקיד הראשי אויש על ידי כוכב על, לפחות בשדה הריאליטי הטלוויזיוני: אלירז שדה, זוכה "האח הגדול" לשעבר. כורם מספרת כי הראשונה להעלות את האפשרות ללהק את שדה היתה אמא שלה, שנמנתה על תומכיו הנלהבים בעונה השנייה של הסדרה.
במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet:
- גילי איזקוב על "ובחרת בחיים"
- נדב לפיד על "הגננת"
- אסף קורמן על "את לי לילה"
- מושון סלמונה על "שקופים"
- שרון מימון וטל גרניט על "מיתה טובה"
- נעם קפלן על "מנפאואר"
- עודד רז על "גאליס: המסע לאסטרה"
- טליה לביא על "אפס ביחסי אנוש"
למרות התלבטות לא פשוטה, וחשש כי ימשוך את מירב תשומת הלב מהסרט, החליטה כורם ללהקו לתפקיד הראשי - לא לפני שנפגשה עמו לשיחה ארוכה על מהותה של הדמות, והופתעה לגלות את הניתוח המדויק שלו, והמחויבות שהוא מביא איתו להפקה. "הוא איש מאוד צנוע, מאוד מוכשר, מעמיק ביותר והוא הלך איתי", היא מספרת, "אני חושבת שזו מתנה מאד גדולה לבמאי לקבל שחקן עם כזו נדיבות כלפי הדמות שהוא עושה".
לנדיבות דומה, ממש הקרבה, היא זכתה גם מרונן מקיקס עמר, שבסצנת ארוחת הערב, שכונת גם "סצנת הדג". כורם מספרת כי היא תכננה לצלם אותה בוואן-שוט, כלומר בצילום רציף בו דמויות יתנהלו מול העדשה בתיאום ובתזמון מושלם. נסיונות חוזרים ונשנים להשלים את המבצע המסובך לא צלחו. בינתיים עמר, שהתבקש לאכול מנת דג נסיכת הנילוס מתובל, נאלץ לבלוע עוד מנה ועוד מנה. 17 בסך הכל. בסופו של דבר השחקן המסכן לא יכל יותר והקיא.
"אז בעצם החלטתי שדי, אני לא יכולה להתעלל בשחקנים שלי והחלטנו בעצם לפרק את הסצנה", מסבירה כורם את נסיבות השינוי בתוכנית המקורית והוויתור על החזון שלה לגבי סצנה זו. "גם אחר כך, הוא נאלץ לאכול דג - אבל לא באותה כמות, כי פרקנו את הסצנה, והיה צריך לצלם קלוז אפ פה, קלוז אפ שם".
עוד על סצנת הדג, הליהוק של אלירז שדה, וההתמודדות עם מזג האוויר הסוער איתו נאלץ הצוות להתמודד במהלך הסופה הרוסית הגדולה שתקפה את ישראל בחורף 2013 - במדור הערות הבמאי עם הבמאית אפרת כורם על הסרט "בן זקן".
