בין גאנה לפוניבז': הליטאי השחור
אביו אפריקאי ונוצרי, ואמו חרדית מלב בני ברק. אלי דן נע בין משפחות אומנה - לישיבת העילית פוניבז', ניסה להיות כמו כולם - אבל נזכר מדי פעם שהוא לעולם יהיה אחר. עכשיו הוא משיק אלבום בכורה, ומספר בראיון ראשון מדוע קרא לו "נקרע בין העולמות": "חבשתי כובע עגול וחליפה ארוכה, אבל הייתי גם 'כושי סמבו', כל כך אחר"
אביו - מבכירי הממשל בגאנה. אפריקאי ונוצרי. אמו - חרדית מלב בני ברק. הוא שחור עור, אבל למד בישיבה הליטאית האשכנזית פוניבז'. נע בין משפחות אומנה לחיים באפקה, עד שמצא עצמו מתגעגע לדפי הגמרא. היום אלי דן (27) הוא חרדי לכל דבר, אב לחמישה, ומשיק בימים אלה את אלבומו הראשון - "נקרע בין עולמות", ששלושה משיריו מוגשים בהשמעה ראשונה כאן, ב-ynet.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"שם האלבום מתאר בדיוק את המסע שלי", דן אומר. "במסלול של סתירות פנימיות בלתי פוסקות". המסע מתחיל לפני שלושה עשורים בתל-אביב, כשאביו מגיע לישראל במסגרת חילופי סטודנטים, ופוגש כאן באמו, יהודייה שוויצרית. השניים מתאהבים, ואלי נולד.
עוד תרבות בערוץ היהדות:
- מופע: שולי רנד מגיש: טרום-ביכורים לגולשי ynet
- תערוכה: סיפורם של "יהודי החצר": "הגדת פראג" הגיעה לישראל
- אופנה: הפאשניסטים החרדים לא עוצרים בשחור
- סינגל: "השכיבני לשלום": תפילתה של הנרצחת הפכה לשיר
- טלוויזיה: מתגעגעים לאמא: "אני לא כועסת על אלוקים "
- סרט: הקיבוץ גירש, המשפחה התרחקה: "מי יאהב אותי עכשיו
?"
האב חזר לארה"ב, התבסס, והאם החלה בינתיים בתהליך משמעותי של חזרה בתשובה, כשהיא מתקשה לתפקד בעולם החדש שבנתה לעצמה, כאם חד-הורית. את ילדותו בילה במשפחות אומנה, כשהמשמעותית שבהן הייתה "משפחת אצולה" ליטאית בלב בני ברק, שכללה 15 אחים נוספים, והסתופפות בלילות שבת אצל גדולי הרבנים בעיר.
כשהגיע לגיל מצוות ומצא עצמו לפני הכניסה ל"ישיבה קטנה", נפרד דן ממי שהייתה לו כמעט משפחה מאמצת, ומצא עצמו שוב תוהה בין עולמות. "זה היה דיסוננס מטורף, הייתי אשכנזי אליטיסטי, לכאורה", הוא מתאר.
"חבשתי כובע עגול וחליפה ארוכה, כמנהג הליטאים האדוקים, אבל הייתי גם 'כושי סמבו', כל כך אחר. לא רציתי ללכת לישיבה ספרדית, כי כ'ליטאי' לא החשבתי אותה, אך ישיבה אשכנזית לא בדיוק הייתה פתוחה לקבל 'עוף מוזר' כמוני. החזות החיצונית שלי לא בדיוק שיחקה לטובתי".
בלי הרבה ברירות נשלח דן למוסד לילדים "בעייתיים" בירושלים, המגיעים מרקע של משפחות מצוקה, שם לא שרד. "גם משם הוא הורחקתי. לא הסתדרתי עם הצוות, הייתי עצמאי מדי", הוא אומר.
מבני ברק - לאפקה
אבל אז, כאילו כדי לסבך עוד יותר את העלילה, מצא עצמו החרדי השחור והדחוי בישיבה מובילה. לא סתם מובילה, "אם הישיבות" – פוניבז'. "לאחר שהורחקתי מאותו מוסד ירושלמי, התיישבתי בכולל האברכים 'חזון איש' היוקרתי על בסיס וולונטרי, ומצאתי עצמי לומד בחברותא עם חתנו של 'גדול הדור', הרב ניסים קרליץ. משם 'התנחלתי' בישיבת פוניבז' לצעירים, ופשוט התחלתי ללמוד".
הצעיר שחור העור, היושב בלי הזמנה בירכתי בית המדרש וגומע דפי גמרא, הוליד שמועות ומיתוסים אודותיו. סיפרו שהוא יודע כבר מחצית מן הש"ס בעל-פה, שחו אודות מוצאו המופלא, ובתוך זמן קצר צוות הצעיר השונה לנכדו של אחד מראשי הישיבה. הלימוד המשותף עלה יפה, ודן הפך לתלמיד מן המניין.
משם כבר הייתה הדרך לישיבת פוניבז' לבוגרים קצרה, ושוב נקלט דן, כעת כבר בן 17 בישיבה ליטאית מובילה ויוקרתית, אלא שאז החלו השאלות האמוניות והתרבותיות לצוץ. "לא הפסקתי לשאול שאלות על עצמי, על החברה החרדית שבה גדלתי, ועל האמונה".
אופיו המרדני של דן שב והתפרץ, והוא החליט לגור אצל דודתו החילונית בשכונת אפקה שברמת אביב, שם נחשף לעולם חדש: ליופי וחן של תרבות שאותה לא הכיר, ועולם ידע עשיר הפעים את רוחו הסוערת: "שאלתי את עצמי: האם יכול להיות שהכל שקר?"
מפגש עם אבא
ולמרות זאת, הוא לא עוזב את פוניבז', וחוצה באוטובוס מדי יום את התהום המטאפורית שבין אפקה, לגבעת הישיבה. בתוך כל זה מתחילה לפעם בו מנגינה חדשה: הוא מתחיל לכתוב לחנים וטקסטים אישיים, ומבין שאם לא ידאג לשידוך של עצמו, איש לא ידאג לו.
אז נכתב השיר "הזדמנויות", הכולל את המילים: "לא רוצה את האור, לא רוצה שמים, הרי אין לי שום כנפיים, רוצה רק הזדמנות אחת". דן נזכר: "הייתי אז סביב חציית גבולות, וניסיתי לחפש את ההזדמנות האחת שלי, שעליה אוכל להתמקד. אז זו הייתה אישה, האישה האחת שתסדר אותי, שתמסד אותי".
באופן מקרי, באולפן ההקלטות התל-אביבי, פוגש דן בבחור שחור עור, המתגלה כבן דודו. בן הדוד הנשוי לישראלית יוזם קשר בין הצעיר לאביו שבארה"ב, ודן מחליט לנסוע לפגוש את אביו, שבו לא פגש 15 שנים.
"לא הייתי מזהה אותו ברחוב", הוא מספר. האב הפך לאיש עסקים מבוסס, שמציע לו את החיים הטובים: הישאר בארה"ב, וצא לדרך חדשה. אבל דן סירב. "בשלב הזה כבר הגעתי למסקנה שאני רוצה להישאר חרדי, ומעוניין לשמור על השולחן ערוך".
סירב לפריימטיים: מופיע רק מול קהל נפרד
הוא חוזר לישראל, ומתחיל לחפש את החצי השני שלו. את הוא עושה שלא באמצעות שידוך - מוסד
שאינו רלוונטי עבור אפריקאי חרדי בוגר פוניבז'. הוא מכיר את ריבי, רעייתו, שאיתה הוא מגדל את חמשת ילדיהם.
איך קיבלו אותך במשפחה החדשה?
"במשפחה שלה התנגדו בתחילה, ואני יכול להבין את זה. אבל לשמחתי אשתי מאוד דעתנית והיא התעקשה. כשלחופה הגיע ראש ישיבת פוניבז' לערוך את הקידושין, הם התחילו להירגע. ה"דעתנות" של האישה גם לא מאפשרת לדן להופיע היום בפני קהל מעורב:
"הקמנו להקה, התכוננו במשך חצי שנה, אבל בערב הפרימיירה, כשהתברר שהמופעים יהיו בפני קהל מעורב, אשתי הטילה וטו. היא שומרת עלי, ולא מאשרת לי הופעות לא נפרדות. בין הלהקה לבינה בחרתי בה, והלהקה התפרקה".
לא מכבר פנתה אליו הפקת "הכוכב הבא", אך דן שב וסירב, שוב לבקשת אשתו שהבינה כי לב הפריימטיים איננו המקום האידיאלי לצעיר חרדי.
חולם להקים "זאפה יהודית"
כיום מתגורר דן בירושלים, ועובד בישיבת התפוצות כסמנכ"ל וכאחראי תחום תרבות. במסגרת הישיבה הממוקמת בקבר דוד המלך, החליט דן לנצל את החללים הרבים שבמקום, ולהניע פרוייקט של מוזיקה יהודית עכשווית. זמרים השייכים לזרם המוזיקה היהודית האלטרנטיבית כמו עדי רן, יוסף קרדונר, יוני גנוט ועוד, מגיעים להופיע במקום.
"החזון שלי הוא לבסס פה מרכז תרבות יהודי, לא חרדי, של תורה ומוזיקה. מן זאפה יהודית", הוא אומר. בימים שבהם הגבולות מיטשטשים, ישי ריבו מופיע בגלגלצ, וקובי אוז מתפייט ברדיו "קול ברמה", מסביר דן, אפשר גם להקים מרכז תרבותי שיעודד הידברות ויוביל מסר מפייס בין חלקי העם.
החיבור בין העולמות מוצא את דרכו גם לתקליט החדש הכולל 11 רצועות שחלקן מתארות, כאילו בשמות קוד, את תחנות הדרך המורכבות שעבר בחברה הישראלית בכלל, ובטח בחברה החרדית: "נקרע בין עולמות", "הזדמנויות", "היה שלם עם עצמך", "עולם אחר", וגם הלהיט של מאיר אריאל, "מודה אני", בעיבוד מחודש.
למאיר אריאל הוא מתחבר במיוחד: "גם הוא התהלך בין העולמות. הוא לא היה דתי, אבל גם לא חילוני, הוא הצליח להתחבר למקורות היהדות גם מהחילוניות, ולהיפך".
אז מה אתה היום: חרדי? אפריקאי? מוזיקאי?
"ילדיי לומדים במוסדות חינוך חרדיים, ואני חי בעולם ובסיטואציה החרדית ולא נמלט ממנה, אבל ההתמודדות עם שאלות, הצעידה הבלתי נגמרת בין הסעיפים - מעולם לא נפסקה. יש לי ביקורת על תרבות החומר החילונית, אבל יש בי גם סקרנות עצומה מול כל דילמה אמונית. הכי קל לקבוע בפסקנות: אין או יש אלוהים, אבל אני לא שם. אני בהתמודדות יומיומית ולא מוותר".
