תזכורת לעולם ולנו: אנחנו הקורבן!
כל עוד ניתן לאתוס המציג אותנו כחזקים וכמנצחים לשלוט בהסברה, ולא נזכיר לעולם שאנחנו הקורבן בסיפור הזה - נמשיך להפסיד בהסברה העולמית
עוד דעות ב-ynet:
חשבון נפש מהצד השני של ירושלים השסועה
חזון דמוקרטי משותף לחברה אזרחית מקוטבת
זו לא מתקפת טרור, זו מלחמת אזרחים
המשמעות הכלכלית של סגר על מזרח ירושלים
המסר שמככב בימים האחרונים בתקשורת וברשתות החברתיות הוא "המחבל נוטרל וחוסל" - מסר שמציג את גבורתם של כוחות הביטחון אל מול המחבלים, ושההנהגה הישראלית וכוחות הביטחון שולטים במצב ופועלים בנחישות אל מול הטרור הרצחני. מדובר במסר שמבחינת הממשלה והמשטרה הוא נכון לציבור הישראלי, שכן מטרתו להשרות ביטחון בקרב הציבור הרחב. הבעייתיות במסר הזה היא שהוא טוב ונכון לציבור הישראלי, אך לא משרת אותנו בעולם. זהו מסר שמציג אותנו כגיבורים וכחזקים, מה שמשאיר את הבמה לפלסטינים להציג עצמם כחלשים וכקורבן שדמו ניגר לשווא.
זה רק טבעי, שקשה לנו יותר להתמודד עם הצד של הנפגעים וההרוגים הישראלים, המציג אותנו כחלשים. רגשית, יותר קל לכולנו להזדהות עם הצד האקטיבי והמעצים - הצד של הפעילות נגד המחבל, הניטרול של המחבל וחיסולו. לכן גם, התמונות המופצות מיידית ברשת ושולטות בזירה הציבורית, הן פחות של הנפגעים הישראלים, אלא יותר של המחבל שנורה ושוכב בשלולית של דם. תמונות שכאלה אמנם משרתות אותנו בשיח הפנימי בישראל, אבל עושות לנו שירות גרוע בעולם, שכן הדבר מאפשר לפלסטינים להעביר מסר של קורבן לאלימות השלטונות הישראלים, וזאת במקום שיהיו מוקעים בעולם כטרוריסטים הפוגעים באזרחים תמימים.
תמונה של נערה ערבייה על ברכיה בשלולית של דם, מוקפת בעשרה שוטרים גברים עם אקדחים שלופים מצוינת אולי להעלאת המוראל לציבור הישראלי, אבל עושה לנו שירות גרוע ביותר בעולם. אין שום סיכוי להסביר שמדובר במחבלת מסוכנת מלאת שנאה שכל רצונה היה לרצוח בדם קר. במקום שהפלסטינים יצטרכו להסביר, אנחנו מוצאים עצמנו נאלצים להסביר. מתגוננים במקומם. כך גם כאשר מופצת תמונתו של נער מחבל בן 13, שרוע מתבוסס בדמו על הרצפה. לא תמונה זו צריכה לככב, אלא תמונת הנער בן ה 13 הישראלי אותו הוא דקר.
חשוב להבהיר, לא מדובר בתמונות שצולמו על ידי הצד הפלסטיני, אלא על ידי הצד הישראלי. מעין הפגנת כוח ספונטאנית אל מול הטרור.
אך השכל חייב לגבור על הרגש. אנחנו חייבים לשחרר דווקא את התמונות שקשות לנו בבטן, של הפצועים וההרוגים שלנו. של הקורבנות. זהו המסר שעלינו להעביר לעולם ולהציג בפניו, שאנו חווים יום יום של אנשים וילדים המותקפים ונדקרים בדרכם לסופר, לעבודה או לבית הספר, או אפילו כשהם יוצאים מחנות ממתקים.
אף אחד לא יעשה את העבודה בשבילנו. רק אנחנו יכולים להזכיר לעולם, וכנראה גם לעצמנו, שאנחנו הוא הקורבן, ובמלחמת ההסברה היומיומית הזאת התמונות הן הנשק החשוב ביותר.
אמיר דן, יועץ תקשורת, מנכ"ל משותף "דן-אורן, תקשורת ואסטרטגיה".
לפנייה לכתב/ת 
