סרט רע: החסידים לשעבר משלמים את המחיר
סמים, אלימות, נטישה ובדידות: חייהם של שלושה יוצאים בשאלה שעזבו את הקהילה החסידית בארה"ב מתועדים בדוקו "אחד מאתנו" - מהנער שחווה התעללות ועד לאמא שנלחמת על ילדיה. "אף אחד לא עוזב את הקהילה החסידית, אלא אם כן הוא מוכן לשלם את המחיר", היא אומרת
לוזער עזב את הקהילה החסידית וחי בטנדר במגרש חניה בלוס-אנג'לס, ארי חווה התעללות מינית ויצא מהעולם החרדי בלי כל, ואתי הייתה לכודה במערכת נישואים אלימה שהיציאה ממנה ממשיכה לגבות את מחירה הכבד: סיפוריהם של שלושה חסידים-לשעבר בארה"ב שיצאו מהעולם הדתי לעולם הגדול, עומדים במרכז דוקו חדש מבית "נטפליקס", "אחד מאתנו" (One of Us) שהגיע לישראל בסוף השבוע, והוא מטלטל את הצופים האמריקנים (וגם שלא) ללא הבדל דת.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"אף אחד לא עוזב את הקהילה החסידית, אלא אם כן הוא מוכן לשלם את המחיר", אומרת אתי למצלמה, והמשפט הזה הוא הציר המחבר את סיפוריהם של שלושת הגיבורים ושל יוצאים בשאלה רבים גם כאן, בישראל, ע"ע סיפורה של אסתי ווינשטיין שטלטל מדינה שלמה.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- עם כרטיס טיסה על שמו: ספר התורה העתיק שב הביתה
- בקרוב: בית הדין יטפל בסרבני גט שאינם ישראלים
- טינדר - אאוט, סבתא - אין: הבאבע שתקרע אתכם מצחוק
את "אחד מאיתנו" יצרו היידי יואנג וריצ'ל גריידי, שבאמתחתן רקורד של טיפול ויזואלי בקבוצות דתיות אחרות בסרטיהן הקודמים, למשל "מחנה ישו" ("JESUS CAMP") שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר. בסרטן הנוכחי הן מספקות לקהל האמריקני הצצה לעולם של כללי ההתנהגות וקודים תרבותיים זרים ומוזרים להם, בקהילות החסידיות הגדולות בארצות הברית (בעיקר בניו-יורק). כללי התנהגות שהופכים את מה שנחשב לנורמטיבי לאסור, לחטא.
"לא ידעתי שום דבר"
הסרט מתעד תקופה של שלוש שנים סביב שלושת הגיבורים. "לא ידעתי שום דבר", אומר ארי שהמצלמה מלווה אותו צעד אחר צעד, ונמצאת שם גם בשלב הורדת הפאות. "הייתי צריך ללמוד איך... לחיות. לא יכולתי לעשות גוגל על איך עושים גוגל כי לא ידעתי מה זה גוגל מלכתחילה".
לוזער, היוצא בשאלה הוותיק מכולם, מנסה כיום את דרכו כשחקן. בטריילר הוא מספר כי "חייתי בזהות כפולה קצת יותר משנה. התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה: שלום אמא, אני יכול לדבר איתך? את יושבת? ואמרתי: אני לא דתי יותר. היא אמרה: אוקיי, ופשוט ניתקה, ולא דיברנו במשך שבע שנים".
"הסתכלתי במראה וראיתי משהו שלא רציתי להיות, אז בחרתי בדרך אחרת", מסביר ארי, שהשאלות התאולוגיות מנקרות בו, בין היתר, כתוצאה מהתעללות מינית שחווה בעברו.
אתי שחולקת את אותו השם עם אסתי ויינשטיין, חולקת גם סיפור אמהי דומה: היא אם לשבעה שביקשה לשים סוף לנישואים אלימים שנמשכו 12 שנים, אך הקהילה שבתוכה חיה סירבה לאפשר לה לעשות זאת. ליציאה שלה יש תג מחיר יקר ביותר- ילדיה שלה שעליהם היא נאבקת.
"חייתי 12 שנים עם בעל שהכה אותי, שצרח עלי, ששבר אותי. ומעולם לא הגבתי", היא אומרת, "רק הבאתי עוד תינוקות. ידעתי שאשבור את כל החוקים הדתיים אם אתלונן".
"קשה לצלם אנשים ביום הגרוע בחייהם"
יוצרות הסרט מלוות את השלושה בצעדיהם הראשונים אל העולם שמעבר - החל מהצ'יזבורגר והשימוש ברשת - וכלה בחרדה הממשית מהחיים שבחוץ וביכולת לנווט בהם בבטחה מבלי ליפול לסמים ולהתמכרויות שהופכים להיות מנת חלקם של עוזבים רבים – ובהם גם של אחד ממשתפי הדוקו. וכמובן, בהתמודדות הקשה מכול - אובדן המשפחה.
היוצרות מפנות לא מעט ביקורת על אוזלת היד של רשויות האכיפה והרווחה במדינת ניו-יורק המפקירות את הקורבנות לחסדי הקהילה. בראיון שערכו באתר "ווייס" ציינה יואנג כי "אפשר ללמוד הרבה על המצב האנושי מתוך התבוננות בקנאות דתית ובדת מאורגנת בגלל הדרישות, הכללים והציוויים שרוב תושבי ארצות הברית לא מבינים בכלל. אפשר לראות את 'החיה האנושית': עד כמה היא מאולפת להתיישר לכללי הלחץ החברתי והחשיבה העדרית, לעומת מה שבאמת עובר להם בראש".
יואנג מוסיפה כי "זה היה ממש קשה לצלם פנים של אנשים שעברו את הדברים האלה. הם ננטשו ועוברים כאב רב. היה מכמיר לב לעשות קלוז-אפ על פניו של אדם שמרגיש שאין לו שום דבר לחיות עבורו, וראינו את הפנים האלה כמה פעמים. קשה לחפש את זה, קשה לעשות על זה סרט, קשה לצלם אנשים ביום הגרוע בחייהם".
במענה לשאלה האם הסרט אכן משקף את פניה של הקיצוניות הדתית היהודית בארה"ב, אומרת גריידי: "בכל דת יש קיצונים ופונדמנטליסטים וכולם דומים. אני חושבת שיש ביניהם הרבה מהמשותף - נוצרים פונדמנטליסטים, מוסלמים פונדמנטליסטים ויהודים פונדמנטליסטים - לכולם אותם נושאים והם מציעים את אותו הדבר, חבילת הכל כלול של למה אתה מה שאתה".
.jpg "צילום: מתוך הסרט")
