מזל תאומים: הפוקס של טלי שלום עזר
הליהוק של שירה האס לתפקיד הראשי ב"פרינסס" הוא הברקה של הבמאית טלי שלום עזר, אבל איתור נער דומה להפליא בתור כפיל - זהו הישג. "למרות שהסרט לא ריאליסטי, אנשים ראו בו דוקו", היא מספרת. הערות הבמאית
למצוא שחקנית צעירה, מוכשרת ונועזת דיה כדי למלא תפקיד מורכב ומאתגר של נערה בהפרעה - זוהי משימה קשה. למצוא שחקן צעיר, מוכשר ונועז דיו, שיהיה דומה לנערה וישמש כבבואה זהה כמעט לחלוטין שלה - זה כבר נראה כמו משימה בלתי אפשרית. ולמרות זאת, הבמאית טלי שלום עזר הצליחה בה כנגד כל הסיכויים. שירה האס היא התגלית שהיא עצמה ליהקה כגיבורת סרטה "פרינסס". הנער אדר זהר הנץ הוא הכפיל שמצאה, והשילוב ביניהם בהחלט מפתיע.
"פרינסס", בו מככבים גם קרן מור ואורי פפר, הוא דרמת התבגרות דחוסה המלווה את אדר (האס), נערה בת 12 החיה עם אמה הרופאה ובן זוגה הצעיר. בעוד שהאם עלמה (מור), מבלה ימים כלילות בבית החולים, שותפה מיכאל (פפר) נשאר בבית לטפל באדר, והשניים חולקים מערכת יחסים לא קונבנציונלית, לעיתים טורדת נפש, שנגררת למקומות אפלים ומסוכנים. מתוך המשבר הזה עולה בראשה של אדר דמותו אלן (זהר הנץ) - ילד בן גילה, הדומה לה באופן מפליא.
שלום עזר מספרת כי הבחירה של האס בת ה-17 (והנערית למראה) הייתה החלק הקל וכי מיד ידעה שהיא השחקנית שחיפשה. עם זאת, היא לא יכלה לבשר לה על כך, כי הליהוק לא היה מושלם ללא מציאת כפיל. לבסוף הוא נמצא במקרה ברחוב. כששלום עזר הבחינה בזהר הנץ, היא נגשה אליו והציעה לו להשתתף בסרט. אחרי היסוסים, הוא הסכים להצטרף לפרויקט והבמאית החלה לבלות זמן איכות עם השניים, שהתבקשו להתאים עצמם אחד לשני - כמו תאומים.
במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet:
- אפרת כורם על "בן זקן"
- גילי איזקוב על "ובחרת בחיים"
- נדב לפיד על "הגננת"
- אסף קורמן על "את לי לילה"
- שרון מימון וטל גרניט על "מיתה טובה"
- נעם קפלן על "מנפאואר"
- עודד רז על "גאליס: המסע לאסטרה"
- טליה לביא על "אפס ביחסי אנוש"
עוד על סדרת האנימציה המאולתרת "באני ובוב" שיצר יוני גודמן לצורך הסרט (כאלטרנטיבה לשימוש יקר בקטעים מ"רן וסטימפי"), כמו גם על הקשר שנוצר עם הבמאי הספרדי המהולל קרלוס סאורה, ממנו ביקשה שלום עזר להשתמש בשיר "Porque Te Vas" מסרטו "קריאת העורב" - בכתבת הערות הבמאית לרגל הסרט "פרינסס".
"הרבה אמרו לי שאני מאוד אמיצה שעשיתי סרט כזה, אבל אני חושבת שצריך גם אומץ כדי לבוא ולצפות בו", אומרת הבמאית, ומספרת על התגובות השונות שהיא מקבלת מצופים. "למרות שזה סרט שהוא לא לגמרי ריאליסטי, כלומר הוא תודעתי. אנשים מתחום הטיפול - גם בארץ וגם בעולם, מתייחסים לסרט הזה כמסמך דוקומנטרי על דיסוציאציה, התמודדות של הנפש במקרים קיצוניים. מצד שני, הרבה מאוד אנשים שיצאו מהסרט אמרו לי: 'אני לא מאמין, זה לא משהו שקורה במציאות, זה מופרך'. אותי זה ממש מרתק".
