גוואלד, חזיר: הקרב שנע בין אידיאולוגיה לחזירות
מה הביא את הקיבוצים לגדל חזירים: אידיאולוגיה, או עסקים? חן שלח, בן קיבוץ מזרע שהפך לסמל המאבק, החליט לנסות ולהבין את המאבק מכל צדדיו בסרט תיעודי: "רציתי שזה לא יהיה סתמי, שתהיה הצדקה לכך שמכל המלאכות בעולם, בחר הקיבוץ שלי לגדל דווקא חזיר בארץ הקודש"
במאבק המתמשך זה עשורים בין המצדדים בגידול חזירים בישראל, למתנגדים לו נחרצות – ניצב קיבוץ מזרע כסמל: אות ניצחון ואות קלון, תלוי מאיזו זווית מביטים בזה. חן שלח, בן הקיבוץ, החליט לצאת מחוץ לבועה, ולנסות להבין את המאבק משלל כיווניו, תומכיו ומתנגדיו.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
התוצאה: הסרט הדוקומנטרי "חזיר בארץ הקודש", שישודר בערוץ הראשון מחר (יום ג'), ומהווה תיעוד היסטורי מרתק על הישראליות ועל המאבק שסחף מדינה שלמה סביב חיה אחת. "ניסיתי לבדוק בעיקר מה קודם למה", שלח מסביר. "האם גידול החזירים במזרע היה דבר סתמי ומקרי - או שהיה חלק ממה שאנחנו בונים פה; מ'היהודים החדשים' בארץ ישראל. אני יכול להגיד שממש רציתי שזה לא יהיה סתמי, שתהיה הצדקה לכך שמכל המלאכות בעולם, בחר הקיבוץ שלי לגדל דווקא חזיר בארץ הקודש".
עוד תרבות בערוץ היהדות:
- פיוט: צפו: סתיו שפיר שרה תהילים
- מוזיקה: להתפלל עם לאונרד כהן
- אלבום: בלי להופיע ובלי לשיר בפני גברים
- סטנדאפ: מוחמד ואמיר לא דופקים חשבון
- צילום: ערבי בהתנחלות, אתאיסט בבית כנסת: מחברים קצוות
- מוזיאון: החוקרים מתלבטים: מי הרג את גוליית
?
קיבוץ מזרע הפך לשם נרדף לגידול חזירים, אבל תושביו לא מרגישים פחות יהודים. אדרבא: "תמיד הרגשתי מאוד יהודי", מדגיש שלח. "זה כל כך היה ברור לי שזו זהותי. אין לי תחושה שאני פחות יהודי ממי שלא אוכל חזיר, ממש כמו שאני לא מרגיש צורך להתנצל על החילוניות שלי. אני מרגיש יהודי נורא שלם, לא פחות מיהודה משי-זהב או מהרב יצחק חיים פרץ. אצלנו לקחו את היהדות, התנ"ך והחגים והמשיכו לציין אותם, רק בצורה אחרת".
ה"אחרת" היא לב-לִבו של הסרט המתאר את המאבק שהתחולל במשך עשורים בין המצדדים בגידול חזירים בישראל, לבין המתנגדים לו נחרצות. "אי אפשר לברוח מהזיהוי עם החזיר. איך שאתה אומר שאתה ממזרע, זה שם. למרות שהמפעל כבר לא שייך לקיבוץ, התגובות הן: 'אהה, זה המקום של החזירים, נכון?' או: 'תביא משהו לטעום".
החיה שקוראים לה "לא כלום"
אך האם המאבק סביב גידול החזירים היה אידיאולוגי, כפי שמתאר אותו שר שלום אייל, מנכ"ל מפעל "מזרע" באותם ימים סוערים? ד"ר גיורא גודמן, היסטוריון (המכללה האקדמית כינרת) וחילוני שלא אוכל חזיר, מציג תמונה שונה.
"החיה הזו מייצגת את כל המתחים והקונפליקטים שאפשר למצוא בחברה הישראלית: אידיאולוגיים, פוליטיים, תרבותיים וחברתיים", הוא אומר, "ולא רק בין יהודים ליהודים, אלא גם בין יהודים לערבים ובין ערבים לערבים. הדרך שבה המדינה לקחה והרחיקה את גידול החזירים ממקומות יישוב יהודיים לריכוזים ערביים, בטענה שזה משרת את האוכלוסייה הנוצרית - הביאה בעצם לכפיית החיה על בני דת האסלאם, שסולדים ממנה באותה המידה".
אם אנשי הקיבוצים גילו איזושהי הבנה לרגישות התרבותית סביב הנושא, הרי שהיא התבטאה בהסתרה מחושבת ומכוונת היטב בראשית התעשייה. "מבלי להיכנס לסקירה ההיסטורית, החזיר הפך לסמל של כפיית דת ביהדות כבר מתקופת החשמונאים", אומר ד"ר גודמן, "לכן גם אני כחילוני לא אוכל אותו. זה סמל הרבה יותר מחמץ בפסח, על אף שעל פניו חמץ זו עברה יותר חמורה, והם (הקיבוצים) ידעו את זה טוב מאוד. הם הסתירו את תעשיית החזיר, ונתנו לה שמות קוד כדי שלא תתבלט".
על ההסתרה מספר גם שלח: "אמרו לנו שקוראים לחזיר ''לא כלום', כדי שאם משהו ישאל את הילדים מה יש בדיר הזה, הם יגידו לא כלום. אז ילדים גדלו תחת הרושם שקוראים לחזיר 'לא כלום'".
"זה היה, בסופו של דבר, סיפור כלכלי", אומר ד"ר גודמן. "הגידול של החזיר בקיבוצים התבסס בתקופת הצנע, כי החזיר נתן יותר בשר וצרך פחות מזון. גם הגידול התעשייתי לא נולד מאידיאולוגיה. זה היה ענף חקלאי לא מפוקח, השוק הקפיטליסטי היחיד במדינת ישראל, ופשוט עשו מזה כסף. אם כי אני מתאר לעצמי שעם הזמן, במיוחד נוכח ההתנגדות העזה, זה הפך להצהרת זהות".
"הדבר הכי מעניין בכל הסיפור הזה, הוא ההתעלמות המוחלטת מכל הנושא מצד הציונות הדתית. עד 1967 מי שהובילה את הנושא וחוקק את חוק החזיר - אחת ההצלחות הגדולות של הדתיים - הייתה המפד"ל. בתחילת הדרך הייתה המפלגה הדתית-לאומית עסוקה בלי סוף בענייני דת ומדינה, ואז היא נעלמה מהתמונה לטובת המאבק על ארץ ישראל השלמה, ומי שממשיך את המאבקים שבהם מתמקד הסרט, הם החרדים".
כשדחפו חזיר לפה של משי-זהב
פולמוס ה"חזיר בארץ הקודש" הוא גם טריגר לניתוח של עובדות היסטוריות, המקבלות פרשנות שונה מהסיפור הציוני-חילוני-קיבוצי המאוד עסוק בעצמו. למשל, למי שייכת המדינה, ומיהו ציוני "אמיתי". "חשבנו שאנחנו נוביל את העם, ושהאמת שלנו מוחלטת", אומר שלח. "האמנו שאנחנו זה הפנים של המדינה. אז איך זה שמבעלי הארץ, הפכנו כמעט לזרים בה?"
"הייתי ברחוב החשמונאים בירושלים", משי-זהב נזכר. "נכנסתי לחנות של 'מעדני מזרע' בפעם הראשונה בחיי, רק כדי להבין מה הסיפור. עוד לפני שהספקתי לחשוב, יצא מאחורי הדלפק המוכר, ודחף לי לפה חתיכה. הקאתי בלי הפסקה, הרגשתי שאני מקיא את הנשמה. הגשתי תלונה במשטרה, כמובן".
משי-זהב מדבר על מגדלי ואוכלי החזיר באותו הלהט גם כיום: "הם חוגגים חנוכה ומזדהים עם המכבים, אבל מה זה החשמונאים? מה זה כל הניצחון הזה? זה ניצחון נגד המתייוונים, נגד אוכלי החזיר. הם חוגגים את התבוסה שלהם עצמם? השורה התחתונה היא שגם חילונים לא אוכלים חזיר. אני יותר ציוני מהם, אני תורם לחברה, ילדיי משרתים בצבא, אין להם כבר שום דבר מולי. במאבק הזה הם הפסידו". והוא מצטט את ברל כצנלסון, שאמר: 'שונא אני את החזיר, אבל עוד יותר אני שונא את מגדלי החזירים'".
"הצד שלהם"
"האמת היא שחששתי דווקא מהמפגש עם הרב פרץ", מודה שלח, "אלא שזו הייתה שיחה תרבותית ובלתי מתלהמת. פגשתי אנשים משעשעים וחכמים שחושבים אחרת לגמרי ממני מהבסיס. פגשתי גם אנשים שמכירים חילונים הרבה יותר טוב ממה שאני מכיר דתיים, ואישית הייתי שמח להכיר אולי יותר. מצד שני, אני יכול להבין למה דווקא במזרע בדור השני יש אנטי לדת. מכיוון שזה נתפס כמשהו שבפוגע באמונות שלך, בפרנסה שלך. בסופו של דבר, מאבקים מקצינים עמדות".ואיך הגיבו בקיבוץ לסרט?
"היה מעניין, כמו שזה התקבל אצל הדתיים, זה התקבל גם בקיבוץ, עם הרבה סובלנות. היו שם אנשים שהיו אז בהנהלת המפעל, ועובדים, והתגובות היו מאוד מתעניינות. אחד ממנהלי המאבק היה מאוד מופתע שסיפרתי על סובלנותו של הרב פרץ, וגם על דברים חמים שהיו לו להגיד על התנועה הקיבוצית שלא נכנסו לסרט. הוא הופתע כי הוא זכר אותו כקיצוני ביותר מבין המתנגדים לגידול חזירים. בסופו של דבר, היה להם חשוב לשמוע, לראות ולהכיר. להם, וגם לי".
- הסרט "חזיר בארץ הקודש" ישודר מחר (יום ג') בערוץ הראשון
