"הוציאה ותישרף": תולדות השליטה הגברית בגוף האישה
נשים נלקחות וגברים לוקחים, נשים נאמנות וגברים מגוונים, זונות מותרות אבל זנות אסורה: אלו נקודות המוצא המוסריות של פרשת השבוע. מההליכה של יהודה לזונה, דרך ההוראה לשרוף את תמר ועד העלמת נשים בהופעות ובמרחב הציבורי - תרבות הצניעות היא שיעור מאלף בשליטה
שחור בעיניים
בין הרצאה לתפילה בכנס הענק של היהדות הרפורמית, בצפון-אמריקה, אני מצליחה לשמוע על מופע נייר הדבק השחור של הזמר יונתן רזאל, ועל השחרת פני האמהות הרוחניות שלי; רחל ולאה (המשוררות) מעל שטרות הכסף החדשים. וכל זה מתרחש כאילו כדת ההלכה, ועל כן הכול כאילו דורש את מלוא ההתחשבות וההבנה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אני שומעת את החדשות ושואלת את עצמי מה עוד צריך לעשות, ובאלה כלים עליי להשתמש על מנת להצליח להבהיר את הסוציולוגיה והפוליטיקה של הלכות צניעות, את היסוד הכלכלי שעליו הן בנויות.
הדרך הקצרה
אני חושבת לעצמי שכדאי אולי לנסות הפעם את הדרך הקצרה, במקום להסתבך בדרשות מפולפלות שעלולות חלילה לעקר את העיקר. אז הנה ההסבר הקצר:
נקודות המוצא של הלכות צניעות הן שמפגש בין גבר לגוף האישה גורם לו לעוררות מינית בלתי נשלטת (גם בראייה בלבד וביחס לכל אחד מאיברי הגוף הנשי). לעומת זאת, מפגש בין אישה לגוף של גבר מותיר אותה די אדישה.
טענות אלו מושמעת שוב ושוב בלי שום ניסיון, ובוודאי בלי שום יכולת, הוכחה. רבות ורבים בקהילה מרכינים ראש ומכפיפים עצמם לאמונה זו. גברים רבים מאמינים שעל מנת להוכיח את גבריותם עליהם להפגין משיכה חסרת שליטה ומעצורים לנשים, ונשים רבות מאמינות שנשיות ראויה היא כנועה ונטולת תשוקה, ובנוסף לכך עליהן להתייחס בהבנה וסלחנות להתפרצות היצרים הגברית, ואם הן רוצות להינצל ממנה - טוב יעשו אם יצניעו את גופן, וכל המרבה – משובחת.
כגורלן של יתר הקלישאות התרבותיות גם טענות אלו לא דורשות ולא מקבלות הוכחה.
מאותגרים יצרית
לא מפתיע להבין שהנחות אלו מעניקות לגברים יתרונות בכסף ובכוח. העמדת האישה כדמות החזקה שקשה להתפתות אך קלה לפתות, גורמת להרחקה של הנשים מהמרחב הציבורי.
המשמעות הכלכלית של האמונה שליונתן רזאל אסור לראות אישה רוקדת או לשמוע אישה שרה (כיוון שהוא, כגבר, חלש מדי ולא עמיד בפיתויים), או שציור דיוקנאות של נשים על שטרות כסף זה מעשה לא צנוע, היא שנשים לא יכולות לשהות באופן חופשי במרחב הציבורי. כך, במסווה של חולשה, מפנה התרבות הגברית זירות רבות מנוכחות נשית ומותירה את רשות הרבים, על כל משאביה ועוצמתה, לקבוצה ה"מאותגרת ייצרית" - לגברים.
מסכנים, הם לא יכולים לשמוע אותנו שרות – אז נוותר על הופעות בציבור. הם לא יכולים לשמוע אותנו מרצות – אז נוותר על משרות הוראה. וכך, במסווה של התחשבות, מאבדות הנשים "החזקות" אפשרויות להתפתחות אישית ומקצועית ולפרנסה הגונה.
כלכלה וצניעות בשפה דרשנית
פרשת השבוע, "וישב", משחקת לידינו ומציעה את אחת הדוגמאות המחכימות ביותר בסוגיית הקשר בין צניעות לשליטה, אז מובן שלא אעמוד מנגד ואעזר בסיפור שהיא מציעה. סיפור יהודה ותמר הוא סיפור של גאולה המגיעה מתוך מדמנה של שקרים, אפליה כוחנית וניצול.
יהודה לוקח לעצמו את בת שוע והיא יולדת לו שלושה בנים. עוברים הימים ויהודה לוקח לבנו הבכור את תמר. בנו הבכור מת, ויהודה מורה לבנו השני, אונן (בראשית ל"ח, ח'): "בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ".
כאן נכנס לתמונה השקר הראשון: אונן לא רוצה "לתרום זרע" לאחיו, והוא מאונן במקום להזריע את תמר (ומכאן מקור שמו של המעשה שהפך עם השנים ועם הבהלות והצדקנות, לחטא נורא).
אלוהים הורג את אונן (לא כֵּיוון שאונן אלא כֵּיוון שלא העניק זרע לתמר). הצרה היא שאלוהים שכח להודיע ליהודה על סיבת מותו של אונן, ויהודה, נאמן לאמונה שיש לחפש את האישה מאחורי כל אסון, מאשים בסתר את תמר במות אונן. שקר מוערם על שקר ויהודה מוכר לתמר תקוות שווא:" שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי".
"וְהָיָה בִכְזִיב"
כאמור בתורה, יהודה היה בכזיב כשנולד שלה, ונדמה שנשמתו לעולם לא ניתקה ממקום זה, והוא שב ומכזב - הוא מכזב באביו בסיפור מכירת יוסף ומכזב לתמר כלתו.
יהודה הוא הפטריארך הכל-יכול ואחת מזכויותיו הברורות היא ההליכה לזונה. המוסר הכוזב של הפטריארכיה (זה שגם כאילו לא מבין חשבון פשוט) הוא שלנשים ממש ממש אסור לשכב עם יותר מגבר אחד, אך לגברים מותר לשכב עם נשים רבות. ובניסוח מעט שונה: לנשים אסור באיסור חמור להיות זונות, אך לגברים מותר ללכת אל זונות. קשה להכריע במה הטענה הזו פוגעת יותר: במוסר או בהיגיון.
הייתי שמח לא להרוג אותך - אבל לא השארת לי ברירה
תמר, שלא מקבלת את שלה, מבינה את המצב וגם את הצביעות. היא מתחפשת לזונה וכך משיגה את ששייך לה בדין. יהודה, שלא הצליח להתרגש מהעובדה שהוא הלך לזונה, מזדעזע מכך שכלתו הרה לזנונים, ועם כל הצער שבדבר הוא לא מוצֶא מוצָא ופוסק: "הוציאוה ותישרף".
בתבונתה לקחה תמר מיהודה חסר הסבלנות (כן, זה שקל להתפתות מינית) את "כרטיס האשראי ותעודת הזהות" של אותם הימים, ואילצה אותו להבין את הקשר בין המעשה שלו למעשה שלה; "זונות לא באות מכוכב אחר. הזונה שלך היא הטרגדיה שלי", היא אומרת לו. לרגע נדמה שהוא נפרד מ"כזיב" ומסכים להבין: "צדקה ממני", פוסק יהודה ברגע של גדלות, ומציל את כלתו ממדורת השבט.
שיעור קצר מדי
למרבה הצער, השיעור שיהודה לומד לא מחזיק מעמד ימים רבים, וגם העובדה שהוא נכתב בספר-הספרים לא משנה את התרבות הפטריארכלית.
המוסר הכפול - זה שמצדיק את עצמו בטענות פסאודו מדעיות ובמיליון תירוצים - מבוסס על אמת אחת בלבד: שליטים אוהבים כוח ורוצים לשלוט, והם יעשו המון בשביל להמשיך להחזיק בעמדות כוח ולהרחיבן. הליכה לזונות היא אבי-אבות הכוח והשליטה, וכמוה הטענה שנשים שמתנהגות באותה צורה ראויות למיתה משונה.
מההליכה של יהודה לזונה, דרך ההוראה לשרוף את תמר ועד "קול באישה ערווה" ומחיקת דיוקן אישה - תרבות הצניעות היא שיעור מאלף בכלכלה ושליטה.
אין לי דבר נגד צניעות
יכסה כל איש ותכסה כל אישה את איברי הגוף בהתאם לתפיסת עולמם, ובלבד שלא יכסו את הגוף של זולתם, לא ידחפו אחרים לשמירה על צניעות ולא ידירו מהמרחב הציבורי איש.ה מלבד עצמם (ואם אפשר גם לא להגכיח את התורה במפגן ראווה של צניעות – זה יהיה ממש נפלא).
בבית המדרש של הטוקבקים - א'
בשבוע החולף שאלו אותי חברות רבות איך אני מעזה לפרש את "שיר השירים" כפשוטו, ולא כשיר אהבה בין אלוהים לעם ישראל. אני יכולה להחזיר לכן את אותה השאלה – איך אתן מעזות שלא.
אפשר לקרוא כל יצירה (מרשימת קניות במכולת ועד לשירי אהבה) בצורה אלגורית, אבל הטענה שרק אלגוריה מותרת כל כך מוזרה ולא מובנת. חברות יקרות, מי שמכן לשומרות הפתח של פרד"ס הפרשנות. שבעים פנים לתורה, לא?
ובבית המדרש של הטוקבקים - ב'
התרגשות גדולה. אנו זוכות לארח השבוע את הרב ריק ג'ייקובס, נשיא היהדות הרפורמית בצפון-אמריקה, ולשמוע ממנו דבר תורה ומסר חשוב. צפו.
לכל הטורים של רוחמה וייס
שבת שלום!
לפנייה לכתב/ת 
