המלכוד הבלתי אפשרי של אימהות גרושות

מאז המחאה החברתית רבות דובר בעד הצורך בצמצום העוני בישראל, לכולם ברור שחלק מהפתרון נעוץ בהגדלת שיעורי התעסוקה במשק. ובכל זאת קיימת בישראל כיום קבוצה של 18 אלף נשים בגיל עבודה, שרובן רוצות לצאת לעבוד, אך בשל העובדה שדמי המזונות של ילדיהן משולמים על ידי המוסד לביטוח הלאומי במקום ישירות על ידי האב - נבלמת יציאתן לעבודה. המדינה מכריחה נשים אלו לבחור בין מימוש גמלת המזונות המגיעה לילדיהן לבין יציאה לעבודה.

עוד דעות ב-ynet:

תזכורת לעולם ולנו: אנחנו הקורבן!

חשבון נפש מהצד השני של ירושלים השסועה

חזון דמוקרטי משותף לחברה אזרחית מקוטבת

זו לא מתקפת טרור, זו מלחמת אזרחים

המשמעות הכלכלית של סגר על מזרח ירושלים

גמלת מזונות אינה קצבה כשאר הקצבאות. מחוקקי חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב-1972 שמכוחו משולמת הגמלה ביקשו להבטיח את זכות הילדים למזונות וכן לחסוך מאימהות גרושות פנייה להליך המייגע והמלחמתי של ההוצאה לפועל, כאשר האב אינו משלם את מזונות הילדים כפי שנקבע בפסק דין. החוק מאפשר לקבל דמי מזונות בסיסיים מהמוסד לביטוח לאומי, אשר גובה את הכספים חזרה מן האב. כלומר המוסד לביטוח לאומי למעשה משמש כגוף מתווך. רק במקרים של חוסר הצלחה בגבייה הופכים דמי המזונות ל"חוב אבוד", כלומר קצבה שממומנת על ידי המדינה (נתוני עבר מלמדים כי רק כשליש מהכספים נחשבים חוב אבוד).

למנגנון היגיון רב - שהרי כוחו של המוסד לביטוח לאומי, כגוף מוסדי מדינתי, בגביית חובות גובר משמעותית על כוחם של אותם ילדים. ואולם, אליה וקוץ בה. קוץ שלמעשה שומט את הקרקע תחת היתרונות העומדים למנגנון האמור, עד כדי ריקונו מכל תוכן. תקנות חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ג-1972 קובעות כי כל שקל של הכנסת האם מעל כ-600 שקל מביא לקיזוז של 60 אגורות מדמי המזונות של הילדים עד לנקודת איפוס. החוק מן הצד האחד מגבה ילדים שאביהם אינם תומך בהם ומאפשר להם לממש את זכותם הבסיסית למזונות, אבל מן הצד האחר פוגע ביכולת ההשתכרות של אמם.

(צילום: shutterstock)

קחו לדוגמה את ח' בת 30, אם לשלושה ילדים קטנים, שהתגרשה אחרי שסבלה אלימות קשה מבעלה. הגרוש אינו משתתף בשום צורה בגידול הילדים, אינו משלם מזונות ואינו נפגש עם הילדים. האישה מקבלת גמלת מזונות בגובה 3,200 שקל. האישה, שהתחתנה בגיל צעיר, לא הספיקה ללמוד מקצוע ולרכוש ניסיון תעסוקתי, כך שיכולת ההשתכרות ההתחלתית שלה נמוכה.

היא רוצה לצאת לעבוד, להגיע לעצמאות כלכלית, אבל אינה מוכנה לקחת את הסיכון שבסוף החודש לא יהיה לה ממה לקנות אוכל לילדים. המשמעות של יציאה לעבודה מבחינתה היא הפחתה משמעותית מאוד בגמלה בשביל עבודה שמרב הסיכויים

 לא תכניס יותר משכר המינימום ותגרור עלויות של צהרונים, עבודה שלא ברור שתצליח לשמור עליה בגלל היעדרויות בשל מחלות הילדים ושעות עבודה מוגבלות. היא בוחרת בבחירה ההגיונית מבחינתה לעבוד פה ושם "בשחור" ללא הטבות סוציאליות ופנסיה על מנת להצליח לשרוד - אבל ללא עתיד וללא תקווה לה ולילדיה.

אזכיר כי גירושין הם משבר רב-ממדים. כדי לאפשר לנשים כמו ח' וילדיהן, נשים היוצאות מנקודת פתיחה נמוכה, להצליח להשתקם ממשבר זה צריך לאפשר להן, לפחות בשנים הראשונות שהן הקשות ביותר לאחר הפירוד, לצאת לעבוד ללא פגיעה בגמלת המזונות של ילדיהן. במקום "להעניש" אותן ואת ילדיהן בשל כך שתשלום המזונות מועבר על ידי המוסד לביטוח לאומי במקום על ידי האב, למרות חובתו, יש לסייע להן לעלות על מסלול חיים עצמאי.

הכותבת: עו"ד קרן הורוביץ, ראש תחום חקיקה ומדיניות ציבורית, המרכז לקידום מעמד האישה ע"ש רות ועמנואל רקמן, אוניברסיטת בר אילן.

מרכז רקמן הוא חבר בקואליציה להבטחת תשלום מזונות ילדים - ומשתתף ב"יום הבינלאומי למאבק בעוני בכנסת", שיתקיים ביום שלישי הקרוב, שמוביל "הפורום למאבק בעוני".