לשמור על דרכו של יצחק רבין

לפני 20 שנה ב-4 בנובמבר השתתפתי בעצרת “כן לשלום - לא לאלימות” שנערכה בכיכר מלכי ישראל, אשר בסופה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. הבטחנו אז לא לשכוח את הרצח ואני הבטחתי לעצמי לעשות כל שאפשר כדי להמשיך בדרך לשלום - הערובה היחידה לדעתי להמשך קיומה של מדינת ישראל.

עוד דעות ב-ynet:

לקח הרצח - משבטיות לחברה משתפת

האקדח שהופיע במערכה הראשונה, יירה בשלישית

דרוש צום ביום השנה לרצח רבין

יש מלחמות שבהן הכל ורוד

העצרת הייתה מרגשת מאוד. הגיע קהל רב והייתה לנו תחושה של התרוממות רוח, הרגשה שנתנו מענה ניצח לכל קריאות "הבוגד". אפילו היריבים הוותיקים יצחק רבין ושמעון פרס התחבקו, החליפו ביניהם חיוכים, שרו ביחד את “שיר לשלום".

בסוף העצרת חזרתי הביתה. פתאום צלצל הטלפון בבית ואבי אמר לי: תדליקי את הרדיו, ירו ברבין. קפאתי במקום, פתחתי את הרדיו וביקשתי מבני איתי, שצפה במשחק כדורגל בטלוויזיה, לעבור לערוץ 1. שם התחלנו לשמוע את הדיווחים המבולבלים. תחילה נאמר שהיו יריות ורבין פצוע קשה, אך אין סכנה לחייו, אך בשעה 23:15 לאחר דקות ארוכות ומורטות עצבים, יצא מנהל לשכתו של ראש הממשלה איתן הבר אשר מסר את ההודעה המצמררת עד לרגע זה: “ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הבטחון יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש הערב בתל אביב. הממשלה תתכנס בעוד שעה לישיבת אבל בתל-אביב. יהי זכרו ברוך".

נפגשים מדי יום שישי אחר הצהרים ליד האנדרטה לזכר יצחק רבין בתל אביב(צילום: משמרות השלום)

באותו לילה כבר לא ישנתי. הרגשתי שישראל כמדינה דמוקרטית נגמרת לנו מול העיניים. מי היה מאמין שראש ממשלה בישראל יצחק רבין ירצח על רקע מחלוקת פוליטית? הערתי את תום וטל, ילדי הצעירים, וסיפרתי להם מה קרה. הם היו מאוד נסערים ומפוחדים. בתי טל צלצלה אלי למחרת מבית הספר וביקשה שאבוא לקחת אותה.

הזדהות מול הבתים

למחרת מצאתי את עצמי בין מאות אנשים מול ביתו של יצחק רבין בנווה אביבים. באנו מתוך חרטה על שלא עמדנו שם קודם לכן כדי לעצור את המפגינים של הארגון "זו ארצנו", שעמדו מדי יום שישי והפגינו נגד ראש הממשלה יצחק רבין.

הייתי באה לשם מדי יום וכעבור מספר ימים עברתי יחד עם עוד מאות אנשים לעמוד מול בית של שמעון פרס ברמת אביב, מתוך רצון "לשמור עליו" מפני המסיתים וכדי לתמוך בהמשך הדרך לשלום.

מול ביתו של פרס עמדנו ימים ושבועות ושם פגשתי לראשונה מספר אנשים שיהיו בהמשך חברי למשמרות השלום והדמוקרטיה. אנשים אלה לא היו פעילים פוליטית מלבד ההשתתפות בהפגנות . מדי יום אחרי העבודה היינו מגיעים מול הבית של פרס , עומדים למטה, משוחחים, מראים נוכחות ו"שומרים" עליו.

אני זוכרת, כאילו שזה היה היום, את דבריה של לאה רבין באותם ימים: "חבל שלא באתם אז אבל תודה שאתם באים עכשיו". היא התכוונה לציין את הבדידות של רבין בכל אותה תקופה של הצעידה לשלום כאשר ההסתה והרדיפה ארבו לו בביתו ובכל מקום שהגיע אליו.

(צילום: משמרות השלום)

כעבור תקופה שבה המשכנו לבוא ולעמוד מול ביתו של פרס, הוחלט להעביר את ההתכנסות לכיכר רבין, ליד מקום הרצח, כדי לא להפריע עוד למנוחת השכנים. וכך אכן היה. אותו גרעין של אנשים עבר לעמוד מול האנדרטה, ולאט לאט הצטרפו עוד אנשים שעמדו ומחאו במקומות אחרים בארץ ושרצח רבין הרס בתוכם תקווה לשלום ולעתיד טוב בארץ.

באו אנשים מתל אביב, מנתניה, מקרית גת, מגבעתיים, רמת גן, חולון ועוד ועוד, מכל שכבות הגיל, ממקצועות ועיסוקים שונים, שהמכנה המשותף ביניהם - הרצון לשמור על דרכו של יצחק רבין לשלום, למנוע את הנסיונות לשכתב את ההסטוריה, כי "לא נשכח ולא נסלח".

ממשיכים לזכור

מאז, כבר 20 שנים, אנו ממשיכים להתכנס מדי יום שישי אחר הצהרים ליד האנדרטה לזכר יצחק רבין בתל אביב. אנו שרים שירי ארץ ישראל שיצחק רבין אהב, לפעמים מגיעים מרצים, אנו מקיימים "שיחות בציבור" על כל מה שמטריד ומשמח אותנו במדינה.

אני כעולה חדשה שגדלתי בארגנטינה למשפחה ציונית, אהבת הארץ והגעגועים אליה היו עמי מאז ילדותי הצעירה והיו חלק מן היומיום שלי בבית ובבית הספר ביאליק בבואנוס איירס, שם למדתי אחר הצהרים. ההורים שלי היו חדורי אכפתיות חברית וציונית ואלה הערכים שיצרו את האכפתיות שלי והאחריות לחברה צודקת ולערכים אנושיים.

אני מוטרדת מאוד מן העובדה שחלק משמעותי מן הדור של היום אינו נושא מטען ערכי ורגשי וידע

 היסטורי על תולדות עמנו ותולדות המדינה, ולכן הם נגררים אחרי המשתמשים בהסתה פרועה שמדברת אל החלקים הכי נמוכים של האדם - כמו שנאת השונה והאחר, פחד, התנשאות על אחרים, חוסר אמון, כל אותם דברים שמלבים שנאה אל האחר והשונה ומנעים את השגת השלום, יצירת הדו קיום תוך כבוד ואכפתיות גם לזולת.

הייתי רוצה לראות במשמרות השלום והדמוקרטיה אנשים מכל שכבות הציבור וגם דור המשך שילחמו על האמת שלהם ויציגו את האלטרנטיבה למה שקורה היום - כמו שקמה ופעמה מחאה חברתית שתקום מחאה כזו למען הסדר של שלום שימנע את המשך ההידרדרות שמורגשת היום.

דינה לוין פלר , חברת "משמרות השלום והדמוקרטיה"